פרשת נצבים: בשורה לכל העצלנים בינינו, לקראת יום הדין

בעוד מספר שעות תחל הספירה לאחור לקראת יום הדין. זו הזדמנות פז מחד, ואחריות גדולה מאידך.

אדם התעניין אצל מוכר סוסים על מחירם של שניים מסוסיו.

"החום זריז ומחירו חמישים רובל, והשחור מעט עצלן ומחירו מאתיים רובל", השיב המוכר.

האיש הניף ידו בביטול. "הפזיזות מהשטן, כך שזריזותו של הסוס החום עשויה להכניסו לצרות".

המוכר הרהר בדבר. יש היגיון בכך שהזריזות חיסרון.

"אבל האמת היא שאתה צודק", חייך האיש, "זריזותו של הסוס החום מהווה מעלה על פני הסוס העצלן, שכן אף אם בשל זריזותו הוא ייקלע לבעיות, אך באותה זריזות הוא גם יחלץ מהן. לעומתו הסוס העצלן, אולי ייקח זמן עד שיקלע לבעיה כלשהי, אבל כשהוא יקלע אליה - ה' יעזור עד שהוא יצא ממנה...".

בראש השנה יקבעו כל מאורעות השנה הבאה לטובה. מתי תיעלם הקורונה, ומתי בנט יגדל וישחרר אותנו מכל התסביכים הנפשיים שלו.

כל מאורעות השנה הבאה יקבעו בראש השנה!

חכם מזדרז לנצל את חודש אלול ולשוב בתשובה, ובכך נחלץ הוא מן הצרות. אבל העצלנים...

אבל מוקדם מידי להתייאש!

פרשתנו מביאה בשורה לכל העצלנים שבינינו.

* * *

אומרת התורה: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ל', ו').

מן הכתוב עולה, שמילת עורלת הלב מורה על עבודה רוחנית שמטרתה לחבר אותנו לקב"ה.

בשלב זה טרם הוברר מה פשרה של אותה עורלה וכיצד מלים אותה, אך ברור למדי, כי עבודה זו מוטלת עלינו, כמו שנאמר: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עֽוֹד" (שם י', ט"ז).

וצריך להבין: א) פרשתנו מספרת שהקב"ה ימול את ערלת לבנו. ותמוה, למה שה' יעשה זאת, הלוא זו חובתנו ותכליתנו?

ב) מדוע בציווי למול את לבנו נאמר: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם", ואילו לגבי מילת הקב"ה את לבנו נאמר: "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ", מדוע לא נאמר "ערלת לבבך"?

בעמדנו בפרוזדור התשובה המוביל אל טרקלין יום הדין, מן הראוי שנבין את חובתנו בכך.

* * *

אבנר היה אומן בחסד עליון. הייתה לו מומחיות בבניה בעץ, והקבלן שהעסיק אותו גרף הון על חשבון מקצועיותו.

"למה אתה לא עצמאי?", הופנתה לעבר אבנר השאלה בכל הזדמנות. ובצדק. לו היה אבנר עצמאי, ודאי היה מרוויח פי שניים ואף שלושה.

אולם אבנר אהב לעבוד עם הידיים, לא עם הראש. קבלות, חשבוניות, תלושים ומיסים היו סיוט בלילותיו העייפים. הוא חרד להיות מטרה לציידי המס, ועל כן העדיף להשתכר לפרנסתו מעט פחות, אבל הרבה יותר בטוח.

ואז הגיעה הפנסיה. אבנר הודיע על פרישה, והמעסיק - איך לא? - קיבל זאת באכזבה נוראה.

"נו, רק עוד בית אחד!", התחנן מעסיקו, כילד שהתבקש מאמו לרדת מהנדנדה.

האמת, שלאבנר לא היה כוח. הוא אפילו כעס על עצם הבקשה הלא נימוסית, לדידו, אך כדי לסיים את העבודה ברוח טובה, הוא ניאות.

אבל אינו דומה אבנר שעובד בחשק לאבנר שעובד מתוך כפייה. זו הייתה הבניה הגרועה ביותר שהייתה לו מאז היותו בנאי. לא סימטריה, לא פינישים, כלום. עבודה ערבית של ישראלי עייף מהחיים... תתארו לכם.

לאחר חודשיים עבודה הגיש אבנר למעסיקו את המפתח, ותמורתו קיבל מכתב, בו נכתב: "אני מעניק לך בית זה על שנות עבודתך!"...

* * *

קחו רגע של אנטומיה רוחנית.

בלב קיימים שני חללים: ימני ושמאלי. בימני שוכן היצר הטוב, בשמאלי רובץ היצר הרע.

כאשר אדם חוטא, היצר הרע מתפשט בלבו, אוטם את חללו הימני וטומן שם את היצר הטוב. "אוטם זה נקרא ערלת הלב", מסביר ה"שם משמואל" (פר' נצבים - שנה תר"פ).

נמצא, שכיוון שעורלת הלב נוצרה בעקבות מעשיו השליליים של האדם - שהניח ליצרו הרע לאטום את לבו ולכלוא את היצר הטוב - הרי שמוטל על האדם למול את עורלת לבבו.

אבל זה נראה חסר סיכוי, שכן כאשר האדם חוטא ואוטם את לבבו - "כביכול היצר הרע תפס את מקום הקב"ה, ומעתה נמסר ביד יצרו הרע" (אור יחזקאל, ח"ה עמ' קי"ט), ומאחר שאין ביד האדם להכניע את יצרו הרע מבלי עזרת ה' (קידושין ל), כיצד ייחלץ החוטא מיד יצרו הרע וימול את לבבו - אחר שגירש את ה' מלבבו?

כאן מגיע סוד.

כותב ה"שפת אמת" (פר' כי תצא, שנה תר"מ): "בוודאי בני ישראל צריכים עזר משמים". אולם זה מותנה בתנאי אחד, והוא: "אחר שרואה (הקב"ה) שהאדם מייגע בכל כוחו ונפשו ורק כוחו קצרה מלעשות חיל, אז יחיש לו הקב"ה לעזרה" (משנה שכיר, נס חנוכה, בשם ישמח משה).

זאת מדגישה פרשתנו: אחר שנתאמץ להתגבר על יצרנו הרע ולמול את "עורלת" לבנו, או אז נזכה לעזר משמים - "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ".

וזאת עבודת חודש אלול.

כותב בעל הטורים (דברים ל', ו'): "אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב - ראשי תיבות אלול". בחודש אלול יש סייעתא משמיא למול את עורלת לבנו.

וזאת נזכור: "כמו שבני ישראל מכינים עצמם בימים הללו לשוב אליו יתברך - כן הבורא יתברך מגלה הארות הקדושה בלבות בני ישראל בימים הללו" (שפת אמת, שם), ועל ידי כך "ימצא עזר כנגדו לכל השנה ליראה את ה'" (פלא יועץ, כיפור).

ובאשר לזמן שנותר עד למשפט.

הגיע פעם שליח ציבור לגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וסיפר שהוא ירא להיות שליח ציבור בתפילות הימים הנוראים.

התפלא הרב: "הלוא ביכולתך להרהר בתשובה בהליכתך ממקום מושבך לעמוד התפילה?!"...

ולמיטב ידיעתי, לרשותנו עומד זמן רב יותר.

אז התעודדו והתעוררו נא!

לרכישת הספר "בכל לבי דרשתיך" על הימים הנוראים וחג הסוכות, מאת הרב אברהם יצחק, לחצו כאן.