מרגישים דיכאון של אחרי החגים? הנה משהו שיעודד אתכם

חג סוכות חלף עבר לו, ואיתו כל החגיגה של החודשיים וחצי האחרונים הסתיימה. זה התחיל עוד מחופשת הקיץ – טיולים לצפון, שערות סבתא לצד ילדים עם ידיים דביקות, אבטיח עם בולגרית על חוף הים, והרגשת 'יציאה משגרה' מילאו לנו את האוויר. ואז הגיע אלול, חודש של קירבה לבורא עולם, 'אני לדודי ודודי לי'. חודש של אורות, התעוררות והתרגשות. אחר כך הגיעו החגים בזה אחר זה – ראש השנה, יום כיפור, שבצאתו עוד לא לקחנו אוויר לנשימה ויאללה.. מוציאים את הציוד לסוכה מהמחסן ומתחילים במלאכה. תזוזה ופעילות ברחובות ובאוויר. מחפשים ארבעת מינים, מתארגנים על קישוטים צבעוניים, והילדים עוזרים לאבא עם הסוכה מלאי אנרגיה והתלהבות. סוכות הגיע, והנה כל המשפחה אוכלת בסוכה, מטיילים בחול המועד, כולם בחופש שמחים ומאושרים. משם מגיעים הישר לשמחת תורה. ריקודים ושירים, ילדים בבית הכנסת מתעופפים באוויר ונוחתים על הידיים של אבא, ואמא מתצפתת מלמעלה לבדוק שהכול בסדר עם הקטנים.

ואז זה מגיע. הבוקר שאחרי.

היום הראשון של אחרי שמחת תורה מתחיל לו. להרבה זה מרגיש כאילו והיום הזה נצבע בצבע פנדה אפור, מהסוג העמיד והחזק במיוחד.
זהו... חוזרים לשגרה. החגיגה הסתיימה.
דיכאון.

(צילום: shutterstock)

אני זוכרת בתור ילדה, שפעם אחת בחופש הגדול נסענו לחופשה מאורגנת ממקום העבודה של אבא. אחרי כמה ימים בבית מלון, שהיו לעונג עילאי עבורי כילדה, הגיעו האוטובוסים שמחזירים את כל משפחות העובדים אל נקודת המוצא – החנייה הגדולה במקום העבודה של אבא. אני זוכרת עד היום את המשפט שאחד העובדים אמר אחרי שכולנו התיישבנו באוטובוס, והוא התחיל לנסוע – "זהו... חוזרים לשגרה", כשזה נאמר במין איטיות שכזו. זה היה נשמע במילים אחרות כמו "זהו... חוזרים לבאסה של החיים".

אבל האמת, האמת היא שאין כזה דבר ימים אפורים אצל יהודי. בדיוק כמו שאין כזה דבר 'יהודי פשוט', כי כל יהודי הוא יהלום, חלק בפאזל שאין לו תחליף בכל הבריאה כולה, נשמה ייחודית – כך גם אין כזה דבר ימים פשוטים ורגילים בחייו של יהודי, כי יום של יהודי זה יום שאף יום אחר לא יכול להחליף אותו. כמו שאף בן לא יכול להוות תחליף לבן אחר, כך גם כל יום בחייו של יהודי לא יכול להחליף יום אחר. לכל אחד יש תפקיד ומהות בפני עצמו.

בשעת פטירתו של האדם ניצבים מולו כל ימי חייו. כל יום בחייו של האדם יעמוד שם בפני עצמו. יהיו ימים שהיו גדושים במצוות ומעשים טובים, ויהיו כאלה שפחות. דמיינו את זה כקיר ענקי מלא לבנים. חלק מהלבנים יהיו שלמות ויראו טוב, וחלק יהיו סדוקות או שבורות. כל יום שהיה גדוש בעשייה חיוביות ובמצוות – יראה כלבנה חזקה ואיכותית, וכל יום שהתבזבז – יראה כלבנה שבורה או אפילו חסרה. וזה יהיה בעצם העולם הבא הנצחי של היהודי. ימיו של האדם הם עולמו הנצחי של היהודי.

על אברהם אבינו התורה אומרת: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כ"ד, א'), והכוונה היא שבפטירתו הוא הביא עמו את כל הימים של חייו. כלומר, שבכל יום הוא יצר הארות רוחניות מהמעשים הרוחניים של אותו יום, וכך כל יום בחייו היה יום שלם של רוחניות. האדמו"ר מגור רבי יהודה אריה ליב אלתר זצ"ל, בעל ה'שפת אמת', מבאר על פסוק זה: "פירוש 'בא בימים' – שהביא עמו כל ההארות שהיו לו בכל יום דבר מיוחד שנברא עליו, וכשמת הביא עמו כל הימים".

