פרשת האזינו לאור המהר"ל: מדוע אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו" בלחש?

משה אומר בפתיח לשירתו (דברים ל"ב, ג'): "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו". מבאר רש"י: "כשאקרא ואזכיר שם ה' - אתם הבו גודל לאלהינו וברכו שמו. מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו אחר ברכה שבמקדש". כלומר, כאשר אמר הכהן הגדול את שם ה' המפורש בבית המקדש, היו הכוהנים והעם נופלים על פניהם ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

הגמרא במסכת תענית דף ט"ז עמ' ב' מבארת כי כאשר נזכר שם ה' מחוץ למקדש היו השומעים עונים 'אמן' ורק בבית המקדש היו השומעים אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו". מה ההבדל?

משיב המהר"ל בספרו "גור אריה": "הטעם, מפני שכתב "כי שם ה' אקרא" - וזהו שם המפורש. שם המפורש נקרא ככתבו רק במקדש (יומא דף ס"ט עמ' ב'). לכן עונים 'ברוך שם כבוד מלכותו' במקדש דווקא".

ובכן, מהי הסיבה לכך שכאשר נזכר שם ה' המפורש אין אומרים "אמן" אלא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? בנוסף קשה, הן גם אנו אומרים "ברוך שם", אם כי בלחש, בכל פעם שאנו אומרים "שמע ישראל ה' אלוקינו", וזאת אף שלא הוזכר שם ה' המפורש?

המקור לאמירת ברוך שם - בלחש

במסכת פסחים דף נ"ו עמ' א' מצינו תיאור רגעיו האחרונים של יעקב אבינו עם בניו. כך נאמר שם: "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש בזרעי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצחק שיצא ממנו עשיו? אמרו לו בניו: שמע ישראל (הכוונה לישראל אביהם) ה' אלהינו ה' אחד. לאמור: כשם שאין בלבך אלא אל אחד - כך אין בלבנו אלא אל אחד. "באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

אמרו חכמים, מכאן ואילך כיצד ננהג? האם נאמר גם אנו ברוך שם כבוד מלכותו?

אם נאמר "ברוך שם" -  הרי לא אמרו משה רבנו בפרשת ואתחנן שבה נאמרה פרשת "שמע ישראל".

אם לא נאמר "ברוך שם" - הרי אמרו יעקב.

עשו חכמים מעין פשרה והתקינו שיאמרו "ברוך שם" אך "בחשאי". כלומר, בלחש ולא בקול רם. ממשיכה הגמרא ומבארת: משל לבת מלך שהריחה מאכל פשוט ומתובל, שאינו ראוי לבני מלוכה והתאוותה לאכלו. אמרו עבדיה: אם תאכל - יש לה גנאי שהרי זה מאכל פשוט, לא תאכל - יש לה צער. הביאו לה עבדיה את המאכל בחשאי.

סוגיה זו מעוררת קשיים רבים ובהם:

1. מדוע אמר יעקב "ברוך שם" ומשה לא אמר זאת? במה הם חולקים?
2. המשל דימה אמירת "ברוך שם" לבת מלך שהריחה מאכל שהוא לא ראוי לה. ובכן, מה לא ראוי באמירה זו?
3. אצל בת המלך מובן כי אכילה בחשאי פותרת את הקושי של הבושה, שכן הבושה היא בעיני המתבונן החיצוני והחשאיות מסתירה זאת מפניו. אך מה קורה בנמשל? מה עוזר הלחש?

אמירת "ברום שם" בלחש מחשש המלאכים

בטור אורח חיים סימן תרי"ט מצינו: "נוהגים באשכנז לומר ביום הכיפורים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם, וסמך לדבר במדרש רבה בפרשת ואתחנן: כשעלה משה לרקיע שמע את מלאכי השרת שהיו מקלסים את הקב"ה באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" והוריד קילוס זה לישראל. משל למה הדבר דומה? לאדם שגנב חפץ נאה מתוך ארמונו של מלך ונתנו לאשתו. אמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך. לכן כל השנה אומרים אותו בלחש וביום הכיפורים אומרים אותו בפרהסיה, לפי שאנו כמלאכים".

