"אבא ז"ל בא אלי בחלום, ואמר לי להמשיך ללמוד זהר. זה עוזר לנשמה שלו"

נולדתי בירושלים למשפחה מסורתית. בגיל 16 התחלתי לחזור בתשובה, בהמשך נכנסתי ללמוד בישיבה, ולאחר שנתיים בישיבה התחתנתי ועברתי לגור בצפון הארץ. קצת פחות משנה לאחר החתונה נולד בני בכורי. ברית המילה תוכננה להיעשות בירושלים, קרוב לישוב שבו גר אבי ז"ל, וכמנהג ישראל, תוכנן לעשות את סדר הלימוד בליל הברית, הנקרא "ליל ברית יצחק". רצינו לעשות לימוד למשך לילה שלם בהשתתפות מנין בחורים, אולם יחד עם זאת לא רציתי להטריח את הורי, ששם שהו אשתי והתינוק, ולעשות אצלם את סדר הלימוד - מה גם שזה כל הלילה, וודאי יפריע למנוחת בני הבית. לכן תכננתי למצוא איזה בית כנסת, ושם לעשות את סדר הלימוד. בעודי אוסף מנין בחורים, מתקשר אלי אבי ז"ל, ושואל האם זה נכון שאני מחפש איזה מקום אחר לעשות בו את סדר הלימוד, ולא בביתו. משהשבתי בחיוב, מיד אמר: "בשום פנים ואופן. הלימוד יהיה בביתנו. תזמין את כל הבחורים". הוא גם אמר שיעשה סעודה (סעודה ממש, לא "ברכות") לכבוד הלימוד. אמרתי שאני לא רוצה להטריח וכו', אבל הוא ז"ל היה מכניס אורחים גדול, ולא היה מוכן לשמוע על אפשרות אחרת. מובן שהסכמתי, והתחלתי להתארגן להביא את הבחורים מהישיבה לבית הורי. רציתי שהלימוד יהיה לגרוס זהר כל הלילה, כיוון שזהר הוא סגולה לשמירה, ולימוד ברית יצחק גם הוא מסוגל לשמירה. לכן רכשתי סט ספרי זהר מחולק לכ-50 חוברות, שמיועד למי שרוצה לסיים את לימוד הזהר כל שנה. כל חוברת מחולקת ללימוד שבועי.

ובכן, הבחורים הגיעו, הסעודה הסתיימה, והחל לימוד הזהר. מה שקרה הוא, שכל הבית התמלא באור גדול. גם מנין בחורים (השראת שכינה), גם לימוד תורה, גם זהר הקדוש וגם אליהו הנביא.

אבי ז"ל התפעל והתרגש מכך מאוד מאוד, וגם לאחר הברית ההתרגשות שלו לא נחלשה. למחרת נערכה הברית. נשארנו בבית הורי כמה ימים, ובמוצאי שבת נסעו עם התינוק בחזרה לביתנו שבצפון. לכאורה, כל הסיפור נגמר. אבל באמת התברר שהוא רק התחיל...

מסיבה שלא זכורה לי, סט חוברות הזהר נשאר בבית הורי. למחרת אבי ז"ל מתקשר אלי, ואומר לי שספרי הזהר נשארו אצלו. בבית אמרתי לו שהסט נתון לו במתנה, כיוון שאני לא נוהג כמעט (אז) לקרוא זהר.

אבי ז"ל, עדיין אחוז התפעלות מה"ברית יצחק", החליט להתחיל הוא בעצמו לגרוס זהר דבר יום ביומו, או לפחות לנסות. הדבר מצא חן בעיניו מאוד וגרם לו הנאה גדולה, כך שהוא התמיד בזה. במשך הזמן, בעקבות קריאת הזהר, הוא בעצמו התחיל להתחזק יותר בשמירת מצוות, כולל שמירת שבת ותפילות במניין. אמנם הוריו היו שומרי מצוות, אבל כמו חלק גדול (ואולי רוב) מעדות המזרח שעלו לארץ, ילדיהם לא המשיכו באורח החיים הדתי של ההורים מסיבות ידועות ומפורסמות (יש שקראו לזה "תהליך חילון" שהממסד פה בארץ דאג לעשות להם). מלבד כל זאת, זמן קצר לאחר שזכה להכיר את הזהר ולהיות דבוק בו, אחד מבני המשפחה - בראותו את התשוקה וההנאה שיש לאבי ז"ל בלימוד הזהר - רכש לו גם כן סט זהר עם פירוש "מתוק מדבש", וכך, בנוסף ללימוד היומי של הזהר בגרסה, החל אבי ז"ל תקופות ארוכות במשך כל אותן שנים לקום לאחר חצות לילה וללמוד זהר בהבנה כפי יכולתו, עד עלות השחר.לאחר תקופה קצרה, היה מזמין בשבתות בחורים מהישוב שבו היה גר ואומר בפניהם חידושים מהזהר. ובכן, עקב ההתמדה בלימוד הזהר, בכל מפגש משפחתי, וכמובן בסעודות שבת, אבי ז"ל היה אומר דברי תורה וחידושים שלמד בזהר.

(צילום: shutterstock)

כך במשך 12 שנים רצופות! כל שנה אבי ז"ל סיים את כל הזהר, ובסוף כל שנה, את הסיום של הזהר נהג לעשות בישיבת המקובלים "נהר שלום" בירושלים, כאשר הוא מממן את סעודת הסיום הזהר שנעשית לכמאה אברכים במעמד ראש הישיבה הרב בניהו שליט"א.

לאחר כמה שנים התחילו לקרות אצל אבי מעידות על הקרקע. זה התחיל מפעמים שהוא עלה על כסא לקחת משהו ממקום גבוה, ולאט לאט זה הלך ותכף, והגיע אפילו למעידות באמצע הרחוב. לאחר המון בדיקות לגילוי סיבת הנפילות הללו, שלא גילו דבר, אבי עשה בדיקה נוספת אצל פרופסור מפורסם, שבישר לו שהוא חולה במחלת ניוון שרירים. זוהי מחלה שבה לאט לאט נמחקים תאים מהמוח, שגורמים למערכת העצבים להפסיק לשלוט על אברי הגוף, עד שהיא מגיעה ללב... המחלה הזאת היא חשוכת מרפא.

בעקבות כך שהתפקוד של אבי הלך ופחת, והתחיל להיות סיעודי, הוא נאלץ להיעזר בעובד זר. יש לציין שאבי כל חייו היה אדם חזק מאוד מבחינה גופנית, כך שהמצב החדש היה קשה לו מאוד גם נפשית - פתאום להזדקק לאחרים לצורך מקלחת, להתלבש וכו'. אבל הוא קיבל זאת ולא התלונן.

תקופה לאחר מכן, באחד הלילות, כשאבי קם כהרגלו בלילות, הוא מעד שוב בביתו. אולם הפעם זאת הייתה מעידה חזקה מאוד, שגרמה לו להיפצע. אמי, שתבדל לחיים טובים וארוכים, הזמינה אמבולנס לפנות אותו לבית חולים. כאשר הם פינו אותו ובדקו את נשימתו, שמעו אצלו רעשים (חרחורים) חזקים בחזה, וכאשר עשו לו צילום התברר שבנוסף יש לו גם גידול סרטני בריאות...

וכך הלך והתדרדר מצבו הבריאותי. במשך כל התקופה הזאת הוא סבל ייסורים נוראיים מאוד, ואת כולם הוא קיבל באהבה ושתיקה. אני בטוח שהסיבה לכך היא שבזהר, שאבי כל כך למד בו, כתוב הרבה פעמים שהקב"ה מביא לאדם ייסורים בעולם הזה כדי שלא ייענש בעולם הבא. זכורה לי פעם אחת שבאתי לבקר את אבי בזמן מחלתו, וראיתי אותו שותק ומהרהר במשהו. שאלתי אותו: "אבא, על מה אתה חושב?". הוא ענה לי: אני חושב איזה עוון עשיתי שבגללו הגיעו לי הייסורים האלו...

לאחר כשנה וחצי מאז שהתגלה אצלו הגידול, אבי נפטר לבית עולמו. הסרטן ניצח את מחלת ניוון השרירים...

לילה לפני שהוא נפטר ישבתי בסלון ביתי שבצפון הארץ. סמוך לחצות לילה והתחלתי לנמנם על הספה. לפתע אני שומע את אבי קורא לי בקול חזק, פעמיים, בשמי, כאילו הוא נמצא לידי! התעוררתי מכך קצת בבהלה, ולא ראיתי אף אחד. התפלאתי מאוד, הרי באותו זמן הוא היה כבר בבית החולים בירושלים, מחוסר הכרה ומחובר למכונת הנשמה. היה נראה שהוא קורא לי לעזרה, או להיות לצידו... למחרת הוא נפטר בערך בשעה שהוא היה נוהג לקום ללמוד בזהר לאחר חצות הלילה.

