דמויות ביהדות
הלל הזקן: כל מה שרציתם לדעת על נשיא הסנהדרין האחרון, שחי 120 שנה
חי 120 שנה, היה התנא האחרון בתקופת הזוגות, מצאצאי דוד המלך מצד אמו, משבט בנימין מצד אביו, הקים עולה של תורה, וחי 100 שנה לפני החורבן: מדריך לדמותו של הלל
- נעמה גרין
- פורסם כ"א אלול התשפ"א |עודכן
הִלֵּל הַזָּקֵן (על פי המסורת ג'תרמ"ח-ג'תשס"ח; 113 לפנה"ס-8 לספירה) היה תנא, כיהן כנשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות. זוגו היה שמאי הזקן, שהיה אב בית הדין באותה התקופה
הלל הזקן חי כמאה שנה לפני חורבן הבית השני תחת שלטונו של הורדוס. עלה מבבל בגיל 40, היה עני מרוד ולמד במסירות נפש ומתוך עוני רב. לאחר לימוד ושימוש של גדולי הדור שמעיה ואבטליון, מונה לנשיא הסנהדרין. לצדו כאב בית הדין כיהן שמאי.
הלל היה מצאצאי דוד מצד אימו, ומשבט בנימין מצד אביו. הוא הקים את שושלת הנשיאות שנמשכה 15 דורות אחריו ו-450 שנה, עד לביטול מוסד הנשיאות לאחר החורבן.
הלל חי 120 שנה, וכך מבואר בספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנז על הפסוק: "ומשה בן מאה ועשרים שנה" (דברים לד, ז) – "זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הם: משה, והלל הזקן, ורבן יוחנן בן זכאי, ורבי עקיבא. ...הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה, ושימש חכמים ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה".
הלל ושמאי היו שונים זה מזה באופיים. הלל קיבל כל אחד בסבלנות אין קץ ופתח את שערי בית המדרש בפני כל המבקש ללמוד. שמאי לעומתו, הקפיד על הלומדים ועל הדרישות הגבוהות מהם. את תכונותיו הוריש הלל לבית מדרשו, שנקראו: "בית הלל" שהיו עלובים ונוחים. גדולתו של הלל, אופיו ושיטתו השפיעו רבות על התורה שבעל פה שבידינו. בין הלל ושמאי היו רק מחלוקות ספורות, אך תלמידיהם בית שמאי ובית הלל שהמשיכו את תפיסתם מוזכרים כחולקים במאות מחלוקות תנאיות.
כנשיא הסנהדרין היה הלל מנהיג תקנות בעם. הידועה שבהן היא תקנת הפרוזבול, שנועדה לעקוף את שמיטת הכספים הנהוגה בשנת השמיטה. במשנה מסופר שהלל תיקן תקנה זו כיוון ששמיטת החובות הביאה את בעלי ההון להפסיק להלוות כספים, מחשש שכספם לא יוחזר כלל (משנה, מסכת שביעית, פרק י', משנה ג').
תלמידיו כונו "בית הלל", והם מצוטטים במשנה פעמים רבות כמי שחלקו בהלכה על "בית שמאי". לאורך הדורות, מרבית חכמי ההלכה הלכו בשיטת בית הלל כיוון שהיו נוחים לבריות ונתנו לחכמי בית שמאי להביע את דעתם ראשונים, והתקבלה הקביעה הגורפת ש"הלכה כבית הלל".
מסירות נפשו ללימוד התורה
בתלמוד הבבלי (מסכת יומא דף ל"ה) מתואר כי כשהגיע ארצה היה עני מאוד, עבד כחוטב עצים והשתכר טְרַפָּעִיק (חצי דינָר) אחד ביום. מחצית היה נותן לשומר בית המדרש כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו, ובמחצית השנייה השתמש לפרנסת בני ביתו. מסופר כי יום אחד לא הצליח להשתכר כסף כלל, ושומר בית המדרש סירב לאפשר לו להיכנס. הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו מפתח הארובה. הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש, עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של שלג. מיד הורידו אותו מהגג, ואף על פי שהייתה זו שבת רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה. "אמרו: ראוי זה לחלל עליו את-השבת". מסכמים חז"ל את דבריהם באומרם: "הלל מחייב את העניים. אם מתנצל אדם שלא עסק בתורה מפני שהיה עני וטרוד במזונות, אומרים לו: כלום היית עני יותר מהלל?"
ענוותנותו וסבלנותו של הלל הזקן
מקובל לייחס לבית הלל את הגוון המקל והרך של ההלכה, ולבית שמאי את הפן הקפדני והמחמיר, וכך עולה גם מעיון בהלכות שבהם חלקו הבתים. גם המסורות על דמויותיהם של הלל ושמאי מתאימות להבחנה זו, והסיפורים האישיים עליהם ממחישים את אופיים. עם זאת,
מחלוקות שמאי והלל מוגדרות כ"מחלוקת שהיא לשם שמים" (אבות ה', י"ז). ברוב ההלכות תלמידיו של הלל נטו להקל, ואילו תלמידיו של שמאי נטו להחמיר. עם זאת, מסכת עדויות מונה כ-30 הלכות, שבהן בית הלל החמיר ובית שמאי הקל דווקא.
