כתבות מגזין
צה"ל 2021: צבא העם או ארגון לקידום דעות פרוגרסיביות קיצוניות?
מה עובר על צה"ל בשנים האחרונות? איך אפשר להסביר שהעיסוק בפמיניזם ובדעות פרוגרסיביות מגיע לעתים על חשבון הלוחמה עצמה? מדוע המפקדים מסרבים לאפשר פתיחה באש, והחיילים מרגישים שאינם יכולים להגן על עצמם? והאם באמת הצבא רוצה לנצח, או שהוא מעדיף להתעסק בדעות שמאלניות-פרוגרסיביות? עובדות מטלטלות
- מיכל אריאלי
- פורסם כ"ג תשרי התשפ"ב |עודכן
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
"אני קצינה בשריון, משרתת בטנק ויש לי בן זוג ערבי-מוסלמי", זה היה אחד ממשפטי המפתח בכתבה שפורסמה לפני שבועות ספורים בעיתון הגדול במדינה, בה סוקר הניסוי השלישי של צה"ל בתוך חמש שנים לשילוב נשים בחיל השריון (אחרי ששני הניסויים הקודמים כשלו. מ"א).
הדברים הובאו כחלק מכתבה נרחבת, ואם תרצו, הם משקפים באופן ברור למדי את הלך הרוח הנושב כיום בצה"ל. אמרתם פמיניזם ושילוב נשים? תוכלו למצוא זאת בהבלטה; רציתם לשמוע על ערבוב בין לאומים ונישואי תערובת? גם זה דבר שמתקבל ללא סייג; ואם באתם להכיר צבא שלפעמים נראה כי פחות מתמקד במלחמה עצמה, ויותר בנושאי מגדר וזהות, גם את זה יהיו שיטענו שתוכלו למצוא כיום בצה"ל.
למרבה הצער אלו אינן קביעות תיאורטיות, אלא מסתבר שיש להן אחיזה ברורה במציאות. לפני שניגשנו לעסוק בנושא שוחחנו עם כמה וכמה קצינים לשעבר, וכן עם הורים לחיילים בהווה. ניסינו באמת להבין מהי הרוח שנושבת בצה"ל, ומה גורם לתחושה עליה דיווחו לנו לא מעט שצה"ל של היום הוא לא זה שהיה פעם.
לא כולם ידעו להסביר את תחושותיהם, אבל הספיקו טענות ספורות שנגעו לתכנים המועברים על ידי הבכירים, כדי להמריץ אותנו לצאת בתחקיר עומק. תוך כדי העבודה ואיסוף החומרים נודע מותו המצער של בראל שמואלי הי"ד שנשלח להילחם על הגדר, מה שהעלה את החשש הגדול – שמא הנושא אינו תיאורטי בלבד, אלא גם עלול לעלות בחיי אדם.
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
צבא נאור ופרוגרסיבי
נתחיל כבר בשלבים הראשונים, כי מסתבר שכחלק משינוי התפיסות בצה"ל, כאשר הורים מתבקשים כיום למלא טפסים לפני גיוס ילדיהם, אין עמודה עם פרטים אודות האב ופרטים על האם, אלא עמודה של 'הורה 1' ו'הורה 2'. נכון שבמבט ראשון זה לא תמיד צורם, נראה על פניו שאפשר לעבור לסדר היום. אבל מי שהכיר את הטפסים בגרסתם הקודמת מבין שהשינוי החיצוני הזה מבטא את שינוי התפיסות בצה"ל, ומוכיח את הניסיון הבלתי פוסק להטמיע את השוויון המגדרי.
נזכיר כי לפני כשלוש שנים גם הוחלף שמה של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים לקצינת יוהל"ם (יועצת לענייני מגדר). גם כאן יהיה מי שייאנח בסלחנות ויפטיר שלא צריכים לעשות עסק מכל התנסחות, אך כאשר זה מתחבר ללא מעט הרצאות שנמסרות לחיילים על ידי ארגוני נשים או קרנות שמעודדות את הגישה הפרוגרסיבית, זה כבר נשמע יותר ויותר מדאיג.
