מיומנה של טלפנית: "אני לא מאמינה שאתם מעודדים אנשים להתחסן!"

השיחה שקבלתי שבוע אחרי, רק המחישה את הנושא הבוער של החיסונים. בעד ונגד.

"הידברות שלום".

"אני מעוניינת לבטל את הוראת הקבע שלי אצלכם. תבדקי ותראי שיש לי תרומה כבר כמה שנים, אבל החלטתי שאין לי אתכם כל קשר ואני לא מכירה בכם יותר!!!". כך נשמעה הפקודה, ברורה, קצרה והחלטית.

"ברור שנעשה כל מה שבקשת, אבל תוכלי רק לומר, מה גרם לך להחלטה החפוזה הזו?". כבר שמעתי במשך שנות עבודתי התנגדויות שנבעו מקושי כלכלי. אבל קרה לא אחת שבקשת ביטול תרומה הגיע משמועות חסרות שחר, ומדברי לשון הרע שגורמים נזק לעולם בכלל, ולהידברות בפרט. היה חשוב לתת תשובה שתזים את הנזק ותחזיר לתורם את האמון.

"שמעתי שאצלכם בהרצאות או בשידורים שונים ממליצים להתחסן. לא יעלה על הדעת שאתם, שכל כך האמנתי בכם. אתם, שלא גרעתי את עיני מהרצאות המאלפות. אתם, שיש לכם כל כך הרבה תשובות לשאלות שלי. אתם מורים להתחסן. ממש בושה. לא יאמן שאתם, שמקרבים כל כך הרבה בתשובה, נותנים יד להרוג אנשים. לתת להם מנת חיסון זה לתת להם למות. אז אם זה כך, אני סיימתי אתכם".

לא צפיתי ליריית קרב כזו. שתקתי לרגע, אבל אזרתי אומץ להשיב.

"אני לא כל כך הבנתי מה הקשר של החיסון לבין לתת לאנשים למות. אני לא רואה קשר. אבל מובן שזכותך להפסיק את השותפות, שרק נותנת לך זכויות לאין ספור. וחבל".

"מה את לא מבינה, אתם לא ממליצים להתחסן? את יודעת שזו תכנית מרושעת כדי שיוכלו לשלוט בנו. כדי שנהיה רובוטים מהלכים ללא כושר שיפוט. מישהו רוצה לשלוט בעולם ללא התנגדות. החומר שנותנים, זה חומר שייתן לאחרים לדעת עלינו הכול".

"אני לא יודעת באיזה חומר את שוחה ומאיפה לקחת את המסקנות. אבל גם אנו יודעים לקרוא, ושמענו דברים אחרים. בכל מקרה...".

"אני לא מאמינה שאני שומעת אותך, האם לא ברור לך איזה שואה הולכת להיות בגלל החיסונים התמימים האלה?".

"אני הקטנה גם יודעת לקרוא, ובכל מקום שאני נתקלת, אני רואה ושומעת דברים הפוכים - שכל מי שהתחסן, מוגן יותר. פשוט רואים את זה בשטח. אני אסכם במשפט אחד, יש עוד חכמים גדולים חוץ מאותם אלו שלקחת מהם את המסקנות, ואצלנו הולכים לפי גדולי תורה, שמיישרים לנו את הדרך ומורים לנו כן להתחסן. אנו בוחרים לציית לגדולי תורה".

"אני לא אתווכח אתך. רק בבקשה, תבטלי את התרומה שלי כעת, ואל תתקשרו יותר!".

נשמתי עמוק והחזרתי את האפרכסת למקומה. הבנתי שיש כאלה שמסובכים עמוק בתוך המבוי הסתום, שם נתקלו בקיר ולא העלו על דעתם שיש דרך חזור. וכשאין דרך לצאת, מאין תהיה בחירה?

אם חשבתי לרגע שסיימתי אם הנושא שלא יורד מהכותרות, אז שוב הגיעה שיחה, אבל הפעם שונה לחלוטין.

"הגעתי להידברות?".

"כן, אשמח לעזור".

"אני כבר שוקלת הרבה זמן אם לתרום לכם, אני ובעלי כל כך נהנים מכל ההרצאות החכמות. מהרבנים הגדולים שמאירים את עינינו. אנו לא מוותרים על הכנסים שלכם והתוכניות לסוף שבוע. פשוט הכול נפלא. אז החלטנו שאת המעשרות נתחיל לתת לכם. מגיע לכם, אתם עושים מהפך ענק בכל העולם. אני אישית מכירה הרבה שהתחזקו מכם, ממש כמו שאנו קבלנו על עצמינו עול מלכות שמיים. יישר כח על הכל. רק שאלה אחת קטנה מציקה לי. האם אתם ממליצים להתחסן, או שאתם נגד?". כך, בשאלה קטנה ובוערת, סיימה את המילים המאירות שנותנות לנו את הכוח להמשיך.

"אנו בעד החיסונים, כי אנו אמונים על ציות לגדולי תורה. למה את שואלת?", רציתי להבין את הכיוון שלה. "אם את נהנית כל כך מהידברות, אז למה בעצם החיסון משנה פה?".

"את לא מבינה? אם אתם לא מתחסנים, זה אומר שאין לכם גדולי תורה. אם אין לכם ציות לגדולי תורה, אז אולי התרומה שלי היא ללא זכויות".

"תשובה יפה מאוד. אם אין ציות לגדולי תורה, נמשיך להסתבך במבוך החיים. ואולי לא נצא ממנו לעולם, ממש כמו התורמת משבוע שעבר".

"איזו תורמת?!".

"מישהי שכעסה עלינו שאנו מתחסנים. די, זה באמת לא משנה כרגע".

"מה, על מה היא כעסה? הרי כתוב שגם אם יאמר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, תעשה. מה כל כך לא ברור לה?".

תשובות מתוקות של בעלי תשובה. ולחשוב שהאור שהולך לפניהם, מאיר להם בבהירות את הדרך. אור שאולי חסר גם לנו, החרדים, לא פעם. כמו חברה שפגשתי לפני זמן מה, שהזהירה אותי שלא אתחסן כי "ידוע" כבר בכל העולם על התוצאות ההרסניות.

"אל תגידי לי שהתחסנת?".

"לא , אבל יש לי בשבוע הבא תור לחיסון", שמחתי להודיע לה.

"את תמימה כמו כולם".

"גם גדולי תורה תמימים?".

"טוב, נו, לא התכוונתי לדבר עליהם. מי אני בכלל. אבל גם תלוי מי סיפר להם, מה היו המטרות שלו ומה הסתיר מהם. לגבי החיסונים יש מחקרים של מומחים בעולם, ועדויות".

"יש הרבה עדויות, מחקרים, מאמרים רפואיים של רוב הרופאים. והגיעו להחלטה שעדיף אלף מונים להתחסן מאשר להימנע. את כל מה שאת יודעת ויותר, יודעים גדולי תורה. ואני מאמינה שכושר השיפוט שלהם גבוה מעל גבוה. אני בוחרת לציית. בקרוב גם אצלך".

חברתי נאנחה בקול ואני חזרתי כמה אלפי שנים אחורה, וחשבתי לעצמי שגם קורח ועדתו היו נחמדים ורוצים לעזור. אולי גם הם שמעו עדויות ומחקרים, ואולי קראו מאמרים. כך הגיעו למסקנה שקורח צודק, ואולי משה פשוט לא ידע מה שהם יודעים. מי יודע, אולי הסתירו ממנו משהו.

נבהלתי ממחשבותי, שרצו קדימה, או אולי אחורה, במהירות. זה לא מוגזם שאני מכלילה את חברתי הטובה בעדתו של קורח? היא אישה נחמדה וטובה. אבל אולי אז, בעדה ההיא, היו אנשים ממש כמו היום, משכילים, עכשוויים, חברותיים אבל רק צו אחד קטן ומשמעותי שכחו. ציות לגדולי תורה.

לא, אני חייבת להיות חזקה ולעמוד בצד הנכון. רציתי להבין מה גורם לחברתי, השמורה והחרדית,  מחנכת דגולה ומקפידה על הלכות – לעמוד מנגד.

"את יודעת שהיום מנהלים אותו ומכתיבים לכל השואלים, תשובות שלא הוא אמר. חוץ מזה, בעלי שמע במפורש את אחד מאנשי ביתו ששם לא אמרו במפורש להתחסן", פסקה בידענות.

כאב לי לשמוע איך הציות לגדולי תורה מתחיל בקול רעש גדול, ויכול להסתיים בקול דממה דקה. האם פסו גדולים מהעולם? יש הבטחה שהם שתולים בכל דור ודור. כמה קל לסטות. כמה קל להוות טרף קל. האם לא קבלנו הבטחה שכל הוראותיהם זה כמו מפי ד', ולעולם לא ייתן לגדולי תורה להטעות אותנו?

"אולי זה הניסיון שלנו, לשמוע בקולם למרות הפקפוקים והחששות שנכנסים אלינו בדלת האחורית. על זה כתוב שאם יאמר לך על ימין שהוא שמאל... תשמע ותקיים. אולי זה המבחן שלך כרגע?".

שוב חזרתי לאחור, ולוויתי את מסע העם שלנו בתחנות הגדולות של חייו. מה היה קורה אילו בזמן מרדכי ואסתר הייתה קבוצה שלא הייתה מצייתת והייתה מחליטה על דעת עצמה שרבם גדול הדור לא יודע באמת מה שקורה. או אולי שמע דברים מגמתיים ואין לסמוך על דברו. לפחות לא הפעם שרואים בבירור כמה מסוכנת דרכו שלא השתחווה להמן. ועובדה שהביא עליהם את האסון.

האם היה נשאר מישהו לספר.

מי יכול לתאר לעצמו כמה קשה וכמה מסירות נפש היה צריך יהודי לחבור למתתיהו ולבניו, ולצאת למלחמה בהכרזת "מי לה' – אלי". כמה ברור היה אז שזו מלחמת התאבדות וחוסר אחריות. שם, בתנאים קשים כל כך, כן ידעו שציות מוחלט הוא ערובה להצלחה. אפילו יגיד לך על שמאל שהוא ימין. יהודי זה מי שעומד במבחנים קשים גם כשחושך ובלבול נורא מתרחש בעולם . יהודי הוא רק מי שלא מתבלבל בבליל הדעות העולמי. יהודי זה רק מי שאוחז בחוזקה בחבל הצלה.

שיחה נוספת שהגיעה למוקד הידברות, העידה שנושא החיסונים חוצה קווים. אישה צעירה, משכילה ואקדמאית שאלה את השאלה שלא ירדה מסדר היום הציבורי.

"אתם עדיין אוחזים בלהתחסן".

"כן, ברור".

כאן היא התחילה לפרוס את משנתה נגד החיסונים. היא הביאה ציטוטים מאנשים שלדעתה הם המילה האחרונה של הידע העכשווי החדש בעולם. את מיטב החדשות והפרשנויות שנאמרו על כל במה אפשרית וגם מאחורי הקלעים שהתפרסמו בכלי התקשורת. היא עמדה על דעתה שאנו לא יודעים כלום. כל מה שהיא יודעת אלו אסמכתאות מדויקות. מעבר לזה יש תכנית עולמית לדילול האוכלוסייה. וכל מי שלקח את החיסון זה רע מאוד. זה הולך להביא, חלילה, מחלות איומות שיגרמו לקטל. היא לא מוכנה כלל לקבל דעה אחרת, כי לדעתה אין צד אחר, יש רק את הצד הנורא . כך המשיכה את נבואת הזעם כשהיא לא מסתפקת בכך ומזהירה, שכמו שהתקיים משפט נירנברג לפושעים נאצים כך עוד יתקיים משפט ענק לפושעי המלחמה החדשים. קרי – לנותני החיסונים.

"את לא חושבת שאת מגזימה בדברים? הרי יש גם צד שני למטבע".

"אין צד שני, את לא יודעת על מה אני מדברת. אולי אשלח לך במייל את כל התוכנית השטנית ששקדו עליה פושעים למטרתם האפילה".

"לא, אין לי צורך. יש לי גם הרבה חומר לשלוח לך, בדיוק הפוך, על מצדדי החיסונים בכל העולם. על רופאים מהשורה הראשונה שמזהירים את הצבור להתחסן במהירות, כי התוצאות האיומות בטיפול נמרץ מדברות בעד עצמם. וההבדל בין מקבלי החיסון לבין הנמנעים הוא קטסטרופלי." השבתי לה בשפה שלה. הפטנט היהודי לציית לגדולי תורה עדיין לא נכתב בלקסיקון שלה.

"נו, טוב, את לא מבינה וגם לא יודעת. חסר לך הרבה חומר".

"אולי חסר הרבה חומר. אולי לא קראתי מספיק. אבל יש לי משהו חשוב יותר מהכול".

"מה?!".

"חבל הצלה שפוטר אותי מכל האיומים והנבואות השחורות. ציות לגדולי תורה".

השיחה הסתיימה, לשמחתי. התברר, לצערי, שהרבה יודעים על הסערה המתחוללת בעולם, וגם על סערות דמיוניות. נסתר מהם חוף המבטחים היציב להניח בו את כף רגלם. כמה טרגי לדלג על ההצלה הקרובה שבהישג יד ניתן לאחוז בה.

אשרינו שלא שם חלקינו עם יושבי קרנות!