סיון רהב מאיר מסכמת את חגי תשרי תשפ"ב: היהודים נוהרים לבתי הכנסת

בשבוע שעבר התחיל חודש חשוון, וזו הזדמנות לסכם את חגי תשרי תשפ"ב, תשרי ראשון אחרי תקופת הקורונה הקשה. בשתי מילים: היהודים נוהרים. קשה להעריך את כמות המניינים ובתי הכנסת שפעלו כאן בחגים, לראשונה, בפרט במקומות שנחשבו בעבר סמלי החילוניות. זה פשוט מגיע מהשטח, בלי תקצוב או תכנון מלמעלה. אף אחד גם לא אוסף נתונים מסודרים על התופעה. אבל מי שיחבר את הנקודות, יגלה את הזרמים התת-קרקעיים האלה בחברה הישראלית.

בשנה האחרונה נחנכו בתי כנסת ביישוב מצפה אביב, ובקיבוצים זיקים, בית קמה, גבעת השלושה וכפר החורש. יוזמות מקומיות החלו גם בחפציבה, מרום גולן ואלוני אבא. בבית הכנסת בקיבוץ ניר דוד ערכו בתשרי הכנסת ספר תורה. עמותת "איילת השחר" מסייעת לקיבוצים האלה, אבל היוזמה מגיעה מהציבור. הרב שלמה רענן מהעמותה מסביר שלפעמים צעירים שגדלו בקיבוץ חוזרים בתשובה ונשארים לגור שם, ורוצים בית כנסת. לפעמים הקיבוץ מחליט על שכונת הרחבה, ואז גם ציבור מסורתי יותר מצטרף ומחפש היכן להתפלל. גם חלק מהאורחים שמגיעים לצימרים מצפים לנפוש במקום שיש בו בית כנסת, וכך גם קבוצות יהודיות שמגיעות מחו"ל. יש קיבוץ שבו אחד החברים רצה לומר קדיש על אביו שנפטר, וכך נוסד המניין. יש מקומות שבהם משפחה רצתה שלילד שמגיע לגיל 13 יהיה מקום לעלות לתורה. פעמים רבות גם הוותיקים והמייסדים מרגישים שהמהפכה שעשו בעבר הייתה מהפכה גדולה מדי, והם רוצים לחדש את הקשר עם המורשת, ולהעניק זאת גם לילדיהם.

הנה עוד כמה חיבורים: ישיבת מצפה יריחו חזרה השנה בתשרי, אחרי הקורונה, לקיבוץ להבות חביבה, וכ-150 מחברי הקיבוץ של השומר הצעיר באו להתפלל יחד. הקהילה הדתית מקרית שמונה חזרה לקיבוץ כפר גלעדי, אחרי ההפסקה בשנת המגיפה, וההתרגשות הייתה רבה. אחת האימהות שם אמרה "זו הפעם הראשונה שהילדים שלי דיברו עם אנשים דתיים וראו אותם מקרוב, לא רק כדמויות בטלוויזיה". מתחת לרדאר זה קורה יותר ויותר: תפילות יום כיפור התקיימו השנה בקיבוצים החותרים, גבע, לוחמי הגטאות, גבולות, עינת ועוד.

החלוצים שהקימו את המקומות האלה זמזמו את המנון האינטרנציונל, "עולם ישן עדי יסוד נחריבה". צאצאיהם מרגישים שמה שהאבות רצו לזרוק מאחור באירופה, לשכוח בעיירה היהודית, לא היה משא כבד ומיותר – אלא אוצר חי ורלוונטי.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".