כל יום הוא יום ייחודי שבו צריך לפעול, לנצל ולהתקדם. אצל יהודי אין כזה דבר "סתם יום". יום של יהודי זה יום! יום של משמעות נצחית, יום של עבודת השם.

(צילום: shutterstock)

להחנות בתחנת הדלק?!

ימי אלול וחגי תשרי הם ימים כבירים של קרבה אלוקית, של חידוש, של העצמה אישית רוחנית. וכשאלה מסתיימים, רגשות קודש של געגוע וכמיהה לאותם ימים רוחניים צפים להם. אבל מה העבודה הרוחנית שכעת ה' מצפה מאתנו? ה' מצפה שניקח את כל המטען הרוחני שספגנו בימים אלה ונתחיל לחיות עמו, ליישם אותו, להוציא אותו מן הכוח אל הפועל.

הרי רכב שמתדלקים בתחנת הדלק, לא אמור להישאר שם, מחובר לצינור הבנזין. זוהי רק תחנת תדלוק. ועכשיו התכלית היא להתחיל לנסוע, לפעול. אותו דבר ממש לגבינו – ימי אלול ותשרי היו עבורנו תחנות תדלוק רוחני, ועכשיו הקב"ה מצפה מאתנו להתחיל ליישם ולחיות עם מה שצברנו בתוכנו מימים אלה. זו המטרה וזו התכלית.

רעיונות קלילים לכאן ועכשיו

ובכל זאת, עדיין חלקנו זקוקים למשהו קליל ונגיש שיוציא אותנו מתחושת האפרוריות הזו. אז הנה כמה רעיונות שיעשו לכם כבר עכשיו יותר טוב:

1. צאו היום קצת מהבית. צאו בערב לבית קפה, לכו לחנות הספרים ותקנו לכם ספר חדש מעניין, פנקי את עצמך בבגד חדש (כן, אפילו שלפני שבועיים קנית לעצמך בגד לחג). התאווררות או קניית מתנה קטנה לעצמכם תעשה לכם טוב, וכנראה, זה מה שאתם צריכים כרגע.

2. נחשו מה, אין חוק שאומר שטיולים חייבים להישמר רק לחופש הגדול או לימי חול המועד. קחו בשבוע הבא יום חופש וקבעו טיול. צאו לפארק לאומי מהנה, תעשו פיקניק או על האש, בקרו בספארי או בגן החיות, תעשו יום-כיף בירושלים או בקרו בכל אטרקציה אחרת שמתאימה לכם.
כולנו יודעים איך הכבישים נראים בימי חול המועד, כמה פקקים, כמה צפיפות ועומס יש באתרי הנופש השונים. ומי מאתנו לא זוכר את הפעם ההיא בחול המועד שבה הוא נאלץ לשוב לרכב בבושת פנים עם זנב בין הרגליים, כשאחראי האתר הודיעו שהאתר נסגר למבקרים נוספים... לא נעים. אז קבעו לכם טיול מהנה לשבוע הבא, וכבר מצב הרוח שלכם יתרומם פלאים.

3. קראו מקבצי הומור, זה יעלה לכם חיוך על הפנים.

4. מצאו פעילות שבשגרה שלכם, ותעצימו אותה. אם יש פעילות שהיא בלאו הכי דבר של היום יום, הפכו אותה היום למשהו כיפי ומהנה. לדוגמא, אם אתם יושבים לארוחת ערב משותפת עם בני המשפחה, היום תזמינו פיצה משפחתית וקולה; אם אתם מקדישים זמן איכות של משחק עם הילד שלכם, קנו היום צעצוע חדש ומדליק, שיעשה לשניכם יותר שמח היום; אם מדי פעם את נפגשת עם חברה לכוס קפה, היום זה התזמון המושלם לאינטראקציה חברתית, ועל הדרך פנקי את עצמך עם איזה קינוח מושחת. ובגרסה הגברית – מנת שווארמה או פלאפל.

5. שמעו שני שיעורי חובה בנושא השמחה:

הרב יגאל כהן בשיעור עוצמתי על ברז הישועות – השמחה:

שיעורו המרתק של הרב שניר גואטה בנושא עבודת השם בשמחה: