רוצים לקבל העלאת משכורת מהבוס תוך שעה? אצלו ככה זה קרה

- "גלעד, אתה יושב? אתה לא תאמין למה שאני הולך לספר לך עכשיו". ככה חבר טוב פתח את שיחת הטלפון.

- "אתה יודע לייצר מתח", אמרתי לו. "נו, דבר. סקרנת אותי. מה קרה?" שאלתי, וככה הוא סיפר: "במקום העבודה שלי יש לאחרונה גל של התפטרויות. עובדים עוזבים כי הם יודעים שהם יכולים לקבל משכורת גבוהה יותר במקומות אחרים. היום בבוקר היתה לי שיחת זום עם מישהו מהמחלקה. הוא שאל אותי כבדרך אגב 'נו, אתה גם בחיפושים אחר מקום עבודה חדש?'. השבתי לו שהאמת היא שלא...
"'מה?!' התפלא הקולגה שלי לעבודה. 'למה לא?! אתה יודע שאתה יכול להרוויח הרבה יותר במקומות אחרים באותו תפקיד בדיוק. כולם מתעניינים ומגששים אחר אופציות חלופיות. אל תהיה פראייר...', הוא אמר לי".

- "אז פתחת כבר משתמש באולג'ובס?", שאלתי.

- "זהו, שלא. סיימתי איתו את השיחה, וניגשתי לארון הספרים שמאחורי. הוצאתי את 'חובת הלבבות' ופתחתי ב'שער הביטחון'. למדתי עשר דקות על ביטחון בה', והרגשתי אחרת. זה חידד בי את הידיעה שכל מה שאמור להגיע אלי, יגיע גם אם אני לא אעשה השתדלות מוגזמת של התפטרות ממקום עבודה וחיפוש מקום אחר. מה שנקצב לי, אני אקבל. המחשבה שאם אחליף מקום עבודה אז בזכות זה אקבל משכורת גבוהה יותר, דומה למישהו שחושב שאם הוא יחליף את הברז שמחובר לחבית, יזרום לו משהו אחר מהברז. להחליף מקום עבודה זה כמו להחליף את הברז – זה לא משפיע בכלל על מה שנקבל.

"התחזקתי מאוד בזה. ועכשיו מגיע הפאנץ'...

"אחרי פחות משעה (!) אני מקבל שיחת טלפון מהמנהל הישיר שלי, ומה הוא אומר לי? שבעקבות גל של עזיבות ההנהלה החליטה שחייבים לשמר את העובדים החיוניים והחשובים ביותר של החברה, ולכן היא תתגמל אותם באופן מידי בהעלאה גבוהה במשכורת. הוא הדגיש שמדובר בקומץ מזערי בלבד של עובדים. ונחש מי מבין הנבחרים?".

- "אתה עובד עלי! אתה רציני?", אמרתי-שאלתי.

- "גלעד, אתה קולט?! מדברים איתי על לחפש מקום עבודה אחר, אני לומד שער הבטחון בחובת הלבבות וממש מתחזק מזה, ותוך פחות משעה מקבל העלאה גבוהה במשכורת. ואם זה לא מספיק, אז גם הביאו לי בונוס כצ'ופר מהצד".

- "פינקו אותך עד הסוף".

- "ה' פינק. מדהים, לא? תראה מה זה כוח הביטחון בה'... אני אומר לך, זה סיפור לאייטם".

- "זה באמת סיפור לאייטם. חיזקת אותי".

עשית השתדלות? זו הסיבה שמכאן והלאה אין לך מה לדאוג. הרב זמיר כהן במסר קצר ומחזק:

כמה חזק צריך לדחוף את הרכבת?

ידוע משלו של ה"חפץ חיים" כי השתדלות הינה דומה להתנהגותו של נוסע הנמצא ברכבת, ומנסה בכוחו הדל להאיץ את מהירות הרכבת על ידו דחיפתו את הקרון מפנים. למעשה, השתדלות זה כמו לדחוף את קיר הקרון של רכבת נוסעת. אולי נדמה לאדם שהוא באמת משפיע על מהירותה של הרכבת אבל אין זו אלא אשליה בלבד.

האדם אכן מחויב בביצוע השתדלות, ואחת מן הסיבות לכך היא שהקב"ה לא רוצה להנהיג אותנו בהנהגה ניסית, אלא בדרך הטבע. רק על ידי הנהגה טבעית, שבה האלוקיות בבריאה היא נסתרת ניתנת לאדם בחירה חופשית של גילוי האלוקיות. כפי שנאמר "עולם מלשון העלם", כלומר זה לא יהיה עולם של מבחני אמונה ובחירה של נאמנות לה' אם הכול ברור וגלוי. ההשתדלות הינה מסך שנועד לכסות את השפע שה' מוריד עלינו, אך אינה פועלת במציאות כלום.

ישנן סיבות נוספות לכך שה' רוצה להנהיג אותנו בדרך של טבע ולא של נס, אבל בשורה התחתונה, ה' רוצה שנעשה השתדלות ונחיה בדרך של טבע.

ישנם אומנם שהגיעו לדרגת ביטחון מושלמת וגבוהה ביותר שאינם זקוקים לביצוע השתדלות, וזאת משום שעבורם טבע ונס זה הינו הך.

אז כמה השתדלות צריך לעשות? הרב יגאל כהן עונה על כך בספרו "יגל לבי בישועתך": "ההשתדלות תלויה בביטחונו של הבוטח בבורא יתברך, ולא רק ההשתדלות עצמה, אלא אף כמות ההשתדלות. דוגמא לדבר, אדם שמרגיש כאב קל בבטנו, והוא מאמין שהקב"ה יכול להעביר את הכאב, ללא תרופה מפני שהכאב קל מאד, והוא אומר לעצמו – 'עוד כמה דקות זה יעבור'. אם הוא מבין בנפשו שלא צריך ללכת לרופא בשביל כאב שכזה, אלא ה' יתברך יעזור והחולי יעבור מעליו, הרי שאינו צריך לעשות השתדלות, ויבטח בבורא יתברך שיסיר מעליו את צער הכאב, וה' יתברך ישלח דברו וירפאהו.

"אולם אדם שמרגיש כאבים עזים מאוד בבטנו, וקשה לו מאוד להאמין שהכאב יעבור מעליו ללא עזרה חיצונית, כגון תרופות וכדומה, ואם נשאל אותו באותו הרגע 'האם נראה בעיניך שהבורא יתברך יכול להעביר את הכאב ללא תרופה?', והוא יענה: 'תסבירו לי איך בדיוק הכאב החד יעבור? הרי לפי חוזק הכאב הדבר ברור שמשהו לא בסדר בגופי', אזי הוא חייב לעשות את ההשתדלות הרצויה ולגשת לרופא להיבדק, ולקחת את התרופות שקיבל.

"כך הדבר לגבי פרנסה – אם יודע בנפשו שאף אם יעבוד שעתיים ביום בלבד, ביד הבורא יתברך לשלוח לו את כל צרכיו דרך אותם שעות עבודה, אזי אינו מצוה להשתדל יותר מכך, וינצל את שאר זמנו לתורה ומעשים טובים, ויבטח בבורא יתברך שהשתדלות זו תהיה הצינור להעביר לו את כל צרכיו, ועליו נאמר (תהלים נ"ה, כ"ה) 'הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ'.

"ולעומתו, היהודי שקשה בעיניו להבין שבשעתיים עבודה בלבד יקבל משכורת שתספיק לכל צורכי מחייתו, אזי הוא חייב לעשות השתדלות נוספת, עד שידע בלבו שדי בהשתדלות זו כדי שיקבל את השכר שיספיק עבורו ובעבור בני ביתו.

"וככל שיתחזק בטחונו בבורא יתברך שישלח לו פרנסתו אף בהשתדלות מועטת, אזי יכול למעט בהשתדלות, כי האמת המוחלטת היא שהבורא יתברך לא צריך שום השתדלות מצדנו כדי לפרנס אותנו, רק שתלה הדבר בגודל אמונתנו בו".

