מילותיו האחרונות של הנפטר: "אל תשכחו לחלק את עלוני השבת"

בשנת תשמ"ה (1985) נפצע אבנר עורקבי בתאונת עבודה, כאשר מלגזה התהפכה על גבו ושברה לו חוליות וצלעות. אחרי שנות שיקום ארוכות הוא שוחרר לביתו, אולם אז נקבע כי אינו זכאי לקצבת נכות. אבנר יצא למאבק ארוך מול חברי כנסת ואנשי ממסד על זכויותיו, ובימים הקשים בהם נכח בהפגנות, שוחח עם אישים שונים ועשה כל שיבכולתו כדי שמאמציו ישאו פרי, הוא הבטיח לעצמו: "כשאסיים את מאבקיי מול הדינוזאור האכזרי הזה, אצא להגן על כלל האוכלוסיה להם מתנכל הממסד". כך הקים אבנר את עמותת אהב"ה - ארגון הנכים בישראל, בו הוא פעל לאורך השנים לצורך מימוש זכויותיהם של רבים, שלא היו יכולים לעשות זאת בעצמם. אולם לפני כשבועיים פסקו מעשי החסד הרבים שלו באחת. אבנר השיב את נשמתו ליוצרה, כשהוא רק בן 61.

"אני פה כדי לעזור"

"בשנת תשס"ו (2006) יצאתי להפגנה עבור בני הנכה מול משרד החינוך", נזכרת דפנה אזרזר, אשר לימים הפכה לשותפתו המלאה של אבנר בארגון. "הבן שלי היה זקוק לסייעת צמודה, וכאשר הגעתי להפגנה, הופתעתי לגלות כמה אימהות כמוני עוד יש, אשר יצאו להילחם על זכויות ילדיהן. ביום השני להפגנה, הופיע אבנר על כיסא הגלגלים שלו, והודיע 'אני פה כדי לעזור'. באותה תקופה, הוא כבר היה אחרי שנים של פעילות אישית בכנסת ובמשרדי הממשלה עבור נכים, והיה חשוב לו לראות איך אפשר לקדם גם את המצב שלנו. ובאמת, בזכות העזרה שלו הצליח המאבק הזה להגיע לתוצאות טובות. הבן שלי ושאר הילדים קיבלו את המגיע להם, וחשבנו שנוכל לחזור משם לשגרה".

אלא שהשגרה של דפנה השתנתה מאז במאה ושמונים מעלות. "מיד אחר כך פנה אליי אבנר ואמר לי: 'לך יש את היכולת לשנות, לי יש כוח בכנסת, בואי נתאגד יחד כדי לעזור לנכים נוספים'. היה חשוב לו למנף את המלחמה האישית שלו, ולהוביל דרכה לשינוי גם עבור אחרים. כך החל ארגון אהב"ה את פעילותו, והלך וגדל לאורך השנים. כיום, הארגון פועל לשינוי חקיקה לטובת הנכים וגם מפעיל קו סיוע לכאלה הנתקלים בבעיות בירוקרטיות ובקשיים במימוש זכויות. בנוסף, הוא מארגן פעילויות חברתיות עבורם". 

לאורך 15 השנים האחרונות פעלו בו השניים בהתנדבות מלאה. "זה מילא את כל היום של אבנר מאז שהפך לנכה. הוא כל הזמן חיפש איך לעזור לנכים נוספים, היה לוקח אותם בעצמו לדיונים בכנסת ומחזיר אותם הביתה. בנוסף, ארגנו לפעמים גם טיולים לנכים, והוא עצמו היה מעמיס את הרכב שלו בכל מה שצריך, נוסע עד אילת, ודואג לכל הפרטים הכי קטנים כדי שכולם יהנו וישמחו. הוא סבל מדי פעם מכאבים קשים, ובכל זאת - שום דבר לא מנע אותו מלהמשיך ולא הוריד לו את החיוך מהפנים. היה ברור לו שזו השליחות שלו בעולם, והוא פעל עבורה ככל יכולתו".

איך התייחסו אליו חברי הכנסת, כאשר הוא בא 'לשגע' אותם פעם אחר פעם?

"הם כיבדו ואהבו אותו אהבת נפש, כי ידעו שהוא בא ללא אינטרסים אישיים. בכלל, גם כאשר היו לו חילוקי דעות עם אנשים, הוא תמיד סיים אותם ברוח טובה. כדי להבין עד כמה הפעילות שלו היתה מכל הלב, אספר על אמא אחת, למשל, שבנה הנכה נפטר. אני אישית חשבתי שבזאת הסתיים הקשר שלנו איתה, אך אז גיליתי שגם לאחר הפטירה היה עוד במה לעזור. מסתבר שניסו למכור לה מצבה במחיר מופקע, ושם נכנס אבנר, בדק נתונים והגיע לאנשים הנכונים, כדי שלא ירמו אותה. הוא לא עזב אותה כל עוד היתה זקוקה לו".

סיפור נוסף הממחיש את הנתינה הנקיה שלו, התרחש דווקא עם אישה שנהגה כלפיו בכפיות טובה. "מדובר במישהי שהיתה בהתדיינות מול משרד השיכון לגבי דירה מונגשת שביקשה. הדיון ארך שנים ארוכות, בגלל שהיא לא הצליחה לעמוד בכל התנאים הנדרשים, וכידוע - מדובר בכללים לא קלים למימוש. כאשר שמע על כך אבנר, הוא החליט שלא ייתכן שהאישה הזו לא תקבל דירה. הוא פגש לשם כך חברי כנסת, דיבר עם שרים, יועצים ומי לא, ועשה כל שביכולתו כדי לקדם את העניין. וכאשר אבנר מחליט שמשהו יקרה - אז אין אופציה אחרת. תקופה אחר כך גילינו שאותה אישה באמת קיבלה את הדירה, אולם היא אפילו לא הרימה טלפון כדי לעדכן אותנו בכך. לי אישית היה קשה עם זה, ושאלתי אז את אבנר 'היא לא התקשרה אפילו כדי לומר לך תודה?' אולם הוא מצידו לא כעס בכלל, אלא דן אותה לכף זכות וענה לי: 'האישה הזו עברה הרבה בחיים, ובכלל - לא חיכיתי ממנה לאיזושהי תמורה'".

לא פעם, גילתה דפנה שהוא קם ב-2:30 בבוקר, כדי להגיע לדיון שהתחיל ב-6 בבוקר בכנסת. "לאדם נכה לוקח זמן להתארגן, זה לא כמו אצל כל אחד", היא מסבירה. "לכן הוא קם מוקדם, הספיק להתארגן ולהתפלל, וכאשר שאלתי אותו מה הוא עושה ב-6 בבוקר בכנסת, הוא ענה לי 'יש שם דיון חשוב עבור הנכים או עבור אדם מסוים, אינני יכול להפסיד אותו'".

בקשה אחרונה

במקביל לפעילותו הענפה בעמותה, החזיק אבנר גם ארגון תהילים לילדים בשכונה בה הוא גר. "הוא בכלל היה אדם של חסד, עזר לרבים בסתר ומעולם לא סיפר למישהו על כך", מספר חתנו. פרוייקט נוסף שהיה אהוב עליו במיוחד, הוא חלוקת עלוני שבת, ביניהם עלוני הידברות, בבתי כנסת באזור. "לפני כ-5 שנים ראיתי אותו בפעם הראשונה מסדר ערימת עלונים", ממשיך חתנו לתאר. "שאלתי אותו מה זה, והוא ענה לי 'אלה זכויות, אנחנו חייבים לזכות את הרבים'. הוא נהג לחלק את עלוני השבת ב-8 בתי כנסת, והשאיר לי את התשיעי. אבנר לא ויתר על חלוקת העלונים גם כאשר הרגיש לא טוב, כי זה היה בנפשו ממש. לפני כחודש וחצי היה איזשהו עיכוב בהגעת המשלוח. הוא דאג ממש, והתקשר במיוחד למשרדים כדי לשאול מה קורה".

ומה יהיה עכשיו?

"אנשים כבר שאלו אותי, כי כולם מחכים מידי שבוע לעלונים, שנחטפים עוד לפני שאני מספיק לשים אותם במקום, אנשים קופצים עליהם. אך עוד לפני שאספר מה קורה עם העלונים, אני יכול לומר שכחודש לפני פטירתו הוא צם שלושה ימים, וכאשר שאלנו אותו מדוע הוא עושה זאת, הוא ענה שזה כדי לכפר על העוונות של עם ישראל. בהמשך, הוא דיבר עם יו"ר ארגון נכי צה"ל, ואמר לו: 'אני אוהב אותך, שמור על עצמך'. בשיחה האחרונה לפני פטירתו, בתוך כל המצב הקשה בו הוא היה, בקשתו האחרונה היתה: 'תגידו לחתנים שלי שלא ישכחו לחלק את העלונים'. כך לקחתי אני על עצמי את החלוקה לעילוי נשמתו".