נעמה זרביב, יו"ר 'שוברות שוויון', מכירה היטב את הלך הרוח בצבא, כחלק מתפקידה כיו"ר עמותה שמלווה אימהות לחיילי צה"ל ונשות מילואימניקים. "זה לא במקרה שנושא המגדר עולה שוב ושוב בצבא בשנים האחרונות", היא טוענת, "אלא נועד לבטא את התיאוריה של צה"ל, שכביכול אין שוני בין הלוחמים וכולם שווים".
נעמה זרביב
לדבריה, ככל שהיא והשותפות שלה המשיכו לחקור את הנושא כך הצטרפו נקודות בעייתיות נוספות וההבנה שהתפיסה הרדיקלית כבשה את צה"ל באופן מוחלט. "כשמדברים על תפיסה רדיקלית רובנו מכירים אותה ככזו שהשתלטה על התא המשפחתי בטענה שאפשר להקים כל מיני סוגי משפחות והכל אפשרי ונאור, מה שלמעשה מפרק את ערכי המשפחה היהודית. מה שלא כולם יודעים זה שהגישה הרדיקלית מפרקת גם את ערכי הלאום. כי השאיפה שלה היא לעקור את הזהות היהודית ולהפוך אותנו לעם בלי שום ייחודיות או מהות שונה מיתר העמים", היא טוענת.
גם אלעד צדיקוב, מנכ"ל ארגון 'אופק ישראל', קצין לשעבר וחבר מועצת עיר, מכיר את התופעה. "כדי להבין מה מתרחש בצה"ל חשוב להתוודע לבסיס", הוא מבהיר, "כי למעשה, ההליך הפרוגרסיבי התחיל אחרי מלחמת העולם השנייה. אז, כשניסו לנתח ולהבין למה פורצות מלחמות, הגיעו למסקנה שהכל מתחיל מכך שיש בעולם מדינות שונות, ואם לא יהיו מדינות אז לא יילחמו. התפיסה הזו בתחילתה הייתה מדינית, אבל כבר אז התפתחה התפיסה הפרוגרסיבית והמתקדמת, שכוללת את הטענה שכולנו, כל העמים שווים, וכל האנשים שווים. אין הבדלי גזע, אין הבדלים בין גברים לנשים, וכו'.
אלעד צדיקוב
"בימים אלו מנסים חברי התנועה הפרוגרסיבית להחדיר את הערכים הללו גם לישראל ולפמפם בין היתר את המסרים שאומרים שאין שום הבדל בין אזרחי המדינה, כולם שווים, ולא משנה אם הם ערבים, סודנים, מוסלמים או יהודים.
"הם כבר גילו שהמקום שהכי קל להכניס דרכו את המסרים לחברה הישראלית הוא דרך צה"ל, והסיבה לכך מאוד פשוטה – יש שני מגזרים שכמעט לא מיוצגים בצבא – החרדי והערבי. אלו שתי חברות שמרניות שמתנגדות לגישה הפרוגרסיבית, אך הן לא נמצאות בצה"ל כדי להתנגד. מאוד קל להכניס את הנושאים האלו לצבא ולקנות את הצעירים במילים יפות על רגישות והכלה".
אבל מי אלו שדואגים להחדיר את הנושאים האלו? למי יש אינטרס לעשות את זה?
"כל הבכירים בצה"ל עברו במשך שנים על גבי שנים קורסים בהם הוחדרו בהם המושגים האלו דרך קרנות שונות שכל מטרתן היא להשריש במדינת ישראל את המסרים הפרוגרסיביים", מבהיר צדיקוב, "יש קרן מסוימת דרכה עוברת כל האליטה הצבאית והביטחונית, היא מעניקה להם הכשרה, כולל תארים גבוהים בהווארד, יש קרן נוספת שמחנכת את הבכירים בקצונה המשטרתית ומובילה את התפיסה של להכיל את החברה הערבית, וכן עוד קרן מוכרת מאוד שממומנת על ידי ארבעה גורמים – הכנסייה הנוצרית באירופה, קרנות אנטישמיות בחו"ל, רפורמים וקונסרבטיבים. כולם עשו יד אחת כדי לעקור את הזהות היהודית של ישראל. בעבר הם ניסו להוביל את הגישה של דה-לגיטימציה למדינת ישראל, אבל הם הבינו שהעם היהודי לא יקנה את זה, אז הם עברו לתפיסה חדשה שמנסה לפגוע בערכי המדינה היהודית. כך הם פועלים בין היתר לחיזוק ארגוני הנשים ולפגיעה במוסדות היהדות, הדת וההיצמדות למסורת".
