מי מכניס נפט ומסמרים לתוך תרמיל טיולים? אל תכאבי ברווקות שלך. פשוט תיהני

היום, אחרי שנתיים של נישואין ב"ה, כשאני מסתכלת אחורנית על הדרך שעברתי כרווקה, אני לא יכולה שלא להצטער על כל אותן פעמים שבמקום לתעל את הרווקות למקום של שמחה, התבוננות, התבודדות ודברים נוספים שיקדמו אותי אל המטרה שלי, פשוט נפלתי שוב ושוב לעצבות, למרמור ולתסכול שהביאו אותי פעם אחר פעם להחלטה משמעותית אחת: לא יוצאת יותר לשידוכים, ויהי מה. 

בשלב מסוים זה כבר הפך להיות בלתי נסבל. 

לא מספיק שלא נהניתי מהדרך, סבלתי בערך מכל דבר שקרה לי בתוכה. 

ואז חשבתי: 'רגע'. 

הרי הרווקות הוא זמן שניתן לי למטרה מסוימת, לא? ואם בשמיים רוצים שאתחתן בגיל מסוים, זה אומר שעד שאגיע לגיל הזה, אני צריכה לעבוד על ה'גיל' האחר, דהיינו על השמחה - שברווקות, לצערי לא נתתי לה יותר מדי ביטוי בחיי. 

השבוע פתאום נפל לי האסימון שהמסע שעברתי הוא כמו טיול, שאליו לקחתי תרמיל טיולים גדול. אבל במקום להכניס אל תוך התרמיל הזה דברים שינעימו לי את הדרך (עד להגעת הזיווג), הכנסתי אליו את כל הדברים הכי מכאיבים והכי לא נעימים שיכולים להיות. 

לא נהניתי ברווקות כמו שהייתי צריכה. לא נהניתי מהדרך​

מה הפלא שבסוף נשברתי והתייאשתי? מה הפלא שבסוף לא היה לי כוח לשמוע על שום הצעת שידוך, וכבר לא האמנתי שזה באמת יכול לקרות לי? מה הפלא שכבר איבדתי את התקווה ואת האמונה שאכן קיים מישהו שיכול להתאים לי בדיוק?

תבינו, בנות יקרות. 

מה שאנחנו מכניסות אל התרמיל שלנו, זה מה שישמש אותנו בדרך - וזה לא משנה אם אנחנו רווקות או נשואות. גם לאישה נשואה יש את הנסיונות, המאבקים והמבחנים שלה, שהיא צריכה לעבור בחיוך. מתוך הודיה כנה ואמיתית על כל מה שהיא עוברת, גם אם בעיניים שלה 'יכול להיות יותר טוב'. 

והיום, אני מבינה משהו שלא הבנתי ברווקות שלי: בגלל שהכנסתי אל התרמיל הזה מסמרים, קוצים, נפט, שמן, דבק, שברי זכוכיות וכל 'חומר' אחר שמכביד על הדרך ומעכב אותה, לא נהניתי ברווקות כמו שהייתי צריכה. לא נהניתי מהדרך. 

תביני משהו. 

כשאת מכניסה אל תוך התרמיל שלך עצבות, תסכול, מרירות, תלונות, פחדים, כעסים, מחשבות מגבילות וכל 'חומר' אחר שלילי - את לא מתקדמת לעבר המטרה שלך, מהסיבה הפשוטה שכרגע המוח שלך מבין שיש לך Issues לטפל בהם. שיש עניינים דחופים יותר בדרך שלך, שצריכים לתת עליהם את הדגש, ואז הוא גורם לך להתעסק בעצמך יותר מדי, במקום להתרכז במטרה שלשמה יצאת 'לטיול' הזה שנקרא שידוכים. 

תבחרי במודע להכניס אל תרמיל הטיולים שלך את כל הדברים הטובים

אם היית משכילה להכניס לתרמיל הזה שמחה, אהבה, אמונה, דעת, התבוננות, תפילה, תקווה, חמלה, וסבלנות (בדגש על סבלנות) - המוח שלך היה מבין שבכביש שלך אין 'הפרעות', צדי הדרך עמוסי פרחי הודיה, ואפשר להמשיך 'לנסוע' וליהנות מהטיול עד להגעה ליעד הסופי. 

כשאת שמחה בדרך שלך, יש לך כבר כל כך הרבה יותר מה להציע, כבר כל כך הרבה יותר כוחות להתמודד עם מה שקורה לך... 

וזה מה שאני מבקשת ללמד אותך בשיעור הזה, שלמעשה אני עצמי לומדת רק עכשיו, בדיעבד: אל תבזבזי זמן יקר על מחשבות מעציבות כמו 'נמאס לי כבר שלא מבינים אותי', 'נמאס לי מהשדכניות האלה', 'אין לי כוח יותר לצאת לשידוכים', 'לא רוצה להכיר אף אחד', 'לא אכפת לי להישאר רווקה' ועוד. 

תורידי מהלקיסקון שלך כל דבר שלילי, ו'תקבלי את האמת ממי שאמרה'. האמת לאמיתה היא שאם תביני ותפנימי את השיעור הזה, ותקבלי בטוב את כל מה שעובר עלייך למרות ש'יכול להיות יותר טוב' - את תראי שבסוף יהיה עוד טוב. תעשי את העבודה עכשיו, ותיהני מהדרך, תיהני מהזמן הזה שלא יחזור. 

תבחרי במודע להכניס אל תרמיל הטיולים שלך את כל הדברים הטובים ולהתפטר סופית מכל הדברים השליליים, שהם אלו שמעכבים אותך. כי בינינו, מי מכניס נפט ומסמרים לתוך תרמיל טיולים? תכניסי שמחה, אהבה, אמונה ותפילה, ואל תכאבי סתם ברווקות שלך. תיהני. פשוט תיהני.