מי נמצא בבית הכנסת שלכם – השכינה או מלאך המוות? אולי תזדעזעו לגלות

זה קרה לפני הרבה שנים, אבל ההלם זכור לי היטב. הייתי עדיין בשלבי תחילת ההתחזקות ופקדתי את בית הכנסת לא בקביעות. לא נמניתי מבין המתפללים הקבועים, וגם לא היה לי מקום תפילה קבוע. הייתי נווד ארעי של בתי כנסת בסביבתי.

זה קרה בליל שבת. מנחה, קבלת שבת, דרשה קצרה של הרב ותפילת ערבית.
הגיעה למקום חבורת צעירים איפשהו בין הדרשה של הרב לבין תחילת תפילת ערבית. היו הרבה לחשושים שנשמעו היטב.
הם התמקמו להם דווקא מאחורי, אבל יותר מכמה "שששש!" אקראיים ששלחתי לעברם (ושלא ממש הזיזו להם), לא הצלחתי להוציא יותר. בכל זאת, הייתי די "חדש", מה שנקרא.
היו עוד כמה "ששש!" שנזרקו לכיוונם מעוד כמה מתפללים, אבל הם? הם בשלהם. מצחקקים וממשיכים להחליף משפטים ביניהם כאילו וזה המקום והזמן לקצת סמול טוק בין החבר'ה.

ואז זה קרה. לא הייתי מוכן לזה.
שאגת אריה מאחד המתפללים אליהם (מזכיר שהם ישבו בדיוק מאחוריי, אז הייתי בדיוק בטווח הפגיעה של אותן שאגות אריה): "אתם לא מתביישים בעצמכם?! איפה אתם חושבים שאתם נמצאים?!". הייתה דממת אלחוט בחלל בית הכנסת. השפלתי מבט מהלם ובהלה.

אחר כך הם כבר שתקו.

בית הכנסת הוא מקום קדוש, הוא בית האלוקים המכונה "מקדש מעט" מאז חורבן בית המקדש, ולכן חובה עלינו לכבד את המקום ולנהוג בו ביראה. בית הכנסת הוא המקום בו אנו נפגשים עם הקב"ה, וההתנהגות שלנו שם צריכה להיות בהתאם: בענווה, ביראה ובהכנעה. להחליף כמה משפטים באיזה עניין, לצחקק או לזרוק משפט פה ומשפט שם - זה רחוק מאוד מלקיים "ומקדשי תיראו".

למה זה חמור כל כך, לדבר בבית הכנסת? הרב אליהו עמר מסביר:

מלאך המוות בבית הכנסת?!

בגמרא כתוב כי בשעת מגפה ישנה סכנה בחלק מבתי הכנסת, ולכן אין להיכנס לשם ביחידות משום שמלאך המוות מפקיד שם את כליו.

"דֶבֶר בעיר – אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם כליו" (מסכת בבא קמא, דף ס, עמ' ב).

ממשיכה הגמרא ואומרת באלו בתי כנסיות לא קיימת סכנה זו מפני מוות המלאך, והם בתי כנסיות בהם לומדים תינוקות של בית רבן או מקום שבו מתפללים עשרה אנשים. במילים אחרות, בבית כנסת שאינו שומם, שנוהגים בו קדושה, שמכבדים אותו – אין סכנה.

(צילום: shutterstock)

יוצא שבשעה שישנה מגפה ומידת הדין שולטת, בבית כנסת שאין נוהגים בו כבוד, שמדברים בזמן תפילה ובכך מבזים את קדושת המקום – מלאך המוות מפקיד שם את השלוחים שלו, וזה נחשב למקום סכנה.

החתם סופר זצ"ל הסביר באחת מדרשותיו בעניין איסור הדיבור בבית הכנסת  כי בבית כנסת שבו המתפללים מדברים בזמן התפילה, הם גורמים בכך לסילוק השכינה ובמקום השראת השכינה הטומאה היא השולטת במקום. שר הטומאה הופך להיות בעל הבית של המקום, וכל התפילות הולכות לצד של הטומאה. והנה לשונו: "הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו השאיר לנו מקדש מעט, בתי כנסיות ובתי מדרשות. אם אנו נוהגים בהם קודש, אז יש להם גם את קדושת ארץ ישראל והתפילות משתלחות מהן לשער השמיים, אך אם חס ושלום אנו נוהגים בהם בזיון ומדברים בהם דברים בטלים, הבל זה של דברים בטלים הוא טמא, ומתלבש בו שר של טומאה וגם הוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת ומקבל התפילות ומכניסן אל החיצונים" (דרשות חת"ס, ח"ב, דף שט).

