"הוא היה המום מההשגחה והתחיל לצעוק בקולי קולות"

הרב יוסף ברגר, רב הקהילה הכלל חסידית "מישקולץ" בעמנואל ומרבני קבר דוד המלך, מספר כך: "ביום י"א אב תשפ"א, היום הראשון של בין הזמנים נסעתי יחד עם בני המשפחה, לפארק גני יהושע שבגבול הערים רמת גן ובני ברק. היינו אומרים לחזור בתחבורה הציבורית למקום מגורנו בעמנואל בשעה תשע בערב, אך בהשגחה פרטית איחרנו ברגע האחרון את האוטובוס, והיינו אמורים לחכות כארבעים וחמש דקות נוספות לאוטובוס הבא.

"בינתיים בני משפחתי רצו שניכנס לסופר מרקט מסוים שבבעלות חרדית, שנמצא בקרבת מקום בכדי לרכוש כמה מוצרים. אך בחישוב מהיר, הבנו שעד שנלך ונחכה שם בתור ונחזור, אנו שוב עלולים לאחר את מועד האוטובוס הבא. החלטנו לוותר, ולהיכנס לסופר הראשון שנמצא. כך מצאנו סופר מרקט בקרבת מקום ונכנסנו לשם. מיד כשנכנסתי עם משפחתי, פונה אלי אחד העובדים במקום (שאינו חובש כיפה) ואומר לי: 'אני כבר יום שלם מחכה למישהו בחזות חרדית, שאוכל לספר לו את מה ששלח לי חברי מהצפון, רמז מעניין שנמצא בפרשת השבוע'.

"'בוא ונשמע' – השבתי לו. אותו יהודי פותח ואומר: 'בשם של דוד המלך נמצא רמז לפסוק מפרשתנו פרשת ואתחנן'. האות ד' של דוד זה דברים, האות ו' זה פרק ו', האות ד' האחרונה זה פסוק ד'. כלומר, בספר דברים פרק ו' פסוק ד' כתוב: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. הרמז שנלמד מכאן הוא שדוד המלך כל כולו היה דביקות בהקב"ה – שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! כל זה רמוז בתוך השם שלו.

"אמרתי לו בהתרגשות: 'היה שווה לאחר את האוטובוס ולהיכנס דווקא לחנות הזאת בכדי לשמוע כזה דבר נפלא'.

"אותו יהודי ענה לי בהתרגשות: 'יום שלם אני מחכה להעביר למישהו את האמרה הזאת, אך לכאן לא נכנסים כלל חרדים, והנה כעת לפני סגירת החנות, אתה מגיע עם משפחתך. כמה אני שמח שאתה שמעת ואולי גם תעביר את זה הלאה'.

"אמרתי לאותו יהודי: 'יש כאן השגחה בתוך השגחה. אתה לא סתם מצאת דווקא אותי. אני משמש כאחד מרבני קבר דוד המלך בהר ציון בירושלים וקשור מאד לדמותו של דוד המלך ע"ה, ומשכך, אני שמח מאד מאד לשמוע כזה רמז נפלא. ומה גם, בני הקטן שעומד כאן איתנו, נקרא בשם דוד, וברית המילה שלו היתה בקבר דוד המלך, ומשכך זה עוד יותר מעניין. ואם אתה רוצה עוד משהו – הוספתי לו - אני גם עורך גיליון המתפרסם ברבים, כך שאכן אוכל להעביר הלאה ולפרסם בגיליון...'.

"היהודי הזה היה המום, והתחיל לצעוק בקול: 'איזו השגחה פרטית! יש אלוקים, יש אלוקים, יש אלוקים!'.

"כל חבריו העובדים התאספו על ידו ושאלו אותו לפשר הצעקות, והוא מספר להם את כל השתלשלות הסיפור ורצף האירועים וההשגחה פרטית, ואומר להם: 'תשמעו – יש אלוקים, יש אלוקים, יש אלוקים'.  אותו יהודי לקח את ידו ושם על ראשו ואמר לכולם: 'בואו נאמר ביחד: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. וכולם צעקו אחריו: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!

"והיה הדבר לחרדת אלוקים ולהתרגשות רבה.

"אותו יהודי אמר שכעת שהוא מבין ויודע שיש אלוקים המשגיח על בריותיו, הוא רוצה להתקרב אליו ולשמור מצותיו ותורותיו.

"נפרדנו ברושם ובהתרגשות גדולה ובהבנה שאין סתם איחור לאוטובוס, ואין סתם פגישה עם אנשים. הכול מכוון מלמעלה כדברי דוד המלך ע"ה (תהלים ל"ז, כ"ג): "מה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ"".

באדיבות אתר "דרשו".