האדם במעגל השנה: למה תוקעים בשופר? 10 סיבות

מצוות ציצית מסייעת לזכירת המצוות. ככתוב: "למַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִֹיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי". תוצאת מצוות תפילין – דבקות בה' יתברך. צדקה – יוצקת מידת הרחמים בנפש האדם. וכך כל מצוה. ומהי פעולת השופר בראש השנה?

בכל מקום מצאנו שתקיעת שופר מכריזה על מעבר לשלב גבוה יותר, וגם יוצרת את השינוי הנדרש למעבר הזה. לפני מתן תורת ה' לישראל נאמר: "וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד". קול שופר זה הכריז כלפי ישראל כי הנה עומדים אתם לעבור למעמד אדיר, וגם יצר בלבם את יראת הרוממות הנדרשת בשביל להיות זכאים לקבל את התורה. כך גם לפני הופעת המלך המשיח נאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל". תהיה זו הכרזה שגם תכשיר את הלבבות לקראת קבלת פני המלך המשיח, ומכאן יעבור העולם למצב חדש וגבוה יותר. ואף בעולם הזה נהוג שלפני הכתרת מלך בשר ודם או כניסתו למקום ציבורי מריעים בחצוצרות להכריז על העומד להיות, ולהטיל יראת כבוד בלבבות, ורק אז נכנס המלך.

סוד השופר העליון

גם במצוות תקיעת שופר בראש השנה, טמון סוד המעבר.

בגמרא מובא: "אמר הקב"ה וכו' ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה? בשופר".

בעת קיום מצוות התקיעה בשופר, עולה זכרוננו לפניו לטובה על אף חטאינו, משום שבכוח מצווה זו ליצור בבית דין של מעלה מעבר מהנהגת מידת הדין הראויה לחוטא, להנהגת מידת הרחמים. מעבר זה מתרחש למעלה, במקביל למעבר המתחולל בלב האדם השומע את קול השופר ומהרהר בתשובה, מטומאת חטאי העבר לקדושת מצוות העתיד. וזה תלוי בזה. תחילה תקיעת השופר כמו מכריזה על בא המלך, ובכך מעוררת את האדם לתשובה ויוצרת בו שינוי ומעבר לשלב גבוה יותר. ומשנתעלה האדם בתשובה עולה קול השופר למעלה לעורר רחמי שמים ולהעלות זכרוננו לפניו לטובה. כמבואר בזוהר הקדוש אודות סוד פעולת תקיעת השופר בעולם העליון. הנה לשונו (מתורגם): "וכאשר מתעורר זה השופר, וכאשר בני אדם שבים מחטאיהם, צריכים למשוך ולהעלות קול שופר מלמטה, ואותו קול עולה למעלה, ואז מתעורר שופר אחר עליון ומעורר רחמים ומסתלק הדין".

בדברים אלו מבאר לנו רשב"י זיע"א כי אמנם את מצוות "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" אנו מקיימים באמצעות שמיעת קול שופר, אבל בשביל לעורר את קול השופר הרוחני העליון, שיעורר רחמי שמים ויפעל להעביר את הנהגת מידת הדין להנהגת מידת הרחמים, יש לצרף לתקיעת השופר גם את תשובת בני האדם מחטאיהם.

הנה לשון הרמ"ק: "כששומעים [ישראל] קול שופר הם מתעוררים בתשובה, אז יש כח לקול השופר. אמנם אם אינם מתעוררין ח"ו, אין שופר מעלה או מוריד אלא העיקר היא התשובה". עכ"ל.

ומה נפלאים דברי הרש"ש בדרשתו המפורסמת שנשא קודם התקיעות: "עתה עת רצון היא, חזק ונתחזק להכניע לבנו ולשוב בתשובה שלימה, כי שערי תשובה היום הם פתוחים, כי אותה אנחנו מבקשים כהיום הזה, כי כל עיקר השופר תלוי בתשובה כמו שכתוב בזוהר, כנודע". עכ"ל.

וידוי בהרהור

לפיכך, הגם שלהלכה אין להתוודות בפה בראש השנה, נכון הדבר שהתוקע ימתין זמן מה בין סדר לסדר בעת התקיעות, ובאותה שעה יהרהרו הוא והציבור בתשובה. ובכמה מחזורים הדפיסו בין תקיעות השלושים קולות דברי וידוי, לעורר את האדם להרהר בהם באותה שעה. וכשמצטרפים הרהורי התשובה לקולות התקיעות, מתעוררים רחמי שמים על מקיים המצווה כראוי, ויחד עמו על כל בית ישראל, לבטל מעליהם גזרות קשות ולגזור עליהם גזרות טובות.

עשרה זיכרונות בשופר

וכתב רבנו סעדיה גאון כי בתקיעות שתוקעים בראש השנה כלולים עשרה דברים שיש בהם תקיעת שופר בעבר או בעתיד. וכל המתבונן בהם יתעורר לקבל על עצמו קבלות נכונות ביום גדול זה:  

העניין הראשון, מפני שהיום תחילת הבריאה שבו ברא הקדוש ברוך-הוא את העולם, ונעשה מלך על עולמו. וכן עושים המלכים שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותו, וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא יתברך ביום זה. וכן אמר דוד: "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'".

העניין השני, כי יום ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, ותוקעים בו בשופר להכריז על ראשינו. כמי שמזהיר ואומר: כל הרוצה לשוב - ישוב, ואם לאו - אל יקרא תגר על עצמו. וכן עושים המלכים, מזהירים את העולם תחילה בגזירותיהם, וכל העובר אחר-כך על האזהרה אין לו טענה.

העניין השלישי, להזכירנו מעמד הר סיני, שנאמר בו: "וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד". ונקבל על עצמנו מה שקיבלו אבותינו על עצמם כשאמרו 'נעשה ונשמע'.

העניין הרביעי, להזכירנו דברי הנביאים, שנאמר: "וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה וכו' וְהוּא נִזְהָר (כמו: ואם היה נזהר), נַפְשׁוֹ מִלֵּט".

העניין החמישי, להזכירנו חורבן בית המקדש, וקול תרועת מלחמות האויבים, וכשאנו שומעים קול השופר, נבקש מאת ה' על בנין בית המקדש.

העניין השישי, להזכירנו על ידי תקיעת שופר של איל את עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים ונשחט תמורתו איל, וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו, ויעלה זכרוננו לפניו לטובה.

העניין השביעי, כשנשמע תקיעת שופר נירא ונחרד, ונשבר עצמנו לפני הבורא, כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד, ככתוב: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ".

העניין השמיני, להזכירנו יום הדין הגדול ולירא ממנו, שנאמר: "קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל, קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד קוֹל יוֹם ה' וכו' יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה".

העניין התשיעי, להזכירנו קיבוץ נדחי ישראל ולהתאוות אליו, שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָים".

העניין העשירי, להזכירנו תחיית המתים ולהאמין בה. שנאמר: "כָָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, כִּנְשֹוֹא נֵס הָרִים תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ". עד כאן תוכן דבריו. ישמע חכם ויוסף לקח.

תוכחה פרטית לכל אדם

בקולות השופר: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה, טמונה הדרכה לאדם כיצד לפעול עם עצמו בימים גדולים אלה, בבחינת "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ".

שהנה יש אדם שלבו פתוח לקבל תוכחה, אם רק ילמדוהו במה טעה ומה נכון לעשות. אדם כזה, די לו בתקיעה החלקה והישרה הנשמעת בתחילת התקיעות, וכבר מתעורר לתקן עצמו.

אך יש אדם שלבו מפותל, ותקיעה זו כאילו עוברת לידו ואינה חודרת ללבו, אדם זה זקוק לשברים, כשלש חבטות של פטיש המנסה לפצח את חומת לבו, והנה נפתח הלב לקבל תוכחת מוסר.

אך יש אדם שלבו קשה כאבן, ואין מי שיצליח לחדור ללבו אלא רק תקיעות שהן קודחות בו כפטיש אוויר בעת קדיחתו בסלע קשה – זוהי התרועה.

או אז חוזרים כולם לתקיעה החלקה החודרת ללב, שהרי "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא" ובתוך כל יהודי טמון אותו יהלום מאיר, שאף אם נפל לבוץ ונעטף בשכבות פסולת, יהלום הוא.

מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "האדם במעגל השנה". לרכישה לחצו כאן.