טוב, כבר גדלנו. ועכשיו, מה עושים כשגדלים?

לפני החגים עסקנו בעניין גדלוּת, גדוּלה, גדילה. גדלות - לעומת קטנוּת וקטנוּניוּת, בגרות והתגברות (על הצער הפרטי לעומת הצער של כלל ישראל), מי נחשבות דמויות גדולות בעינינו, מה נרצה להיות כשנהיה גדולות, מי זכתה לתואר הכבוד "אישה גדולה" - מה פירשו המפרשים על כך, איך תרגם זאת התרגום ואיך אנחנו יכולות לגדול מכך. תוכלי לרענן זיכרונך או להשלים את הקריאה של הטורים הקודמים כאן.

מקווה שגדלת מהדיוקים בהגדרות, מהתובנות והדוגמאות. עכשיו נשאר לגלות – מה צריך לעשות כשגדלים?

את הרי גדלה בגיל בכל יום שעובר, כבר הספקת לשנות קידומת (מ-20 ל-30, ל-40, ל-50...). אולי כבר הספקת לרכוש השכלה גבוהה / לרכוש ניסיון בתחום העיסוק שלך / לפתח קריירה / לשנות מעמד, וכעת את אישה נשואה, לרכוש הון עצמי = ילדים. את כבר גדולה, את לא קטנה, נכון?

אז למה שלא תגדילי את הידיעות שלך בענייני יהדות?

זה מה שצריך לעשות כשגדלים.

"מי אמר?", את שואלת? 

בעל הספר "חובות הלבבות". הרשי להציג לך את המחבר ואת הספר בקצרה.

רבינו בחיי היה דיין ("שופט") והוגה דעות ("פילוסוף") בספרד, כשעוד הייתה נתונה לשלטון מוסלמי בתקופת פריחת היהודים והיהדות בספרד, תקופה שנקראת "תור הזהב של יהדות ספרד", כלומר הזמן המוצלח של יהדות ספרד (לפני גירוש יהודי ספרד ע"י הנוצרים).

הספר הכי מוכר של רבנו בחיי הוא "חובות הלבבות", שהינו ספר מוסר והשקפה מרכזי ביהדות. ההשקפה המובאת בספר הינה שעל האדם לקיים את המצוות לא רק באופן חיצוני באיברי הגוף, אלא גם באופן פנימי, "מהלב", כמו שאומרים בזמננו. הספר בנוי מעשרה "שערים", שבכל אחד מהם המחבר מרחיב לגבי אופן עבודת תיקון מידות הנפש של האדם, זיכוך העשייה שתהיה מעולה וטהורה ככל הניתן, חיזוק האמונה והתקרבות לבורא יתברך.

השער השמיני בספר חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת הוא "שער חשבון הנפש". בפרק השלישי שם מובאים שלושים אופנים של חשבון נפש שעל האדם לעשות כדי שחשבון הנפש יביא את האדם לידי מילוי חובותיו כלפי ה' יתברך. אציג בפנייך את החשבון העשרים וארבעה:

"שתחשוב עם נפשך בכל הדברים השייכים לידיעת ה' ולימוד תורתו, שהתבררו לך כבר בקטנותך, שלא תשאירם באותה הבנה והכרה שהיו לך בילדותך, אלא בעת שתתבגר ותתחזק הבנת שכלך תחזור ותלמד את הדברים בעיון ראוי, כאילו לא למדת אותם מעולם, הן בעניין לימוד התורה ודברי הנביאים, והן בעניין התפילות והתשבחות, ואל תנהג בכל זה כמנהג ימי הנערות, שתאמר את הדברים בלשונך - מה שיזדמן וכפי שיזדמן לך, ואינך יודע העניין.

"וכן תעשה בדברי החכמים והקבלה, שתתבונן בהם שוב ושוב, ואל תנוח דעתך על מה שנתברר אצלך בתחלת למודך. ומה שיתברר אצלך, תזכרנו ותתיישב בו, ומה שתסתפק בבירורו תחקור עליו מחכמי דורך, אז יראה לך מסודות התורה וסודות הנביאים והחכמים דברים שלא היית יכול להשיג בקטנותך ובתחילת לימודך.

"ואל תשיאך מידת הגאוה לחשוב שכבר בנערותך הייתה דעתך והכרתך גבוהה וחזקה, ולא נוסף לך עליה דבר, כי דבר זה לא יתכן כלל, ואין זה אלא מפיתויי היצר הרע, שידמה בעיניך שאתה חכם גמור ולא תחסר מאומה".

כשאת גדלה בגוף, ברור לך שאת קונה בגד במידה מתאימה ולא לובשת את הבגדים שקטנים עליך, נכון? עשי כך גם ברוחניות, בידיעת דברי התורה, הכרת המקור לאורחות חייך, ההשקפה כיצד לנהוג, אהבתך המעשית לה' יתברך - התאימי את ידיעותיך לגדלותך הרוחנית. כשגדלים צריך ללמוד כאילו לא למדנו מעולם, לחזור על הדברים כדי לזכור אותם, לחקור, לגשת לחכמי הדור, לא להסתפק בידיעות שטחיות וילדותיות.

שימי לעצמך כמטרת חיים מובהקת לעבוד את ה' יתברך באופן הטוב ביותר שאת יכולה. אל תסתפקי ב"דברים באוויר", מעורפלים, שיודעים באופן כללי, ששמעת שמישהו אמר בשם מישהו שהוא כבר לא זוכר מי זה היה... חשוב לך לדעת את הדברים במלואם, את המקור להם, להכיר את דמויות המפרשים ולא רק את ציון שמם. הכל כדי שתוכלי להנות מדברי תורה וליישם אותם בחייך.

אשמח לקרוא את תגובתך. Maadanim.Eden@gmail.com