ועדיין,רוב בכירי צה"ל הם אנשים חכמים. איך ייתכן שאין ביניהם כאלו שמבינים את הבעייתיות הגדולה שבתכנים האלו?
"מדובר בקרנות מתוחכמות שמשבשות לגמרי את הסדר הטוב", מבהירה זרביב. "אני עצמי יכולה להעיד על כך שלקחתי בעבר קרן השתלמות עם פמיניסטיות רדיקלית, ובשלב מסוים פשוט אמרתי 'סטופ' ועזבתי, כי הרגשתי שהמסרים הללו מתחילים לחלחל גם בי. כמעט בלתי אפשרי לעמוד מולם, ואתה חייב להיות מאוד בנוי בעמדות שלך כדי שלא להיסחף אחר אותן תיאוריות".
(צילום: shutterstock)
"בראש הקרנות האלו עומדים אנשים חכמים מאוד", מוסיף גם צדיקוב, "והם משקיעים מאות מיליונים במדינת ישראל, כדי להקנות לה את אותם ערכים שחשובים להם, כך הם מצליחים להגיע לכל עמדות הכוח של המדינה ולהחדיר את דעותיהם, עד כדי כך שהם גורמים לבכירי צה"ל לסבור שזוהי התפיסה הנאורה. הם מנסים להחדיר לצה"ל כמה שיותר מושגים של הכלה והבלגה. כך למשל אין כיום בצבא 'וידוא הריגה' אלא 'וידוא נטרול' ועוד מילים יפות שמשתרשות וגורמות לשינוי המהותי כל כך שחל בצה"ל".
"אבל אלו לא רק הקרנות החיצוניות", מעירה זרביב, "כי גם בתוך מדינת ישראל יש כאלו שטורחים לייצג שוב ושוב את המסרים האלו. כך למשל ידוע נאום ארבעת השבטים של נשיא המדינה לשעבר רובי ריבלין. הוא דיבר אז על החזון שבישראל לא יהיה עוד שבט אחד שמהווה רוב ברור בחברה, אלא תהליך בו ארבעת השבטים המרכזיים – החילוני, הדתי לאומי, הערבי והחרדי, יתקרבו אלו לאלו. הנשיא דיבר אז על חזון הישראליות המשותפת, והדגיש כי יש לדבר על הטוב המשותף ולא להתמודד בעומק של החרדים או הערבים. מאז אפשר לשמוע לא מעט אנשים שמצטטים בהזדמנויות שונות את הדיבורים על 'הטוב והמשותף' ולא מבינים עד כמה שהם מסכנים בכך את העתיד היהודי של המדינה, כי זוהי תפיסה בעייתית ששוללת את כל הזהות היהודית. לפיה אין צורך להתמודד בשאלות עומק או בשוני שיש בין העם היהודי לערבי, כי בעצם כולנו שווים, אין צורך בדגל, גם לא בהמנון, כי הרי יש לנו טוב משותף, צריכים להכיל את כולם וזה העיקר".
הוראות הזויות ומסוכנות
מי שגם כן מלווה את התופעה בדאגה רבה הוא הרב איתי אסמן, יו"ר עמותת תורת לחימה שהקים את העמותה לפני כארבע שנים יחד עם עמיתו הרב אביעד גדות. לטענתו, הרוחות הללו החלו לחדור לצבא בעיקר ב-15 השנים האחרונות. "אם נשים לב, בצה"ל של היום כבר לא מדברים על מלחמה אלא על 'הפרות סדר', גם לא מתייחסים לאויבים כמחבלים אלא כ'חפים מפשע' וכאנשים 'מקופחים' שפגעו להם בפרנסה. כל זאת בזמן שמדובר בארגוני טרור מסוכנים שרוצים לחסל אותנו.