ויש להבין מה פשר הדברים הללו:

1. מה אכפת למלאכים שגם ישראל מקלסים את הקב"ה באמצעות אמירת "ברוך שם"?
2. בגניבה נחסר משהו מן הבעלים, אך האם נגרע מהמלאכים דבר כשאנו מקלסים בדרך זו?
3. מה עוזרת אמירה בלחש? האם ניתן להסתתר ממלאך?
4. מדוע אומרים "ברוך שם" בקול רם ביום כיפורים, ולא חוששים מן המלאכים?
5. ועיקר העיקרים: ממדרש זה עולה כי משה רבינו הוא המקור של אמירת "ברוך שם". והרי לעיל ראינו כי יעקב הוא המקור ואילו משה כלל לא אמר זאת? אם משה תיקן את האמירה הזאת, מדוע הוא עצמו לא אמר אותה בעת שלימדנו את פרשת שמע בפרשת ואתחנן?  

רק מי שקדוש יכול לברך את השם הקדוש

המהר"ל מבאר את הדברים בספרו "נתיבות עולם" נתיב העבודה פרק ז' כי "ברכה זאת (של "ברוך שם כבוד מלכותו") אין ראוי לאומרה אלא למי שאינו גשמי, "כי השם הוא דבר שכלי לגמרי".

כלומר, דבר שאין בו קדושה אינו יכול לברך את שמו של הקב"ה, שהרי אין לו כל שייכות אליו והשגה בו. הגשמי אינו מכיל את הרוחני והנשגב. לכן, ראוי קילוס זה להיאמר רק מפי המלאכים אשר הם מופשטים בלא גוף. אצל בני האדם ראוי קילוס זה להיאמר ע"י יעקב שנקרא קדוש, שנאמר (ישעיהו כ"ט) "קדוש יעקב". כמו כן, בבית המקדש עונים "ברוך שם כבוד מלכותו" (ברכות ס"ג א') לאור קדושת המקום החופפת על המצויים בו והופכת אותם לרוחניים.

משה לא אומר ברוך שם כי הוא מצווה את כלל ישראל

המהר"ל ממשיך ומבאר כי משה לא אמר "ברוך שם כבוד מלכותו", שכן הוא פנה אל כלל ישראל וציווה אותם את אשר יעשו. בהתייחס לכלל ישראל פשיטא שאין לומר כי "כל העדה כולם קדושים" ויש בכלל העדה אנשים גשמיים וגסים שלא יכולים להכיל רוחניות נשגבה. על כן "כל אחד מישראל יכול לומר "שמע ישראל" אבל אין כל אחד מישראל יכול לומר ברוך שם כבוד מלכותו".

פשר ההתלבטות אם לומר ברוך שם

המהר"ל מבאר את השאלה שהתעוררה בחז"ל האם לומר "ברוך שם", שכן בכל אדם יש חלק קדוש ונעלה, וחלק גשמי וגס. סתירה מובנית זו בין שתי המערכות הפועלות באדם ביטאו חז"ל בספק האם יש לומר "ברוך שם" כפי שאמר יעקב שהוא איש קדוש המבטא את האדם בשיא קדושתו, או שמא אין לאמרו כפי שהורה משה, אשר דיבר אל העם הכולל אנשים פשוטים בימי החולין שלהם.

משום כך נאמר בגמרא "אם יאמרו ברוך שם כבוד מלכותו דבר זה גנאי, שהרי אין האדם שאינו קדוש ראוי לזה ואין ראוי לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו אלא מי שהוא קדוש לגמרי".

