אז מה את עשית כשהווצאפ נפל? הרבנית ימימה מזרחי מפתיעה

אנחנו חושבים שהתקופה הכי רוחנית בשנה, עברה. מת אלול, נאסף תשרי, זהו, נפלנו לגשם ולגשמיוּת.

וזה בדיוק הפוך. אם תחשבו על זה, בתקופת אלול ותשרי הרוחניות הייתה מאוד מוּגשמת, מאוד מְגוּשמת. כל הזמן היו לנו עזרים שעזרו לנו להיות רוחניים: סליחות, שופר, כותל מערבי, נעילה, סוכה, ארבעה מינים, מחזור תפילה. לא יפה להגיד (אבל אני אגיד), ראינו איך ביום הכיפורים גם אנשים מאוד מגושמים ביומיום שלהם הצליחו להתחבר לרוחניות הזאת, מפני שהיא מוגשמת. היא מוגדרת, היא דרך סלולה ובטוחה.

ומגיע החודש שאומר לך: הנה מבדק הרוח האמיתי שלך. האם את משיב הרוח כשאת מורידה את הגשם, את הגשמיוּת, את הדברים המוחשיים? האם תדעי למלא ימים ריקים וזמן ריק – ברוחניות?

השבוע קרה לי דבר מדהים. שאלתי תלמידות שלי "מה עשית כשהעולם התרוקן? מה עשית כשנפלו הרשתות?"

בשש השעות האלה תלמידות שלי, שאני יודעת שהן בווצאפ בלי סוף, הפתיעו.

אחת אמרה לי: "לא תאמיני, ישבתי ואמרתי תהילים".

ואחת אמרה לי: "פשוט הלכתי לישון מוקדם במקום להתקשקש".

ואחת אמרה לי: "הוצאתי לוח של ציור שמלא זמן לא הוצאתי, וציירתי".

ואחת אמרה לי – אמיתי! "ימימה, הכנתי סנדביצ'ים מושקעים לכל ילד ולכל אחד כתבתי פתק כמה הוא חשוב לי וכמה אני אוהבת אותו".

(ומישהי אמרה: "כל שנייה הסתכלתי אם זה חזר". יש גם בילוי כזה).

אבל לכאורה, עשינו את זה כשהיינו בסגר, נכון? כל היום היינו בבית! הממ... לא בדיוק. דווקא בסגר, אנשים שִׁכְללוּ את ההתמכרות לטכנולוגיה, כי המסך המואר היה הבריחה היחידה.

והקב"ה אומר: המבחן שלך הוא מבחן האֵין. במה את ממלאת את חייך כשבאמת אין – ברוח. או בגשם?

נדמה לי שהשבוע העולם גילה שמה שהיה נראה לנו כחירוּת בזמן הסגר, הבריחה למסכים, עכשיו הבנו עד כמה זה שִׁעבּוד. שש שעות יקרות השבוע, כשהרשתות ננעלו, הראו לנו שהבית הוא תיבה של חירות, של שיבה לעצמנו, של הסתכלות על הבית שלנו, איפה נמצא הזבל, איפה נמצאות החיוֹת ואיפה נמצאים הילדים.

משהו בעולם פתאום נעצר.

כותב הרבי מפיאסצנא, שהיארצייט שלו במוצאי שבת. הוא נרצח בשואה בתאריך ד' בחשון:

כנהר שוטף אשר יזרום ויסחף כל אשר על דרכו,

גם בתוך חורים וסדקים יחדור וישטוף,

כך זרם דעות הדוֹר, את דעת היחיד ישטוף.

והאדם לא ירגיש מאומה,

וידמה שדעתו מאז – איתן גם עתה

("לא, אני בדיוק כמו שהייתי פעם").

אבל באמת עליו יפעוֹלוּ

ועמהם מעט או הרבה ייסחף

ובעקימתם יתעקם

ומפגעיהם – ייפגם.

(ציטוט מתוך הרב קלונימוס קלמיש שפירא, הרבי מפיאסצנא, "אש קודש", פרשת נוח)

אמאל'ה, אפילו לא ידענו עד כמה אנחנו מכורים. לא קלטנו עד כמה אנחנו מושפעים.

אז מה נעשה - לא נדבר עם העולם? לא נהיה קשורים לבני אדם? אי אפשר שלא לדבר עם אנשים כלל, הרבי מפיאסצנא אומר.

אז מה עושים?

והוא אומר בגאונות: חייבים להבין שהדבר החזק ביותר בעולם הוא ההשפעה. לכן אתה חייב, חייב! לדעת,  להיות משפיע על העולם. כי אם לא, אתה תהיה מושפע מהעולם.

"נֹחַ צַדִּיק – בְּדֹרֹתָיו", מפני שדורותיו משפיעים עליו מאוד! אילו הוא היה חי בדור של אברהם אבינו, וואי, וואי איזה צדיק הוא היה, אומרים חז"ל. הוא היה מושפע כל כך לטוב. כי 'דורות' זה זרם ששוטף איתו אפילו את מי שנראה לנו שהיא ממש-ממש לא מושפעת.

תהיי מובילה. במבול הזה תהיי מובילה. בקשי מהקב"ה להשפיע את ההשפעה הקטנה שלך בעולם.

ותעמדו חזק, תסגרו את התיבה שלכם, הכנסו הביתה

ותחליטו שאתם מכבים את הדבר הזה, שנראה לכם כמו חירות.

וסוף סוף, אפשר קצת לצאת מהשעבוד הנורא הזה.

שיהיה לנו חורף בריא, חודש טוב ורק בשורות טובות.