"ארי הי"ד היה מוחה על השקר באופן נחרץ"

שלוש שנים מלאו היום (שני) להירצחו של ארי פולד הי"ד, תושב אפרת, בפיגוע דקירה בגוש עציון. אחיו, איתן, פרסם אמש פוסט נוגע ללב, בו סיפר על געגועיו העזים לאחיו.

"מחר נעלה לקבר", כתב פולד. "המפגש עם היום הזה מציף מחשבות חדשות, משונות. ארי נוכח אצלי בתודעה כל יום, בוקר וערב. אני חושב עליו המון כשאני שוחה וגם כשאני מתפלל. מקומות מוזרים לחשוב על אח שנרצח.

אני מניח שיש בזה משהו סימבולי. ארי היה איש של גוף, של כושר, ואהב ממש לשחות. לוחם, חייל, אריה. ארי היה ראש וראשון בשדה הקרב, גאה בצה"ל, גאה במדינת ישראל. נלחם יומם וליל על מנת להוציא את האמת לאור. וואי, כמה שהיה נדלק כשדיבר על התרגיל הרטוב שעשה עם הפלוגה במילואים. חבריו לצוות דיברו על לוחם שמשרה ביטחון על כולם, כזה שידע על מה הוא נלחם והדביק בזה את כולם. ארי, איש הקראטה ששבר לבנים כמו שאני שובר קיסם. איזה איש.

אבל הוא מופיע אצלי גם בתפילה, כי כנראה קומת הרוח ביטאה אותו לא פחות מהצדדים האחרים באישיות שלו. כמה רוך היה לו כשלימד את תלמידיו. כמה שקידה בללמוד עוד ועוד, כמה חשיבות הייתה להציג אמיתות גבוהות ואמונה בצדקת הדרך. כמה ששאיפת האמת הזו חסרה.

נראה לי שהוא היה מתבייש מהבריחה של מדינת ישראל מהאמת הפשוטה שהארץ הזאת היא שלנו, ושבסכסוך הנורא שנכפה עלינו יש צד צודק ושוחר צדק ושלום וצד פוגע שחותר להרס. מדמנת המילים והשקר התקשורתי שמלווים אותנו בחודשים האחרונים היו משגעים אותו. הוא בטוח היה מקים קול זעקה. מי שמחובר לרוח ולתחושת צדק באופן אמיתי יודע למחות על השקר באופן נחרץ, הוא היה יודע למחות על זה".

בהמשך הפוסט סיפר פולד על ביקור שערך בבית החולים סורוקה אצל לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי, שנפצע באורח אנוש מירי מחבל בגבול רצועת עזה ונפטר לאחר מכן מפצעיו: "ישבתי עם אחיו ששאל אותי איך ממשיכים, בכינו יחד. לא יודע איך ממשיכים, כנראה מכוח המשימות הגדולות שבראל וארי היו מצווים עלינו לעשות".

"ארי היה אחי הגדול, גדול בגוף, גדול במעשים וגדול ברוח. הוא חסר לי. האמת, אני ממש מתגעגע. היום הזה הוא יום קשה, יום רע, יום של געגוע שאני ממש מרגיש בו שהעולם שלי חסר. היום הזה הוא יום שאני מרגיש את המחיר, את הייסורים, את החיסרון שנפער בי. בעצם יום בו נפער בור בעולם.

ארי. לוחם. שקדן. איש אמת. איש תורה. איש ארץ ישראל. גיבור של מדינת ישראל. גיבור שלי", חתם האח השכול את הפוסט הכואב.

פולד הי"ד עלה לישראל מארצות הברית בגיל 18. הוא היה פעיל הסברה פרו-ישראלי ידוע בשפה האנגלית בערוצים שונים במדיה החברתית. המחבל, תושב הכפר יטא שמדרום לחברון, דקר אותו בגבו בכניסה לקניון "הרים" שבצומת הגוש. מצלמות האבטחה בזירה תיעדו את פולד רודף אחרי המחבל ויורה לעברו – לפני שהתמוטט. הוא פונה במצב אנוש לבית החולים "שערי צדק" בירושלים, ולאחר ניסיונות החייאה נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.

מספר חודשים לפני הירצחו כתב פולד פוסט מעורר צמרמורת, בו הגיב על פסיקת בית המשפט הצבאי במחנה עופר בעניינו של המחבל שדקר באוקטובר 2015 את נירית זמורה ופצע אותה קשה. בפיגוע, שהתרחש אף הוא בצומת גוש עציון, הספיק המחבל לדקור את זמורה פעם אחת בלבד בגבה; לאחר מכן קת הסכין נשברה והוא ברח מהמקום. בית המשפט הרשיע את המחבל בעבירה של גרימת חבלה מחמירה ועבירה של החזקת סכין, אך זיכה אותו מחמת הספק מעבירה של ניסיון לרצח, בטענה כי בשל אורכה הקצר של הסכין ואיכותה הירודה לא ניתן להוכיח שהתכוון לרצוח את זמורה.

על כך כתב פולד: "בית המשפט הישראלי איבד את המצפן המוסרי שלהם. במקום – הם ממלאים את מה שחז"ל לימדו והזהירו: 'כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים' (ר' אלעזר, מדרש תנחומא לפרשת מצורע)". פולד קרא לקוראי הפוסט לשתף אותו "עד שזה יגיע לעיניים של השופטים. בינתיים, תתפללו עם קצת יותר כוונה – 'השיבה שופטינו כבראשונה'".