***

מצודת דוד מפרש על הפסוק "יהי חסדך עלינו כאשר יחלנו לך" (תהילים, ל"ג, כ"ב): "כאשר - כפי התקווה כן יהיה החסד". כלומר שהנהגת החסד של הקב"ה עם האדם תלויה ברמת הייחול והתקווה שתולים בה'.

ככל שאדם בוטח יותר בה', כך הוא יזכה יותר להשגחה פרטית ופחות יהיה נתון למקרי הטבע, לסטטיסטיקות וכו'. כך שאם אדם בוטח בה' ב-80% יהיה לו סיעתא דשמיא (סיוע משמים והשגחת ה') של 80%, וב-20% הוא יהיה נתון לדרכי הטבע.
אדם שבוטח מעט בה', כך השגחת ה' עמו תהיה מועטה, הוא יהיה יותר נתון לדרכי הטבע ולכן יהיה עליו לעשות יותר השתדלות. הוא יהיה צריך לחפש את הרופאים הכי טובים, הוא יצטרך לשלוח קורות חיים מבוקר ועד לילה, לפנות להמון שדכניות וכו'.

רבנו בחיי כותב בספרו "חובת הלבבות": "מי שבוטח בזולת ה', מסיר האלוקים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו". אדם שלא בוטח בה', הקב"ה לא משגיח עליו ומפקיר אותו להנהגת הטבע. כלומר אם הוא ילך לרופא מוצלח – יש סיכוי טוב יותר שהטיפול יצליח, ילך לרופא רע – הטיפול לא יצליח, אין סיעתא דשמיא והכול מנוהל לפי טבע וסטטיסטיקות.

כאשר אדם בוטח בה' שיקבל ממנו דבר נצרך, בשכר הביטחון הוא אכן יקבל את אותו הדבר.
ישנם כאלה שהביטחון שלהם הוא נמוך והם לא מאמינים שה' באמת ייתן להם דבר מסוים לו הם זקוקים כל עוד הם פועלים בדרך מועטה להשיגו. ואם הם יעשו השתדלות גדולה יותר - ביטחונם יגדל שאכן יזכו לאותו הדבר, ואז הם אכן מקבלים.

כלומר, ההשתדלות שעשו לא השפיעה מהומה, אבל הרגשת הביטחון שהיא יצרה - הייתה הכרחית לקבלת השפע מה'. לכן, אדם בעל ביטחון נמוך צריך לעשות יותר השתדלות, ואדם בעל בטחון גבוה לא יצטרך השתדלות מרובה. הקב"ה קבע שההשתדלות תלויה בגודל הרגשת הביטחון בו.

והנה מדבריו של הרב עובדיה חן: "כלל יסודי בגדר ההשתדלות המותרת לאדם: מינון ההשתדלות אינו דבר השווה לכל נפש. הוא משתנה מאדם לאדם בהתאם לדרגת ביטחונו באותה שעה. ככל שדרגת הביטחון גבוהה – כך חובת ההשתדלות מצטמצמת. נמצא שיש מצב שלאדם אחד ההשתדלות תיחשב חובה, ולרעהו - היא חוסר ביטחון. לדוגמא: אדם שאמונתו בעלת ששים אחוזים, זקוק לארבעים אחוזי השתדלות, והשתדלות החורגת מכך – לא תביא תועלת בכנפיה. ואילו אדם שאמונתו נמדדת באפס אחוזים, זקוק למאה אחוזי השתדלות, וכן על זו הדרך". 

האמור כאן הוא רק בעניינים גשמיים, אבל ברוחניות על האדם להתאמץ ככל יכולתו, ומשם ה' יעזור בעדו. כלומר, אדם שרוצה להיות בקיא בש"ס, לא יאמר לעצמו "אני אעשה השתדלות מועטה של לימוד של שעה בשבוע, ואבטח בה' שיעזור לי להיות בקיא בש"ס". בהתקדמות רוחנית על האדם להתאמץ ולעמול ככל יכולתו.

למה הקב"ה רוצה שנעשה השתדלות, וכיצד זוכים למתנות שמים? הרב יגאל כהן משיב:

היכן נגמרת ההשתדלות ומתחילה האמונה? הרב יגאל כהן בהרצאת חובה על אמונה וביטחון: