חזרה בתשובה בגיל 9 וכיום מזכה את הרבים; הרבנית חגית שירה בראיון אישי

זה היה לפני כעשור, כאשר הרבנית חגית שירה סוויסה הוזמנה להרצות בנופש שארגנה מחלקת האירועים של ארגון הידברות. באותם ימים היא עסקה בזיכוי הרבים בדרכים שונות, אך זו הייתה הפעם הראשונה בה עשתה זאת דרך הידברות.

"הגעתי למסור את ההרצאה", היא נזכרת, "ובסיום המופע ניגשה אליי מנהלת חוגי הבית ואמרה לי: 'כל כך התרגשתי, אני רוצה שתצטרפי לחוגי הבית ותערכי כנסים של שיעורי תורה והפרשות חלה".

הפרשות חלה? זה היה נשמע לרבנית כמשהו שרחוק ממנה במיוחד. "עד אותם ימים בכלל לא העברתי הפרשות חלה, ולא ידעתי מה עושים בכאלו אירועים", היא מגלה, "למרות הכל נתתי את הסכמתי, מתוך סקרנות ותחושה של זכות גדולה. עוד באותו שבוע התקשרו אליי כדי לסכם על שני אירועים בהם אשתתף".

כשהרבנית נזכרת בכך עולה חיוך על פניה. "לקחתי את הטייפ הקטן של הילדים שלי, כדי שאוכל להשמיע מוזיקה במהלך האירוע, ובניתי תכנית של הפרשת חלה. כך הגעתי לערב הראשון,  בטירת הכרמל. היו שם הרבה מאוד נשים וניסיתי לעורר אותן ולדבר על המצווה הגדולה, אחר כך הפרשנו חלה, ולפתע ראיתי שהן בוכות והרגשתי שהלבבות נפתחים. לא יודעת מה בדיוק נאמר שם, אבל פתאום קלטתי איזה דבר גדול אני זוכה לעשות, ואיזה כוח יש לאירועי הפרשות חלה". 

מאז הכל היסטוריה. במהלך עשר השנים האחרונות לא מפסיקה הרבנית להופיע באירועים ובכנסים, לקרב לבבות ולהופיע לפני נשים. בין היתר היא הספיקה להופיע בכל קצוות הארץ, וכן ברחבי העולם, במדינות כמו אוסטרליה, קנדה, לוס אנג'לס, סן דיאגו ומקומות נוספים, חלקם נידחים. "בכל פעם אני מתרגשת מחדש לראות איך שהנשים שיושבות לפניי, חלקן כאלו שעד אותו יום לא שמעו על המצווה, פשוט מתחברות והופכות להיות חלק ממנה".

לחלק מהאירועים בהם משתתפת הרבנית מגיעות מאות רבות של נשים, אך היא מציינת כי באופן אישי מרגש אותה דווקא להגיע לאירועים הקטנים, בהם היא זוכה להיות "הפתעה". "יש בנות שיודעות שאמא שלהן מאוד אוהבת לשמוע אותי, אז הן מזמינות אותי כהפתעת יום הולדת לאמא, או בעלים שמארגנים אירוע לנשותיהם ומזמינים אותי מבלי שהן תדענה על כך. במצבים כאלו אני נעמדת בחוץ, האירוע כולו מוכן, ואז מכריזים: 'שלוש ארבע ו...' והדלת נפתחת. תמיד נחמד לעמוד בפתח ולגלות שהפכת להפתעה".

שנים של קירוב לבבות

נראה שאין מי שמציץ באתר הידברות, קורא את העלון או צופה בשידורי הערוץ ולא מכיר את הרבנית חגית שירה, שהפכה במשך השנים לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם הידברות, ואף לאחת הרבניות המבוקשות ביותר בחוגי הבית.

היא תושבת צפת, אמא לעשרה ילדים וסבתא ללא מעט נכדים, אשר נותנת בשמחה את כל נשמתה לקירוב עם ישראל. "מבחינתי זו סגירת מעגל", היא מציינת, "כי כבר מאז שהייתי ילדה עסקתי בקירוב, וכיום אני ממשיכה לעשות זאת, רק באופן רשמי יותר.

"זה אולי נשמע בלתי הגיוני", היא מוסיפה, "אבל כבר כשהייתי בת תשע גיליתי את אלוקים וחזרתי בתשובה בעצמי. מאז אותו יום כל כך בער בי העניין של זיכוי הרבים וסיפרתי לכל מי שהסכים לשמוע על הקב"ה, על השבת ועל המצוות. בסופו של דבר כל משפחתי חזרה בתשובה בעקבותיי, וכיום הוריי וכל אחיי ואחיותיי שומרי מצוות. זו גם הסיבה שאני מתרגשת כל כך כשאני רואה שבחלק מהאירועים בהם אני מתארחת משתתפות גם ילדות צעירות. אני רואה את הכוונה שלהן בזמן הברכות על החלה, לפעמים הן אפילו מתפרצות בבכי. מדהים לראות עד כמה שהמצווה הזו מחברת  את כולן ויקרה לכל אחת".

מה היה בתקופת הקורונה עם האירועים הרבים?

"האירועים נמשכו, אך היו שבועות בהם המינון היה מופחת, הכל בהתאם למצב בארץ ולסגרים. מצד שני, בזכות הקורונה קרו לי בשנה הזו הרבה דברים נפלאים. בין היתר נפתחו הרבה מאוד שיעורים בזום, וגם התחלתי לפרסם סרטונים בפייסבוק לנשים בלבד. אלו סרטונים של חיזוק, במגוון נושאים, באורך של פחות משתי דקות. בכל פעם אני מופתעת מכמות הצפיות והתגובות. יש סרטונים שהגיעו ל-100 אלף צפיות, ובעקבותיהם נשים כתבו לי דברים כמו: 'אני רוצה לשמור שבת', או 'איך לובשים חצאית?' ועוד המון תגובות מפתיעות שמראות את הכוח העצום שיש לפעמים בסרטן קצר כדי לעורר.

"זכיתי להוציא השנה גם את הסידור 'שירת חיי' לבת ישראל. זהו סידור מיוחד בו הכנסתי בין התפילות מאמרים מרגשים שמטרתם לפתוח את הלב של הנשים ולחוות את החיבור המתוק לתפילה. ברוך השם הסידור מתקבל באהבה גדולה ובקרוב עומד לצאת במהדורה שלישית. היו נשים שסיפרו לי שמאז שקנו את הסידור הן מתפללות שלוש תפילות ביום, רק מחכות לרגע הזה של התפילה, וזה מאוד משמח אותי. גם הוצאתי השנה ספר על הרשב"י, קראתי לו 'קום רבי שמעון', והוא כולל הרבה סיפורים על רבי שמעון בר יוחאי, סגולות ותפילות מיוחדות לציון הקדוש. בעקבות האסון הקשה שהתרחש בל"ג בעומר האחרון החלטתי להרחיב את הספר ולהוציא בשנה הבאה במהדורה מורחבת, עם תוספות".

מגיעה רחוק

אבל ההפתעה הגדולה ביותר של הרבנית בשנת תשפ"א הייתה עם התכנית הפופולארית בערוץ הידברות 'להגיע רחוק'. תכנית בה היא מגיעה רחוק במלוא המשמעות, ונוסעת בכל רחבי הארץ כדי לפגוש נשים  מעניינות ובעלות סיפורי חיים מעוררי השראה. 