לאחר פטירתו נודע לנו שאבי ז"ל, מרוב אהבתו ללימוד הזהר, רכש ספרי זהר ועבר בבתי היישוב לחלק או למכור זהר לאחרים, שגם הם ילמדו בו, תוך שהוא מדרבן ומעודד על חשיבות הדבר, ושזה מקרב מאוד את הגאולה. במהלך השבעה על אבי ז"ל, קבוצה של אנשים עשתה גם סיום על הזהר שהוא נתן להם... (כמובן בלי שתכננו זאת, שהרי לימוד כזה לוקח בערך שנה). סמוך ליום שקמנו מהשבעה, קיבלתי על עצמי בל"נ ולעילוי נשמתו, שבשנה הראשונה לפטירתו אני אמשיך בדרכו, בלימוד הזהר, ואסיים גם אני לפחות פעם אחת את הזהר בגרסה (מסט זהר שהוא קנה לי...). וכך, ממחשבה למעשה - כבר ביום שקמנו מהשבעה התחלתי בלילה בלימוד הזהר המחולק. הזדמן לי הרבה פעמים לקרוא זהר בכל מיני אירועים - חנוכת בית, ליל שבועות וכדומה, אבל הפעם זה היה משהו מיוחד. הרגשתי שאני לא לבד בקריאת הזהר, יש עוד מישהו איתי שנהנה מכך...

באותו לילה הלכתי לישון מאוחר מאוד, סמוך לעלות השחר. אני רק עוצם את העיניים ולא מספיק להירדם, ומיד אני רואה את אבי ז"ל ניצב מולי בתוך חדר חשוך. זה לא היה חלום רגיל שאדם מדמיין, אלא ממש ראיתי אותו כאילו הוא חי. הוא אמר לי שתי מילים שחזר עליהם: "תגרסו זהר תגרסו זהר", ונעלם...

הבנתי ממנו שהוא רוצה שנקרא את הזהר, כיוון שזה יעזור לו שם, בעולם האמת... כולנו מאמינים בחיים לאחר המוות, אבל הפעם זו לא רק אמונה, זה ממש מסר חי. לא רק שהמתים חיים, אלא גם מושפעים ממעשינו. אבל פה עדיין לא נגמר העניין.

כתוב בספרים הקדושים שיש קבלה בידינו מאליהו הנביא, שפרק שביעי ממסכת מקוואות מסוגל להוציא את נשמת המת מהגיהינום גם אחרי הרבה שנים מפטירתו, ולהעלות אותו למקום גבוה בשמים שנקרא "איה", שזה ראשי התיבות של הפרק הזה, א'י'ה' נ'ש'מ'ה'. אז כמובן חוץ מלימוד הזהר התחלתי לומר כל יום את הפרק הזה.כעבור כמה שבועות, שוב אני חולם על אבי ז"ל. אני רואה אותו נכנס לאולם, ואני מתפלא מאוד לראות את אבי הולך בריא, הרי הוא היה חולה מאוד. פתאום בחלום הוא פונה אלי ואומר לי: "אבא שלי (כלומר, שלו), שמו כך וכך, נפטר בתאריך כך וכך. אמא שלי (כלומר, שלו) נפטרה בתאריך כך וכך ונעלם.ואני לא מבין מה הוא רוצה להגיד לי בזה הרי אני יודע מה תאריך הפטירה שלהם.סיפרתי את החלום לכמה אנשים וכולם אמרו לי את אותו דבר הוא רוצה שתקרא את המשנה גם לעילוי נשמת הוריו ביום פטירתם. עכשיו למדתי שהמתים לא רק חיים אלא גם דואגים למתים אחרים.

כעבור כמה חודשים שבהם כמובן אני ממשיך עם לימוד הזהר והמשניות, סמוך לראש השנה שוב פעם אבי בא אלי בחלום והפעם אני רואה אותו יושב בסלון ביתו עם הגב אלי מדבר עם האחים שלי לפתע הוא מסתובב אלי וקורה לי בשמי ואומר לי" אני אוהב אותך" ובא לחבק אותי ולנשק אותי ואז התעוררתי.

כל זמן שאבי היה חי, לא הייתי מחשיב כל כך ומבין מה העניין לקרוא זהר בקביעות, במיוחד שאת רוב הלימוד לא מבינים. אבל מה שכן אני מבין עכשיו, מתוך הניסיון וההרגשה לאחר שהתחלתי בלימוד הזוהר הוא, שהזוהר מאוד מזכך מבחינה רוחנית וגם בהחלט שאפילו מרפא רוחנית-את נפש האדם וזהו לימוד "משתלם" למי שחושב שזה ביטול זמן ח"ו.

יום השנה הראשון לפטירתו חל בשבת. החלטתי שביום הזה אני אקרא את כל האדרא של הזהר, שזהו חלק בזהר שמועיל במיוחד לעילוי נשמת הנפטרים, ובאותו בליל שבת שוב ראיתי אותו בחלום. הפעם הוא נראה הרבה יותר רגוע מהפעמים הקודמות והוא שאל אותי, "אתה מתכוון לסיים את כל האדרא?". עניתי בחיוב, ומיד התעוררתי. המתים חיים...