בתלמוד ובמדרשים מופיעים סיפורים רבים אודות אישיותו ואופיו של הלל, בהם הוא מתואר כענוותן וסבלן. במסכת שבת (דף ל' ע"ב) מורה הגמרא: "תנו רבנן, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל', עמוד ב').
במסכת שבת (דף ל"א, עמוד א') מתארת הגמרא גויים שבאו לפני הלל ושמאי להתגייר, כל אחד מסיבותיו. כל אחד מהם קיבל משמאי תשובות דוחות ומרחיקות, ואילו הלל היה זה שקיבל אותם אל היהדות, ולימד אותם לפי דרכם. לאחר זמן מה, נפגשו שלושת הגרים הללו ואמרו זה לזה: "קפדנותו של שמאי ביקשה לטורדנו מן העולם. ענוותנותו של הלל קירבנו תחת כנפי השכינה".
אחד הגרים הללו ביקש להתגייר תוך כדי לימוד כל התורה בעומדו על רגל אחת. לאחר שנדחה על ידי שמאי, בא לפני הלל. הלל גייר אותו ואמר לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר: מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'). המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח).
בתלמוד הבבלי עוד מסופר על כך שאדם חצוף התערב עם חברו על סכום כסף נכבד (400 זוז) שיוכל להרגיז את הלל. בערב שבת, כאשר הלל התרחץ, הטריד אותו הלה בשאלות שווא, אך הלל הפסיק עם כל שאלה את רחצתו, התעטף במגבת ויצא לענות. כאשר ראה אותו אדם שהלל נותר שליו, התרגז בעצמו ואמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל... שלא ירבו כמותך בישראל", שאל אותו הלל לסיבת דבריו וענה לו האיש "שבעבורך הפסדתי ארבע מאות זוז", אמר לו הלל: "מוטב שתאבד ארבע מאות ועוד ארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד [יכעס]" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א').
אמרותיו של הלל הזקן
אמרותיו של הלל הזקן מופיעות במסכת אבות, ביניהן:
* "הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה".
* לא לפרוש מהציבור;
* לא להאמין בעצמך עד יום מותך.
* לא לדון את הזולת עד שתהיה במקומו;
* לא לומר דבר שלא נשמע (שלא יתקבל);
* אַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
* לא להיות ביישן בלימוד
* לא להיות קפדן בהוראה;
* מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך.
* לֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים
* בִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.
* מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה
* המשתמש בתגא חלף - המשתמש בכבוד התורה יחלוף מן העולם
* מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם.
* רבי צדוק מצטט אותו ואומר כך: "וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם".
נאמר עליו
* "לעולם יהיה אדם ענוותן כהלל ואל יהי קפדן כשמאי". (תלמוד בבלי שבת ל' א')
* "אמרו עליו על הילל שלא עזב דברי חכמה שלא למדה, אפילו כל הלשונות, אפילו שיחת הרים וגבעות ובקעות, שיחת עצים ועשבים, שיחת חיות ובהמות, שיחת שדים ומשלות, הכל למד. כל כך למה? משום: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". (מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק טז הלכה ז)
* "'גומל נפשו איש חסד' (משלי י"א, י"ז) זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך? אמר להם לעשות מצווה, אמרו לו וכי מה מצווה זו? אמר להן לרחוץ בבית המרחץ, אמרו לו וכי זו מצווה היא? אמר להם הן מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות, אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב 'כי בצלם אלהים עשה את האדם' (בראשית ב', ו') על אחת כמה וכמה". (מדרש רבה ויקרא ל"ד ג')
* "פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו. נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה: 'יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך'. נתנו עיניהם בהלל הזקן. וכשמת, הספידוהו: הי חסיד, הי עניו, תלמידו של עזרא". (תלמוד בבלי מסכת סוטה מ"ח ב')
* "בתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה". (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ' ע"א)
צאצאיו של הלל הזקן
צאצאיו של הלל שימשו אף הם נשיאי הסנהדרין, במשך 15 דורות:
הלל הזקן - שמעון בן הלל - רבן גמליאל הזקן - רבן שמעון בן גמליאל הזקן - רבן גמליאל דיבנה - רבן שמעון בן גמליאל (השני) - רבי יהודה הנשיא (רבי) - רבן גמליאל ברבי - רבי יהודה נשיאה (הראשון) - רבן גמליאל הרביעי - רבי יהודה נשיאה השני - הלל נשיאה (הלל השני) - מתקין הלוח העברי - רבן גמליאל החמישי - בימיו החל חידוש בבניין הבית - רבי יהודה נשיאה השלישי - רבן גמליאל השישי
מקום קבורתו
מערת קבורה המיוחסת להלל ותלמידיו נמצאת במירון בסמוך למתחם קבר רשב"י. עם זאת, עיקר פועלו של הלל היה בירושלים וביהודה, ואין כל אזכור לפועלו באזור הגליל או למקום קבורתו במקורות קדומים.