"האמת היא שבתחילה, כשפנו אליי לגבי התכנית הייתי  מאוד סקפטית", היא מודה, "תמיד ראיתי את עצמי כמרצה, לא חשבתי שאני יכולה להעביר תכניות. זו גם הסיבה שסיכמנו בתחילה שנכין 12 פרקים ראשונים ורק אחר כך נבחן שוב את הרעיון. אלא ש-12 הפרקים זכו להצלחה עצומה, וכך הגיעו בעקבותיהם פרקים נוספים. אנו ממשיכים הלאה ביתר מרץ, ואחרי החגים צפויים פרקים עם מרואיינות מרתקות נוספות. באופן אישי אני מרגישה שגם אני מתמלאת בזכות הנשים שאני פוגשת, עם כל אישה יש תובנות חדשות ומסקנות מעניינות. זה אמנם דורש ממני המון הכנות ושעות רבות של עבודה, אבל זה מרתק".

אחת הנשים המיוחדות שפגשה הרבנית חגית שירה במסגרת התכנית הייתה הרבנית קוק, אשתו של הרב דב קוק מטבריה. "הכרתי אותה בעבר, אבל לא נפגשנו במשך שנים", היא מציינת, "וכשזכינו סוף-סוף לשוחח, אמרה לי הרבנית קוק משפט שריגש אותי במיוחד: 'אני קוראת בקביעות את הטור שלך בעלון הידברות, והוא מאוד מחזק אותי'. כל כך שמחתי שהרבנית מתחזקת מהטור שלי. בכלל, אני חייבת לציין שאני מתעסקת בלא מעט תחומים תחת המטריה הגדולה של הידברות, אבל הטור בעלון הוא הדבר היקר ביותר בעיניי. אני יודעת שיש 250 אלף נשים שקוראות אותו, ומרגישה שזו שליחות עצומה לכתוב להן.

"בכל פעם מחדש כשאני מתיישבת לכתוב אין לי מושג מה ייכתב, אבל הקב"ה נותן סייעתא דשמיא מופלאה, והוא פשוט שופך לי מילים על הדף. לפעמים אני פוגשת נשים, והן מחטטות בתיק ושולפות טור גזור שפורסם באחד העלונים, ומספרות לי: 'כל כך התחברנו למילים, עד שהחלטנו לשמור את הטור ולקחת אותו בקביעות'. אני משתדלת לכתוב על חינוך ילדים, על זוגיות ואמונה, ולקוות שהדברים היוצאים מן הלב, גם ייכנסו ללב של הקוראות ויחזקו, כי זוהי המטרה". 

אי אפשר שלא לשאול - איך את מצליחה להתמודד עם העומס העצום, ולפעול בו זמנית בכל כך הרבה חזיתות?

"זה באמת לא קל, מה עוד שאלו לא רק המפגשים והאירועים, אלא גם ההכנות הקודמות לכך. לפני כל משדר אני חייבת להתכונן, כך גם לפני כל תכנית או הפרשת חלה. לא מדובר בתכנים קבועים, אלא בכאלו המותאמים לפרשת השבוע, לזמן ולתקופה. נדרשת עבודה מקיפה סביב כל אחד מהפרויקטים. אבל אני משתדלת לא להסתכל על כך כמו הר של מטלות, אלא להתמקד בכל פעם במה שמחכה לי באותו רגע, מבלי לחשוב בכלל על הדבר הבא. אם למשל אני בדרכי ליום עיון, אז אני חושבת רק על מה שאדבר באותה הרצאה, וכשאסיים אותה אתחיל לחשוב על מה שאמסור במופע בערב. אני לא מערבבת בין הדברים, כך יותר קל ונוח לי לתמרן".

ואיך את מוצאת זמן עבור מטלות הבית והמשפחה?

"אכן, זכיתי ברוך השם בבית ברוך בילדים, חלק מבנותיי נשואות וגם הנכדים אוהבים להתארח. רק השבוע נולד לי נכד חדש, הברית יהיה בביתי וכמובן שהאמא תישאר להתאושש במשך כל תקופת החגים. יש גם חתונות ואירועים משמחים אחרים, אבל זכיתי שהילדים שלי  מעריכים את מה שאני עושה, ובכל פעם לפני שאני יוצאת לאירוע אני אומרת לבנים הקטנים: 'אתם יודעים לאיפה אמא יוצאת?' והם עונים לי: 'לחזק את עם ישראל', ואז אני מוסיפה: 'אז תדעו שגם לכם יש בזה חלק'. הם באמת מרגישים חלק בלתי נפרד מהשליחות.

"יש גם את העזרה האינסופית של בעלי שעומד מאחוריי. אין ספק שבלעדיו לא יכולתי לעשות את כל מה שאני עושה, ומעל הכל יש את בורא עולם, שמארגן לי את הזמן באופן הטוב ביותר. אין אמרגן טוב ממנו".

חשבת פעם לעזוב את צפת? זה בוודאי היה מקל עלייך מאוד.

"זו אפשרות שעלתה כמה פעמים, אבל אני לא יכולה, לא מסוגלת. אין עיר כמו צפת שמביאה כמויות של רוגע ושלווה - דברים שמטעינים אותי בכל כך הרבה כוחות. בכל בוקר אני פותחת את החלון ורואה את ההרים ואת קבר הרשב"י, זה משרה אווירה לא רגילה, ובפרט בשבתות כשרחובות צפת מתעטפים בקדושה מיוחדת. כאן גדלתי מאז שהייתי ילדה, ואני מרגישה שלא יכולה לוותר ולעזוב".

האחריות מחייבת

תרשי לי לנחש שבתוך הפעילות האינסופית את נתקלת גם בקשיים. תוכלי לספר עליהם?

הרבנית שותקת לרגע, ואז משיבה בכנות: "בזמן האחרון יצאו בהידברות במיזם חדש של טיולים לקברי צדיקים. כחלק מכך אני יוצאת עם קבוצות גדולות של מאות נשים, אנו מגיעות לציון ופתאום אני מגלה את כולן סביבי, רוצות שאברך אותן, שאתפלל עליהן, וזה קשה לי. הרי אני באמת קטנה, והשליחות כבדה מאוד. אולי אני בכלל לא ראויה? גם כשאני מגיעה לאירוע והקהל נעמד אני מרגישה חוסר נוחות ותמיד מסמנת לנשים לשבת. יש בתפקיד שלי הרבה אחריות, ואני זקוקה לעבודה רבה עם עצמי כדי להיות ראויה לו".

ולסיום, תוכלי לגלות לנו מה התכניות לקראת שנת תשפ"ב?

"אני תמיד אומרת שסוף שנה זהו זמן בו כל מה שעשינו בשנה החולפת הופך לכלים שיסייעו לנו בעשייה של השנה הבאה. זאת אומרת שבכל שנה אנו זוכים רק לגדול ולהתקדם.

"באופן אישי אני לא מתכננת דברים, אלא הקב"ה הוא לבדו מתכנן אותם ומזכה אותי. בהחלט יש בי רצון חזק לסיים לכתוב דברי חיזוק על ספר התהילים ולהוציא במהדורה דומה לסידור לבת ישראל. זה פרויקט שכבר התחלתי לעבוד עליו, אך נעצרתי בגלל הקורונה. יש גם משהו חדש שעומד על הפרק, אך בשלב זה עדיין עדיף שלא אפרט עליו, כדי שהברכה תשרה בדבר הסמוי מן העין. זו גם הזדמנות עבורי להודות לכל הנשים על החיזוקים והתגובות. אני נהנית לפגוש אותן בכל ערב מחדש, וכמובן יש בי הכרת הטוב עצומה כלפי ארגון הידברות, בזכותו אני נושמת וחיה זיכוי הרבים 24 שעות ביממה. זהו הארגון שמאפשר לי להוציא את כל התכניות אל הפועל, ולהפוך לכלי של זיכוי הרבים".