בוראים ענן שמונע מהתפילות שלכם להתקבל

הנמצאים בבית הכנסת ומדברים בזמן תפילה מזלזלים בכבוד ה', מבזים את קדושת המקום, ואף גורמים שתפילתם של יתר מתפללי בית הכנסת שמתפללים בכוונה לא תתקבל לפני יושב מרומים. וכמו שהסביר המגיד מקוזניץ בספרו "עבודת ישראל": "צריך להיזהר שלא לדבר בבית הכנסת שום דיבור קל חוץ מהתפילה, כי כשמדבר דברים בטלים בשעת התפילה, דומה למי שמדבר עם המלך, והופך פניו ממנו ואומר: 'אדוני המלך, איני יכול לדבר עמך עתה, רק אדבר חפצי ומיד אשוב לדבר עמך', ובזה דוחק רגלי השכינה חס ושלום, ואף שאר העם המתפללים תפילתם בכוונה, יתכן שלא תתקבל תפילתם בעוון המדברים", וכן כתב רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "יערות דבש": "אותם המדברים בבית הכנסת בוראים ענן שמונע מהתפילות לעלות... שלא רק מקלקל לעצמו שלא תתקבל תפילתו, אלא גורם לכל העם שלא יתקבל תפילתן" (יערות דבש, ח"א דרוש ד').

ואם חומרת הדיבור בזמן תפילה לא מספיק זעזעה אתכם, אז העובדה הבאה בהחלט תעשה את העבודה: "לא ישיח שיחת חולין... שכל המשיח בבית הכנסת בשעה שהציבור עוסק בשבחו של מקום מראה עצמו שאין לו חלק באלקי ישראל" (שו"ע הרב, או"ח, סימן קכ"ד), וכך מובא גם בזוהר הקדוש (פרשת תרומה): "מי שמדבר בבית הכנסת דברים של חול... אוי לו שאין לו חלק באלוקי ישראל, כי הוא מראה שאין לו אלו-ה, ושאין האלוקים נמצא בבית הכנסת, ושאין לו חלק בו, ושאינו ירא ממנו, והוא עושה קלון בשכינה הקדושה".

מה מיוחד כל כך בבית הכנסת? ניר קפטן יצא לברר עם הרב אהרן מזוז, וחזר עם תשובות מחזקות:

לנשום את יצר הרע

רבי ברוך מקוסוב, מקובל שחי בדורו של בעל השם טוב, כותב בספרו "יסוד האמונה" כי המדברים דיבורים בטלים בבית הכנסת מוציאים בהבל פיהם אוויר שבו קיימת טומאה, ואת אותו אוויר נושמים שאר מתפללי המקום והוא מחזק בהם את יצר הרע. והנה לשונו: "ידוע שבית הכנסת הוא מקדש מעט כי תמיד עוסקים בבית הכנסת בדברי קדושה, ונמצא שהאוויר של בית הכנסת הוא קדוש, ועל-ידי ששואבים האוויר ההוא, נעשים בריאים וחזקים ומאריכים ימים... ומכאן תבין המדבר דברים בטלים בבית הכנסת, כמה הוא פוגם ומזיק לעצמו ולאחרים השואבים אוירו לתוך גופם, ונמצא שגורם להם היזק בין לגופם ובין לנשמתם, לפי שהאוויר הרע מזיק להם לפי שהוא מעופש וטמא, ולנשמתם מזיק גם כן לפי שהטומאה ההיא מחזקת ועוזרת ליצר הרע".

אז אחרי כל זה, נראה לי שכדאי לכולנו להתחזק בעצמנו ולחזק את מתפללי בית הכנסת שלנו באיסור דיבור בזמן תפילה. הרי אף אחד מאיתנו לא רוצה לנשום אוויר של יצר הרע...

הנפטר התגלה בחלום, ועימו מסר מצמרר שאותו ביקש לפרסם לציבור. האזינו לסיפור האמיתי מפי הרב אליהו עמר, והפיצו הלאה למשפחה וחברים: