מה הקשר בין אכילה כפייתית לבין סימפטומים רפואיים?

אני בת 34, ונלחמת בהשמנה כבר שנים רבות. בתקופה האחרונה שמתי לב לסימפטומים רפואיים שונים. האם קיים קשר בין אכילה כפייתית לסימפטומים רפואיים נוספים?

אכן, בעקבות אכילה כפייתית נגרמים נזקים וסימפטומים רפואיים נוספים, אשר משפיעים על הגוף, ועלולים להביא בעקבות כך למחלות שונות.

להלן 5 סימפטומים עיקריים נפוצים:

1. היפוגליקמיה - סוכר נמוך בדם גורם להזעת יתר, דופק לב חזק, חולשה, בלבול, חרדות המביאות לדיכאון והרגשת רעב מציקה.

2. חולשה מתמדת - עקב חוסר איזון.

3. עצירות ובעיות עיכול - עקב תזונה לא נכונה ועיכול לא תקין, נוצרת התפתחות של עצירות כרונית ונזק למערכת העיכול, היות שהגוף אינו מקבל את כמות המזון המתאימה - לעתים מעט מדי ולרוב יותר מדי, ואז המערכת מפסיקה לתפקד באופן תקין.

4.התנפחות של הידיים והרגליים, והתנפחות בלוטות הרוק שמסביב לפנים ולקו הלסת.

5. עייפות, סחרחורת עד התעלפות.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

בתנו בת ה-15 זקוקה לדיאטה דחופה ביותר, בשל פגיעה בריאותית ומראה מגושם. לאחר תקופה של דרבון, היא התחילה לשנות תזונה ולצאת להליכות בשעות מאוחרות מאוד בלילה. אנו גרים בסביבה לא סימפטית. יציאה בשעות מאוחרות - מסוכנת. לכן כשהתנגדנו נחרצות ליציאתה, כעסה והפסיקה לגמרי בדיאטה, וסיפרה לכולם שזה בגללנו. מה עושים?

בתכם הגיעה למסקנה שהיא זקוקה לדיאטה, והתחילה להוריד זאת לעולם המעשה. העניין לא פשוט לה, ודורש ממנה מאמצים גדולים. לכן סף התסכול שלה נמוך, ובהתקלות בקושי מסוים, היא מעדיפה לסגת מהעניין ולהסתתר תחת הסינר שלכם בהאשמות.

חשוב להבין כי בצעדים משמעותיים נדרשת מעטפת חמה של הסביבה הקרובה, בעידוד ובתמיכה, על מנת לעזור למתמודדת לשמור על עקביות עד להגשמת המטרה הנכספת.

יחד עם זאת, לא ניתן לאפשר לה דברים שאתם, בתור הורים, מבינים כי הם מסוכנים בעבורה.

לכן כדאי לשבת איתה, עדיף מחוץ לבית, לדבר על כל העניין בכובד ראש, לחזק ולהעריך אותה על מאמציה, ולתת לה תחושת ביטחון כי אתם לצידה, מגויסים למטרה וחווים יחד איתה את התקופה המאתגרת. אמרו לה שבגלל חשיבות העניין, אתם בוחרים שזה יהיה בדרכים טובות ומבוקרות, וללא סכנות אחרות, חלילה.

יש להציע בפניה אפשרויות נוספות לפעילות גופנית, כגון רישום לחדר כושר, הצטרפות לקבוצת שומרי משקל, יציאה להליכות בשעות מוקדמות יותר או בליווי.

כדאי לתת לה לבחור בין האפשרויות, ולעזור לה על פי אפשרויותיכם.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)