לפחות דמעות מבצל: אל תתני לדמעות ללכת לריק

בתי בת האחת עשרה הציעה לשמור על הילדים הקטנים בזמן תפילת נעילה ביום כיפור, על מנת שאוכל ללכת לבית הכנסת.

ב"ה הרגשתי טוב, וקבלתי את הצעתה בתודה.

אחרי יום של  תפילות בבית תוך טיפול בקטנים, הגעתי לתפילה האחרונה של היום הקדוש יחד עם הקהל הקדוש. תפלת נעילה.

שמחתי על הזכות והאפשרות שנפלה בחלקי, כולי מרוכזת במילות התפילה המרוממות מודעת לגודל המעמד הנשגב.

בקרבתי עמדה אחת מנשות השכונה, פניה חפונות בתוך סידור התפילה, כתפיה רוטטות והיא גואה בבכייה.

אני הקטנה, עומדת מאחוריה, חופנת גם אני את פני במחזור, זה הבא לשימוש אחת לשנה בלבד, ורק דמעה אחת קטנטנה מגיחה בקצה עיני, ואפילו לא נושרת.

"יש נשים שממש בוכות בתפילות, יש להן מעיין של דמעות", אמרתי לבתי, זו שכן באה איתי לתפילה בסך הכל בת שתיים עשרה. "כיף להן", היא ענתה בתגובה.

היא כבר יודעת ששערי דמעה לא ננעלו, וכבר הספיקה לשמוע ממורותיה היקרות על גודלן וערכן של תפילות מלוות בדמעות.

אני הספקתי לקנות קצת יותר חכמה ממנה, וזוכרת שהחינוך של הילדים וכל עתיד הדורות הבאים תלוי בדמעותיה של האם בתפילות ובהדלקת נרות, וכן  גם החידושים של הגאונים בישיבה זה רק בזכות דמעות אימותיהם.

אבל אנה אני באה?

משתדלת להתפלל וגם לומר תהילים כשמתאפשר. וביום שישי מיד אחרי שגמרתי לראות שהפלטה בסדר, לסרק את הקוקו לקטנה, להחליף את השקית של הפח, ולנגב סופית השיש, נעמדת להדליק נרות. לאחר שאני מכסה את עיני ולוחשת תפילה על צאצאים לומדי תורה ויראי שמים אני מוסיפה גם תפילות על בריאות ופרנסה, על שידוכים ומשיח,

אבל לדמעות אני לא זוכה בדרך כלל, אולי לעיתים רחוקות.

יתכן שזה מהעבודה הרבה, ואולי בגלל אטימות הלב. כך או כך, מה שנשאר לי זה לנצל את הזמן של חיתוך הבצל לתפילות בשפת אם.

כשאני חותכת בצל - זולגות לי דמעות.

פעם שמעתי שבמקום לתת לדמעות ללכת לריק, כדאי לנצלן לתפילה.

לא היה ברור לי אם זה אמיתי, ובאמת זו עת רצון, או שזה סתם איזו "חוכמה", שלא נורא לנסות כי להתפלל זה תמיד טוב.

ב"ה מצאתי אסמכתא לעניין, ואשמח לשתף נשים שנמצאות במצב דומה לשלי.

הרב פינקוס, בספרו "שערים בתפילה", כותב (עמ' מ"ה): "ישתדל אדם, שלא תצא מפיו צעקה לשווא. ואם מכוונה לשמים - אין לך דבר טוב ממנה. שבאמת, הדמעות והאנחות הטבעיות הבאות עלינו על כרחינו בעת צרה, המה יהלומים ומרגליות יקרים מאוד! וכמה מן השטות הוא לאבד אבנים יקרות ונפלאות אלו, ללא כל תועלת – לתת לדמעות היקרות מפז להיבלע באדמה, במקום להעלותם למעלה לקרוע שערי שמים ולהביא שפע וברכה לו ולכל העולם".

אז קדימה, צריכה להכין משהו לארוחה? קודם כל תחתכי בצל.

ולא, אל תשמשי בפטנטים שיעצרו את הדמעות...
 
פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהיתpid38a@gmail.com