האם מותר להחזיר חוב בשמיטה? למה נברא המקק? ומה חשוב יותר, כיפה או ציצית?

1. מה עדיף, ואיזו רמה גבוהה יותר, אהבת ה׳ או יראת ה׳?

קודם יש לעבוד את ה' מיראה, ועם הזמן צריך לשאוף להגיע לדרגה של עבודת ה' מאהבה, שזוהי הדרגה העליונה.

וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י' הלכה א'), אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא, אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים, ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.

והמשיך וכתב שם (הלכה ב') העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש טובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבא בגללה. ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבי לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שצונו בה הקב"ה על ידי משה, שנאמר: ואהבת את ה' אלוקיך, ובזמן שיאהב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה. ע"כ.

עם זאת גם כשהגיע לדרגת עבודת ה' מאהבה, יש לשמור גם על מידת היראה, וכמו ששנינו במסכת אבות (פרק א' משנה ג') אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק, הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם.

וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות שם, אמר זה החסיד שאתם לא תעבדו ה' יתברך על מנת שייטיב לכם ויגמלכם חסד ותקוו לגמול ותעבדוהו בעבורו ואמנם עבדוהו כעבדים שאינם מקוים להטבה ולא לגמילות חסד רצה בזה שיהו עובדין מאהבה וכו',  ועם כל זה לא פטרן מן היראה ואמר עם היותכם עובדים מאהבה לא תניחו היראה לגמרי ויהי מורא שמים עליכם כי כבר בא בתורה המצווה ביראה והוא אמרו את ה' אלקיך תירא, ואמרו החכמים עבוד מאהבה עבוד מיראה, ואמרו האוהב לא ישכח דבר ממה שציווה לעשותו והירא לא יעשה דבר ממה שהוזהר מעשותו כי ליראה מבוא גדול במצות לא תעשה וכל שכן במצות השמעיות.

* * *

2. בספר רזי תזונה שקניתי באתר כתוב לעשות ניקוי הגוף בשבוע של פירות וירקות. האם בשישי ושבת גם ?

אם מדובר בצורך רפואי אמיתי אפשר להקל ולא לאכול לחם בשבת. אבל אם לא מדובר במשהו רפואי אמיתי אין להקל בדבר.

* * *

3. אני חייבת חוב לבן משפחה. האם יהיה מותר להחזיר את החוב בשנת השמיטה, או שצריך לחכות שתעבור שנת השמיטה? לא קבענו תאריך פירעון להלוואה, אבל אני מתכוונת להחזיר בשנה הקרובה. האם יהיה מותר לי? ומה ההלכות בנושא הזה?

אפשר להחזיר את החוב לפני סיום שנת השמיטה.

אחרי סיום שנת השמיטה - אם הוא עשה "פרוזבול", החוב נשאר בעינו, ואת חייבת להחזיר.

ואם הוא לא עשה "פרוזבול", החוב נשמט, ואת לא חייבת להחזיר. ומכל מקום מותר לך להחזיר את החוב, והמלווה צריך לומר לך: "משמט אני וכבר נפטרת ממני". ואם תאמרי לו: "אף על פי כן רצוני שתקבל", מותר לו לקבל ממך, אבל אל תאמרי לו "בחובי אני נותנת לך" אלא תאמרי לו "שלי הם במתנה אני נותנת לך" (יעויין שלחן ערוך חושן משפט סימן ס"ז סעיף ל"ו).

ראי עוד הלכות בעניין שמיטת כספים ופרוזבול כאן.

* * *

4. תמיד כשאמא שלי צריכה כסף אני נותן לה. נגיד נתתי לה סכום של 300 שקל - היא אחרי כמה ימים מחזירה לי 350. היא עושה את זה מאהבה, לא כי אני מבקש. האם אני נחשב מלווה בריבית?

גם באופן כזה יש איסור ריבית, וכמו שכתב השלחן ערוך יורה דעה (סימן ק"ס סעיף ד') אפילו אם הלווה נותן לו יותר מדעתו בשעת הפרעון שלא התנה עמו ואינו אומר שנותנו לו יותר בשביל ריבית אסור.

* * *

5. כיוון שאני יודעת שיש תועלת בעולם לכל חיה וחיה, מה התועלת של המקק בעולם?

העולם פועל כמו מכונה, ולכל בעלי החיים יש תפקיד במכונה הזו. לדוגמה, אם אריות לא היו טורפים זברות ופילים, היו הללו מתרבים עד שמחסלים את כל מקורות המזון באפריקה, ומתים מרעב! כלומר, בזכות אריות וטורפים, אפריקה איננה שוממת.

המקק, כמו הרבה חרקים, מספק מאכל לאינספור בעלי חיים גדולים ממנו - כמו לטאות, צפרדעים, ציפורים ועוד. בלעדיהם, היו בעלי החיים הגדולים נכחדים.

זבובים, לדוגמה, הם קודם כל רימות, אשר מנקות את העולם מריקבון ומחלות. ובכלל, יצורים מעופפים קטנים אחראים לתפוצתם של צמחים שונים ע"י העברת זרעיהם. נא לראות עוד דוגמה - על תרומתו של היתוש כאן.

(צילום: shutterstock)

6. האם מותר לשחק סנוקר בשבת?

לפי מנהג הספרדים מעל גיל חינוך (שש ומעלה) אין לשחק סנוקר בשבת (ראה בספר חזון עובדיה הלכות שבת חלק ג' עמודים צ"ט-ק"א).

ולפי מנהג האשכנזים, מעיקר הדין מותר. ומכל מקום אחרי גיל בר מצווה ודאי רצוי להימנע אפילו ממשחק בתוך הבית, כי השבת, חמדת הימים, לעונג ניתנה, עונג רוחני מעין עולם הבא, וכל המכבדו מעשות דרכיו - נותנים לו נחלה בלי מצרים (ראה שמירת שבת כהלכתה חלק א' פרק ט"ז סעיפים א', ו').

* * *

7. האם נכון בכל פעם שאני יוצא מהחדר או מהבית לנשק את המזוזה? גם אם זה מאה פעמים ביום? האם בכל מקום שיש מזוזה יש חובה לנשק אותה?

אין חובה לנשק את המזוזה, אלא מדובר במנהג טוב שכדאי לנהוג בו כשנכנסים לבית (או כל מבנה אחר שקבעו בו מזוזה) וכן כשיוצאים ממנו (ראה ברמ"א יורה דעה סימן רפה סעיף ב', שכתב, יש אומרים כשאדם יוצא מן הבית וכן כשיכנס אדם לבית יניח ידו על המזוזה, ע"כ. והנה הרמ"א כתב רק שיניח ידו על המזוזה, ולא הזכיר שיש עניין לנשק את המזוזה או את היד שנגעה במזוזה. אמנם ראה בספר ברכי יוסף שם אות ד', שלפי דעת האר"י זצ"ל, יש להניח את האצבע הנקרא אמה על שד-י שכתוב במזוזה וינשקנה. ומנהג המהרי"ל דיסקין זצ"ל היה להסתכל במזוזה מבלי לגעת בה כלל, כאשר כתב בשו"ת שלמת חיים סימן ש"פ, ושם ביאר, שחשש שיש לבוא ח"ו לידי מחיקה).

וכאשר יוצא מהבית, אחרי שמניח ידו על המזוזה, יאמר: "ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם" (הרמ"א שם). ויש שכתבו לומר: "ה' שומרי ה' צילי על יד ימיני ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם" (קיצור שלחן ערוך סימן יא סעיף כד). וכשיוצא לדרך חוץ לעיר יניח ידיו על המזוזות ויאמר: בשמך ט"ל אטל"ה (הש"ך סימן רפה סק"ד מהדרכי משה בשם המהרי"ל).

ומובא מעשה על מרן החת"ם סופר זצ״ל שבחן בחור אחד לתהות על קנקנו להסמיכו בסמיכת חכמים. הבחור הראה כוחותיו בתורה, בתלמוד, ובפסוקים, והיה ראוי לסומכו, החת"ם סופר כבר הטיל עיניו על הבחור וחשש בו שאולי הוא מן המשכילים, כשהבחור יצא מבית מדרשו ולא הניח ידו על המזוזה, החליט החתם סופר לא להסמיכו, כי ראה בזה זלזול במנהגי חכמינו וחוסר יראת שמים (הובא בספר פתחי שערים הלכות מזוזה עמוד קי"ג).

* * *

8. למה יום הכיפורים לא קודם לראש השנה? שהרי אם ח"ו נקבע על האדם שלא ישלים שנתו עקב עוונותיו, אם הסדר היה הפוך (יוה"כ ואח"כ ר"ה) היתה לו יותר אפשרות לתקן.

יפה שאלת. וכבר עמד בזה הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל (כוכבי אור מאמר פ"ג) דלכאורה קשה, דהלא ידוע דהקב"ה שוקד על טובת ישראל ורוצה בהצלחתם, ויום הכיפורים הוא יום סליחה ומחילה - יום שנמחלו עוונותיהן של ישראל, וראש השנה הוא יום הדין, אשר כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון - וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, ואם כן למה לא ציוה הקב"ה לעשות יום הכיפורים מקודם, ואחר שיטהרו מעוונותיהן, יעשו ראש השנה, ואז יוכלו לזכות ביום הדין לשנה טובה וברכה.

וכתב לבאר שם, שבוודאי הקב"ה רוצה בטובתן של ישראל, ואדרבה עבור זאת גופא צוה לישראל לעשות מקודם ראש השנה דווקא ואחר כך יום הכיפורים. יען כי הקב"ה יודע לבבות בני אדם כי רחוקים המה מאוד מדברים רוחניים כמו סליחת עוונות ועולם הבא וכדומה - להיותם פה בעולם השפל, וכל ההרגשים המה רק בדברים גשמיים - כמו בני, חיי, ומזוני, ולא יוכלו לעלות פתאום למדרגה הגבוהה - להרגיש ענין הרוחני של יום הכיפורים - כפרת עוונותיהם, לזאת צוה להם מקודם לעשות ראש השנה - שבו דנים את האדם על דברים גשמיים - דברים שיש לו בהם הרגש גדול - וכאשר יחם לבבו בבקשתם על בני חיי ומזוני - או אז אולי יולכו לצעוד הלאה גם ליום הכיפורים - שהוא עומד על דברים הנעלים - לרוחניות, לסליחת עוונות וכדומה. ע"כ.

* * *

9. מה חשוב יותר לאדם חילוני שמתחזק היום, לשים כיפה או ציצית גופיה?

חשוב יותר שישים כיפה.

ראה בדברי הרב זמיר כהן שליט"א בשם הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל כאן.

(צילום: shutterstock)

10. ידוע שמזונותיו של אדם נקבעים לו מראש השנה, ושהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
רציתי לשאול, על מנת להתחזק באמצעות התשובה - איך המשפטים האלו מסתדרים עם העובדה (שמבוססות בהמון מחקרים וסקרים) - שהמצב הכלכלי של האוכלוסייה שלא עובדת מתוך האוכלוסייה החרדית, נמוך מאוד בהשוואה לממוצע של כלל האוכלוסייה? הייתכן ש"במקרה" מי שבחר ברצונו החופשי לא לעבוד קיבל גזירה בראש השנה למזונות פחותים מהממוצע?

הרשה לי לפתוח בסיפור:"מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא לחוץ לארץ, וחזר משם עשיר. והיו התלמידים רואים אותו ומקנאים בו, ומבקשים אף הם לצאת לחוץ לארץ כדי לעסוק במסחר ולהתעשר. כשנודע הדבר לרבי שמעון בר יוחאי, לקח את תלמידיו לבקעה אחת, והתפלל ואמר: 'בקעה בקעה, מלאי עצמך דינרי זהב!'.

התחילה הבקעה מושכת דינרי זהב לפניהם.

אמר להם רבי שמעון: 'אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב, טלו לכם. אלא היו יודעין: כל מי שהוא נוטל עכשיו, חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא'" (שמות רבה נ"ב, ג').

וכעת לשאלתך.

אכן, כל מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה, אך כך היא גם ההשתדלות שיצטרך האדם לעשות כדי לקבל את אותם מזונות.

תלמידי חכמים בוחרים מלכתחילה לחיות עבור חיי העולם הבא, ולכן אינם משתדלים בענייני העולם הזה, אלא מסתפקים במועט כדי מחייתם, ושכרם לא יסולא בפז. בזכות לומדי התורה העולם כולו מתקיים!

הנס שהקב"ה עושה עם תלמידי החכמים, הוא שנותן להם להתפרנס כדי מחייתם, שהרי זה הוא מבוקשם האמתי. עינינו רואות שמשפחות חרדיות זוכות לשמחת חיים אמתית, בחינוך ילדים וזוגיות טובה ואריכות ימים יוצאי דופן, וגם מצליחים לחתן את ילדיהם עד שעומדים ברשות עצמם, ודבר זה הוא פלא.

אם חלילה תלמידי החכמים היו עוזבים מקור חיים, ועוסקים בפרנסה, ללא ספק היו מתעשרים, אך גם היו מפסידים את השכר הגבוה ביותר לעולם הבא, ואת ההצלה והביטחון שנותנים לעם ישראל בכוח התורה הקדושה, ובקירוב הגאולה.

מכל מקום,

אין איסור בתורה לעבוד, ולכן ישנם גם חרדים רבים שבוחרים ללמוד מקצוע ולצאת לשוק העבודה. עבור כך יש מכללות לחרדים, המלמדים מקצועות. אולם על כולנו לתמוך בציבור האברכים שבזכותו התורה פורחת בישראל.