דיבור בלחש מבטא את החלק הנפשי שבאדם

חז"ל מצאו פתרון לספק זה ע"י אמירת "ברוך שם" בלחש. המהר"ל מבאר פתרון זה באופן הבא: "לפיכך תקנו לומר בחשאי, כי מצד הנשמה הקדושה הנבדלת שיש באדם יש לומר ברוך שם כבוד מלכותו, שהרי מצד הנשמה דומה האדם למלאך. רק הגוף הוא מעכב. אבל יעקב שהיה קדוש בוודאי היה יכול לומר. ואדרבה, אם לא יאמר כלל יש כאן צער וחסרון לנשמה כי מצד הנשמה יש לומר. ולכך תקנו לומר בחשאי, כי באמת האדם מצד שיש בו נשמה נבדלת שהיא יושבת בנסתר, והיא קדושה ומופשטת מהחומר, יכול לומר ברוך שם כבוד מלכותו. לפיכך תקנו שיאמרו אותו בחשאי כמו שהנשמה שהיא קדושה - יושבת בסתר".

כלומר, הדיבור הוא ביטוי המחשבה, שהיא משכן הנשמה הקדושה שבאדם. אבל, יש שני סוגי דיבור: בקול ובלחש.

הדיבור בקול רם, הוא החצנה של המחשבה ורתימה של כוחות הגוף כדי לתקשר עם העולם הפיסי שמסביב לאדם ועם אנשים אחרים. הקול הרם הוא אפוא זה שהופך את הדיבור לגשמי.

אצל חנה נאמר (שמואל א', א', י"ג) "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע " וחז"ל למדו מכך במסכת ברכות דף ל"א עמ' א' "מכאן למתפלל שלא ישמיע קולו בתפלתו". מבאר המהר"ל בספרו "נתיבות עולם" (נתיב העבודה פרק ב') "כי המשמיע קול הוא נשמע ונגלה וכל דבר שהוא נגלה אינו דבק במדרגה העליונה, כי העליון הוא נסתר".

דיבור בלחש הוא דיבור פנימי של אדם עם נפשו, ואין בו את ההיבט המוחשי והמגושם. דיבור בלחש משמר את המחשבה בטהרתה, ומבטא את קדושת הנשמה. ממילא, בדיבור בלחש המבטא את קדושת הנשמה מתבטא ה"יעקב" שבאדם, וראוי לו לומר "ברוך שם כבוד מלכותו".  

ביום הכיפורים אין חלק גשמי באדם

בהתאם לכך מבאר המהר"ל מדוע ביום הכיפורים ניתן לומר "ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם", שהרי יום הכיפורים "הוא יום קדוש וישראל כולם קדושים שאין בהם דברים גופנים, שהם אכילה ושתיה ותשמיש המטה רחיצה סיכה נעילת הסנדל, אז בודאי אף היחיד אומר 'ברוך שם כבוד מלכותו', כי השבח הזה אינו שייך רק למי שהוא קדוש כמו שאמרנו".

הנה כי כן, הגשמי אינו מכיל את הרוחני והנשגב. לכן מי שאין בו קדושה אינו יכול לברך את שמו של הקב"ה ולומר "ברוך שם כבוד מלכותו". בכל אדם יש חלק קדוש ונעלה, אבל יש גם חלק גשמי וגס. על כן, נקבע שאין לומר "ברוך שם" בקול רם, שהרי דיבור בקול מבטא את החלק החומרי שבאדם שכן זו החצנה של המחשבה כדי לתקשר עם העולם הפיסי שמסביב לאדם. לעומת זאת, דיבור בלחש הוא דיבור פנימי המבטא את קדושת הנשמה. אבל, ביום הכיפורים ניתן לומר "ברוך שם כבוד מלכותו" בקול רם, שהרי ביום הזה האדם כולו קדוש ומבטל את גשמיותו.

מתוך הספר "לאור המהר"ל על פרשה ומועד", מאת עו"ד אברהם וינרוט