הרב איתי אסמן
"עד לפני כ-15 שנה הייתה לבכירי צה"ל מגמה מאוד ברורה – הם רצו לנצח במלחמה. בשנים האחרונות ניתן לראות שאין שום רצון לחסל את הטרור, וגם כשיורים על עזה אין באמת חיסול מחבלים. כך למשל היה לאחרונה ירי על שדרות, והתגובה של צה"ל הייתה התראה לחמאס כדי לתת להם זמן לברוח ורק לאחר מכן פיצוץ. זה אומר שצה"ל לא באמת רצה לחסל.
"צריכים להבין שהצבא שלנו הוא צבא יהודי", הוא מדגיש, "וזה צריך להתבטא בראש ובראשונה בערכי הלחימה היהודיים שכל מהותם היא 'הבא להורגך השכם להורגו', כעם רחמן אנחנו חייבים דבר ראשון לרחם על הלוחמים שלנו ולא על האויב. אגב, שבוע וחצי לפני רצח בראל שמואלי הי"ד שלחו גדולי הרבנים מכתב בו הם מחזקים את ראשי המערכת והביטחון בכך שחיי חיילינו ועמנו קודמים לחיי חיילי האויב, זהו מסר שמבחינתם היה חייב לעבור".
איתי מתייחס למקרה המצער של בראל. "בראל נהרג כשהוא היה על הגדר בגבול עזה, הוא נשלח יחד עם לוחמים נוספים ישירות אל תוך שטח האש, וכל זאת במקום לשלוח טיל שיפציץ את כל האזור. אחרי שנשמעו על כך הטענות הקשות, הסביר מפקד יחידת המסתערבים שהם נמנעו מלפוצץ מהאוויר, כדי לא להרוג 'חפים מפשע'. הוא כנראה שכח שלרגע לא מדובר כאן באזרחים חפים מפשע, אלא במחבלים שמגיעים להתפרע ומסכנים חיי אדם.
"הוראות הפתיחה באש בצה"ל הן בעייתיות מדרגה ראשונה", מדגיש אסמן, "על פי הפרקליט הצבאי אם זורקים סלעים על חיילים, אסור להם לירות בחזרה, ומותר לחייל לירות על מחבל שזורק בקבוק, אך רק אחרי שהוא זורק ולא לפני. כמובן שאז כבר מאוחר מידי. כך מסכנים את חיי הלוחמים שלנו.
"בנוסף, יש את התפיסה המהותית שנובעת אף היא מתוך אותן דעות פרוגרסיביות בעייתיות", הוא מוסיף, "שמענו שיאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל, התבטא בנאום ביום השואה על כך ש'אנו צריכים להיזהר שלא נהיה נאצים'. זהו משפט מסוכן ממדרגה ראשונה, כי הוא נוגד את כל המהות של העם היהודי. מבחינתנו צריך להיות ברור שאין שום סכנה שחיילינו יהיו כמו נאצים, כי תרחיש כזה פשוט לא קיים. זוהי אמירה מופרכת לחלוטין. העם היהודי לעולם לא יעשה כזה דבר, וכל הדיבורים ברוח הזו מגיעים אך ורק ממקום בו כביכול מציגים אותנו כמו עם רע וכובש, עם שמלא בחשדנות עצמית ויכול לדמות לכל העמים האחרים. הסתכלות כזו רק מרעה עם הצבא, ובוודאי לא מסייעת בהגנה ובשמירה".
אתה מציין כאן שתי נקודות בעייתיות – הנקודה ההשקפתית והנקודה הביטחונית. אתה חושב שיש קשר ביניהן?
"בוודאי, הקשר הוא הדוק. הכל מתחיל מהשאלה: 'מהי מטרת הצבא?' כיום יש בצה"ל קולות שאומרים שכל המטרה היא לקדם שוויון מגדרי, ואף אפשר לראות בהודעות של דובר צה"ל כמה מאדירים מקרים בהם קצינות שוברות כביכול תקרת זכוכית ומגיעות לכל מיני תפקידים בכירים בפיקוד. לעומת זאת לא ראינו שום פרויקט של כתבות בנושא חיסול הטרור. התחושה היא שכביכול הצבא מנסה לשים את מלוא הדגש על השוויון, יותר מאשר על נושא המלחמה".
אסמן חוזר ומדגיש: "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה התפקיד של הצבא. אני חושב שדי מובן שהמטרה היא לנצח במלחמה, ואם כך העיסוק בנושא המגדר והשוויון רק מחליש את הכוח, כי אי אפשר להשקיע את כוחות הנפש בכל הנושאים. אפשר גם לראות לכך חיזוק במקורות, שכן הרמב"ם כותב באגרות את הסיבה שנחרב בית המקדש ויצאנו לגלות: 'בגלל שהתעסקנו בחוזים בכוכבים במקום בלמידת מלחמה'. כלומר, ברגע שמתעסקים בהבלים במקום במהות שלנו כעם אלוקי עם ערכי נצח - מפסידים. אלו דברים הנכונים לגמרי לגבי מה שקורה כיום בשטח".
"הבעיה אינה רק הזהות היהודית, אלא גם הביטחון המדיני של ישראל", מוסיפה זרביב, "בין התיאוריות החדשות שחדרו לצה"ל יש את הגישה שאומרת שכביכול יש תמיד את הצד המדכא ולעומתו הצד המדוכא. המדכא יהיה תמיד הגבר הלבן, הוא זה שאחראי למצבו האומלל של המדוכא. הגישה הזו מחלחלת לכל הקצינים שלנו, כאשר הכוונה היא שכביכול אנחנו, היהודים הלבנים והמתנשאים שמובילים את הצבא, מדכאים את הערבים הנכבשים והאומללים".
לדבריה זו אחת הסיבות העיקריות לכך שהוראות הפתיחה באש הפכו בשנים האחרונות למגוחכות עד הזויות. "בעקבות כל ההכלה שנוצרה בצה"ל כבר לא מתייחסים לאירוע בו ערבים זורקים בקבוקי תבערה כפיגוע, אלא כתופעה שצריכים כביכול 'להכיל'. כחלק מכך מחנכים את החיילים לא לירות למחבל בלב, אלא רק בכף הרגל, ואם לא כן הם עלולים לעמוד למשפט".
כאן מדברת זרביב דווקא כאמא ללוחמים: "אני משערת שאם נעשה סקר בין האימהות ששולחות את ילדיהן לצבא, נראה שרבות מאוד מהן אומרות לבנן לפני היציאה לדרך: 'בני היקר, בכל מקרה שנשקפת לך סכנה, תירה בלי לחשוב פעמיים, כי החיים שלך קודמים לכל, ועם הכלא כבר נסתדר'".
אז את בעצם טוענת שהתיאוריות הללו לא באמת מיושמות בשטח...
"באופן כללי החיילים הפשוטים וכן המשפחות שלהם אלו אנשים בריאים בנפשם", בטוחה נעמה, "הם יודעים שהילד שלהם נשלח כדי להגן על המדינה ולא מכירים את כל התיאוריות הפרוגרסיביות. הם לא יודעים שבמילה 'הכלה' מסתתרת התיאוריה 'עדיף שחייל ייהרג ולא אויב'. הם גם לא מבינים שבמילים 'שמירה על השקט' מסתתרות המילים 'אנחנו לא רוצים לנצח'. אבל השאלה היא מה בסופו של דבר יקרה בשטח, ואני באמת מרחמת על החיילים שנדרשים להגיע לכאלו הכרעות".
לפעול מלמטה, לנצח מלמעלה
ומה אומרים על כך החיילים, אלו שיוצאים לשטח? בכיר לשעבר שמלווה לא מעט חיילים בצה"ל, מציין כי בעקבות המקרה של בראל הוא מרגיש שיש חשש רב בקרב החיילים ורצון להיזהר שלא להגיע למצב זהה. "גם ההורים חוששים לשלוח את הילדים לשירות קרבי. הם מעדיפים לראות את הילד בשירות טכנולוגי שיועיל לעתיד שלו ופחות מחוברים להיבט האידיאולוגי בשירות קרבי. בתקופות בהן קורים מקרים קיצוניים כגון אלאור אזריה וכן כעת עם בראל ז"ל המצב הרבה יותר חמור והורים לעיתים ממש נלחמים כנגד הגיוס. אין ספק שלהיות לוחם לאחר מקרה בראל זהו דבר לא פשוט. ראיתי מקרה של הורים שנלחמו ממש לאחרונה שהילד לא ילך לשירות קרבי מחשש שלא יהיה מוגן כראוי. אבל אני חייב להדגיש שהמפקדים הקרביים, בשונה מכל הגורמים הפוליטיים והמדיניים, יעשו הכל בתחום האחריות שלהם כדי שחייל לא ייפגע".
גם איתי אסמן סבור שהבעיה אינה בלוחמים עצמם. "לחיילים יש רוח לחימה והם רוצים לנצח", הוא מדגיש, "הבעיה היא שהפיקוד הבכיר קושר להם את הידיים, הוא מערער להם את ההבנה הזו עם מכבסות מילים שאומרות על הפלסטינים: 'הם לא נלחמים, אלא מפגינים על הגדר', או 'הם רק עושים הפרות סדר', ומשננים להם כל הזמן: 'אסור בשום אופן להרוג, או לנצל את עובדת היותנו החזקים כדי להשתלט על חפים מפשע'".
ולסיכום, יש לדעתכם מה לעשות כדי לשנות את המצב?
אסמן: "יש מה לעשות, ואנחנו גם עושים זאת בשנים האחרונות. כך הצלחנו למשל לשנות את התפיסה של הטשטוש המגדרי, בעקבות כך שנפגשנו עם קצינים והסרנו מהרשת מסמכים שונים בעייתיים שאפיינו את התפיסות בתוך צה"ל. בעקבות פניות של חיילים גם נפגשנו עם קצין החינוך הראשי והצלחנו לעצור את ההתקשרות עם מכונים שמעבירים הרצאות בעייתיות. בזמן 'שומרי החומות' התוודענו לאבסורד בו מילואימניקים מחטיבת אלכסנדרוני נקראו לצאת בלי נשק ובלי מדים בגלל הפחד מהגייס החמישי של הערבים שבתוך מדינת ישראל. הפצנו סרטון שתיעד זאת, וזה עשה רעש מאוד גדול, עוד באותו יום שינה הצבא את הפקודה.
"יש בהחלט עם מי לדבר, ובנוסף, צריכים לזכור שהמפקדים שלנו לא באמת מעוניינים להחליש את צה"ל, אלא יש אצלם בלבול וערבוב גדול של אור וחושך. צה"ל הוא צבא של העם, וברגע שהעם יזכיר לפורום מטכ"ל שמטרת לנצח ולא לחמול על האויב, יש סיכוי שהדברים ישתנו והם ינתקו את הקשרים עם ארגוני השמאל הפרוגרסיבי. בסך הכל העם שלנו בריא, ואני לגמרי מאמין בכך שכולנו נוכל לפעול יחד ולהחזיר את צה"ל לתפקידו המקורי".
"אני תמיד אופטימית", מוסיפה זרביב, "בעיקר בגלל שפקחנו עיניים. אמנם התחלנו באיחור של 20 שנה, אמנם אנחנו בלי תקציבים, בשונה מאותן קרנות שמשופעות בתקציבי עתק, אבל אני מאמינה שלאמת יש כוח, והיא יכולה לגרש הרבה מהחושך. ברור שהאמת נמצאת אצלנו, והיא פשוטה וברורה. צריכים רק לדבר אותה".
ואילו צדיקוב מדגיש: "אני חושש ממה שקורה בשטח, כי כפי שניתן לראות, עם הרוח שנושבת כיום בצה"ל מי שלא נטוע חזק באוהלה של תורה עלול לאבד את הזהות שלו. אבל גם אני מאמין שהאמת נמצאת אצלנו, ולכן אם רק נדאג לעורר את עם ישראל נוכל להצליח לשנות את המערכת לא מלמעלה, אלא מלמטה. לדעתי זה לגמרי אפשרי".
תגובת דובר צה"ל לכתבה: "כוחות צה״ל פועלים מסביב לשעון על מנת להגן על מדינת ישראל.עיסוקו המרכזי של הצבא ומפקדיו הוא הבטחת ביטחון התושבים וכך יישאר".