אנשים טובים באמצע הדרך. מקבץ 9

שמי יובל, אני ואמא שלי הגענו לקסטרו גברים בקניון חיפה,

יום חמישי, 2 בצהריים.

בחנות היה עיוור בשנות ה-20 לחייו

עם מוכרת שעזרה לו לבחור בגדים.

היחס שלה אליו היה מדהים

והיא ליוותה אותו יד ביד לקופה. 

נעמדנו אחריהם בקופה במטרה לשלם.

ראינו שמחיר הבגדים שהוא הגיע אליו היה יקר בשבילו

אז המוכרת עזרה לו לבחור משהו אחר

שיתאים לו ולמחיר שביקש.

בקופה היו עוד שתי קופאיות,

העיוור העביר את כרטיס האשראי לקופאית, במטרה לשלם.

והכרטיס קיבל סירוב.

היא אמרה לו שהכרטיס לא עובר

והעיוור התפלא...

הוא אמר לה שתיקח 100 שח במזומן

והעביר לה כרטיס אשראי נוסף.

גם הכרטיס הזה לא עבר,

והמוכרת אמרה זאת לעיוור.

הוא היה מופתע והרים את הטלפון שלו

במטרה לסדר את מה שקרה.

באותו זמן אחת המוכרות הוציאה 2 שטרות של 100 מהארנק

והכניסה אותם לקופה. העיוור כמובן לא ראה זאת.

לבסוף הקופאית אמרה לו שהכרטיס עבר והכל יסתדר.

הוא יתפלא, שאל אותה מה קרה בסוף?

איך הכרטיס עבר פתאום?....

היא חייכה ואמרה שהייתה להם תקלה במחשב וזה הסתדר.

העיוור שמח ואמר איזה כיף. ויצא מהחנות.

כמובן שברגע זה כולן התחילו לבכות מהסיטואציה שקרתה. 

המוכרות היו מדהימות

היחס שלהם כלפיו, והסבלנות הרבה.

עשו זאת בצניעות, ושמרו על כבודו.

***

שמי תומר, מכירים את השוטר הזה? אם לא, אני רוצה לספר מקרה אישי שקרה לי איתו.

אישתי חולת סרטן ומצבה קשה מאוד. בבוקר הרגשנו שמשהו קורה לא לטובתנו.

לקחתי את אשתי לרכב והייתי צריך פינוי מיידי לבית חולים רמב"ם.

יצאתי מנהריה והיה עומס תנועה לכיוון דרום. במקרה ראיתי ניידת.

ביקשתי מהנהג לפתוח את החלון והתחננתי אליו

לליווי משטרתי, לפתוח לי את הציר.

השוטר יצא מרכבו, ראה את מצבה של אשתי,

נכנס לרכבו והתחיל בנסיעת חירום לפתוח צירים.

תוך כדי נסיעה הוא הזמין אמבולנס על דעת עצמו (שזה הדבר הכי נכון היה לעשות)

ועל כביש 22 חיכה לנו אמבולנס שפינה את אשתי לרמב"ם.

השוטר לקח ממני מספר רכב לבדוק שלא עברתי מהירות בזמן הנסיעה ומספר טלפון.

יום למחרת הוא גם התקשר לשאול לשלומה.  איזו אנושיות מרגשת 

אני רק רוצה להגיד לאותו שוטר תודה רבה על העזרה. 

תברכו את השוטר שחוגג היום ''יום הולדת שמח'' 

כן ירבו ישראלים יפים כמוך.

***

***

קוראים לי נועה, קבעתי עם אחותי אחר הצהרים לקחת את הילדים לים באשקלון, יצאנו מהבית אני ושלושה ילדים קטנים ונרגשים.

בכביש שלפני הכניסה לאשקלון, ברמזור אדום פתאום האוטו כבה, אני מנסה להניע ולא הולך, מנסה שוב ולא הולך, הרמזור מתחלף לירוק והנהגים מתחילים לצפור לי.

חם מאוד והילדים גם מגלים חוסר סבלנות. אני מתקשרת לבעלי בהיסטריה, הוא מנסה להבין מה הבעיה, נותן כמה הוראות, אני מבצעת, הרכב מניע וממשיכים.

פונים לתוך העיר, פקק ושוב. הרכב כבה. אני ממש באמצע כביש סואן, סביבי נהגים צופרים ומאטים, אני בהיסטריה, מה עושים?? מתחיל להיות ממש חם באוטו ואני כבר מבינה שכנראה לא יהיה בילוי בים היום..

פתאום מגיחות מאיפשהו שתי ניידות משטרה, שלושה שוטרים מהשיטור הימי קופצים מהן ומתקרבים אליי. "הכל בסדר? ראינו שנתקעת גם ברמזור ויש לך ילדים קטנים איך אפשר לעזור?" 

אני מסבירה להם בקול לחוץ שהרכב לא מניע לי.. הם פותחים מכסה מנוע ומספרים לי שצינור המים התפוצץ ואי אפשר להמשיך לנסוע.

עכשיו כבר ברור לי שאני ממש בבעיה פה. הם דוחפים את הרכב הצידה כדי לא להפריע לתנועה. "קודם כל תעבירי את הילדים לניידת שיש בה מזגן" אומר לי אחד מהם ותוך שניות שלושה ילדים חגורים בניידת ממוזגת וכל התיקים של הים בבגאז' של הניידת.

"לאן את צריכה להגיע?" אני מסבירה שאנחנו בדרך לים ואחותי מחכה לי בחוף. אין בעיה, הם אומרים אנחנו נדאג לך.

לא הבנתי כ"כ למה הכוונה אבל נכנסתי לניידת עם הילדים, תוך כדי שהמחשבות מתרוצצות במוחי, מה אעשה עכשיו מרחק שעה נסיעה מהבית עם שלושה ילדים קטנים ביניהם תינוקת ואני בלי רכב??! הם דחפו את הרכב לתחנת דלק סמוכה ואני בינתיים מדברת עם בעלי בטלפון שיזמין גרר. "חכו עם הגרר" אומר לי השוטר הנחמד.

הוא לוקח אותי לתחנת הדלק שם כבר השניים האחרים מוציאים את החלק ההרוס של הצינור ומכריזים, אתם הולכים לים ואנחנו נטפל ברכב! מה??? שמעתי נכון? בטח, אל תדאגי, אם לא נצליח לסדר את זה נתקשר אלייך ותזמיני גרר, בינתיים תלכו ותהנו לכם. אני המומה, מודה להם מקרב לב והשוטר בניידת שואל אותי באיזה חוף אחותי מחכה לנו.

הוא מסיע אותנו עד לשם, מוריד אותנו על החוף ונפרד בחיוך מהילדים. הגענו לים נרגשים והמומים מהסיוע המופלא שקיבלנו ועל הטוב שנפל בחלקנו.

משטרת ישראל, אשריכם שאלו האנשים שלכם, מלאכים בדמות אדם.

תודה רבה לכם מעומק הלב,

קובי חזן, אלברט ניקולאייבסקי וגלנטר איליה. אתם מדהימים.

עבורי אתם הישראלים היפים.

***

הבן אדם הזה שבתמונה זהו טל חכם, הנהג הכי מקסים שיצא לי להכיר באגד.

במשך כל הנסיעה טל דאג לנו, לנוסעים שלו בקו 961 שיצא ב11 בלילה מירושלים לבית שאן,
כאשר אחת הנוסעות הייתה צריכה לרדת בצומת הגילגל
הוא ווידא איתה עשר פעם שיש מישהו שכבר מחכה לה בתחנה
ואף הציע להכניס אותה לתוך היישוב.
לאחר מכן היה נוסע שצריך לרדת בתומר טל,
כמובן הציע לו להוריד אותו בתוך היישוב וכך קרה.
טל עשה סיבוב בשבילו בנסיעה,
והעיקר לדאוג שכל הנוסעים שלו יגיעו בבטחה הביתה.
בהמשך בעוד תחנה בדרך עמד חייל לבד,
וטל ירד לבדוק האם הוא בסדר ומסודר
וכמובן שהציע להסיע אותו לאן שהוא צריך
ואם הוא מחפש מקום שינה. 
החייל הסתדר ואנחנו נשארנו פעורי פה. 

בסופו של דבר איך טל יכול להוריד אותנו בתחנה מרכזית בבית שאן
כשהוא יודע שאנחנו צריכות ללכת בשעה 1 בלילה לבד?
אז כמובן שהוא לקח אותנו לדירתנו.

מנסיעה מפחידה ב-11 בלילה

זו הפכה לנסיעה הכי בטוחה וזאת רק בזכות הנהג הזה!

אז בשם כל הנוסעים, טל תודה רבה לך!
הלוואי וכל הנהגים היו מקסימים ואכפתיים כמוך!
תמשיך להיות אדם טוב באמצע הדרך!
אנחנו חן ונועה מצדיעות לך.