שולי שמואלי משתפת: כך נערך אתר 70 שאלות קשות ביהדות

זה היה יום רגיל, לפני כשנה וחצי, בתקופה פחות שגרתית בחיי – תקופה שבה לראשונה בחיי אני לא בתוך מסגרת מחייבת. אחרי כמה שנים שבהם עבדתי כמהנדסת תעשייה וניהול, החלטתי לקחת פסק זמן של שנה מהחיים כדי להיות אמא במשרה מלאה וכדי להשלים את כתיבת הספר שלי.

בשיחת טלפון עם אמי היא אומרת לי: "אבא הביא מבית הכנסת עלון הידברות, ויש שם כתבה שאולי תעניין אותך. אני שומרת לך את העלון". בביקור הבא אצל הוריי הסתקרנתי לראות על מה בדיוק מדובר. זו הייתה כתבה של מנהל מחלקת הדיגיטל, דודו כהן, שבה הוא מספר לראשונה על הפרויקט החדש עליו התחילו לעבוד באותם ימים – הסמינר הדיגיטלי הראשון בעולם, הדבר הבא בעולם זיכוי הרבים. אחת הפסקאות תיארה את מטרת הפרויקט: "אנחנו הולכים לקחת את כל המוקשים הכי קשים, שמפרידים בין אחינו הלא-דתיים לבין אביהם שבשמיים, ולהתמודד איתם בכבוד, ברצינות ובמקצועיות. גולש שיכנס לאתר החדש וינסה לקבל את התשובות ברצינות – לא ייצא כפי שהוא נכנס. הוא יקבל תשובות לשאלות שהטרידו אותו, יפרק ביחד איתנו את המוקשים שחצצו בינו לבין חיי תורה, ותוך כדי גם יבין איזה יופי ומשמעות טומנת היהדות בקרבה".

ככל שהמשכתי לקרוא את השורות, הבנתי שזה הולך להיות מיזם אדיר שישנה את חייהם של רבבות מבני עמנו. הבנתי שמדובר על משהו שלא היה כמותו מעולם. ומשהו בי נדלק.
אני זוכרת את ההרגשה באותו רגע שבו סיימתי לקרוא את הכתבה כאילו והיה זה אתמול – "אני רוצה להיות שם. אני רוצה להיות חלק מהדבר הענק הזה".
באותם ימים לא היה שום קשר מקצועי ביני לבין ארגון 'הידברות' מלבד כמה כתבות בודדות ששלחתי בהתנדבות, מתוך אהבה לזיכוי הרבים ולכתיבה. ההנהלה לא חיפשה עובדים נוספים לצוות האתר, וכששאלתי והתעניינתי התשובה הייתה "לא" במילים נחמדות. אבל משהו בי לא הרפה. היה לי ברור, חד וחלק, ששם אני הולכת להיות (אבל על זה כבר אולי נפרט בפוסט נפרד לרגל הספר החדש, 'מחשבה יוצרת מציאות').

דברים התגלגלו ומצאתי את עצמי תוך חודשיים כחלק מהידברות, ותוך חודשיים נוספים בתוך הפרויקט המהפכני – 70 שאלות קשות ביהדות.

אז התחילה השנה האינטנסיבית ביותר בחיי. בדבר אחד תהיו בטוחים, רוגע, זרימה הרמונית ושלווה לא היו שם. עבודה על רקע צלילי שכשוכי מים לא הייתה בתפריט של אותם ימים. סערה רועשת ורוגשת יותר מתאימה לתאר את מה שהלך מאחורי הקלעים. זה התחיל עוד מהדיונים המקדימים טרום הפרויקט של צוות רבנים ומומחים, והמשיך לדיונים שבין אנשי הצוות ורבנים נוספים שהיו מעורבים, לאורך כל הפרויקט ועד לרגע האחרון ממש. כל אחד ידע איזה פוטנציאל אדיר טמון בפרויקט הזה, מה רב כוחו בעולם הקירוב אם הוא יתבצע בצורה הנכונה, וכמה נמצא על כף המאזניים. בכל אחד מבין המעורבים הייתה אש של התלהבות, אש של רצון שהפרויקט הזה יהיה להצלחה. כל אחד רצה לטובת המיזם, וכמו שאמרו חז"ל "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", ומכאן הגיעה התוצאה של חילוקי דעות שהיו למנת חלקנו לא פעם ולא פעמיים. לפעמים היה נדמה שמנהל הפרויקט, דודו כהן, נאלץ לעשות הסבה מקצועית ולשמש כפוסק במרכז הבוררות. ההתייעצויות עם הרבנים השונים לא פסקו, עד שהכל הלך ודייק את עצמו בצורה מופלאה.

להגיע לאיזון המושלם

מאחורי הפרויקט הזה מסתתרת אנרגיה מטורפת של כל המעורבים, כשהמטרה היא אחת – להציל את אחינו הרחוקים.

בכל דבר ודבר בפרויקט הזה הושקעה מחשבה, מהדברים הגדולים ועד לפרטים הכי קטנים. אפילו ברמת התמונה ומה שהיא משדרת לגולש.
שאלות עלו וירדו – זאת לא מספיק מעניינת, וזאת לא מספיק מהותית. סיעורי מוחות ורשימות נערכו שוב ושוב, עד שנסגרה רשימה סופית של שאלות.
על הגישה, התוכן הכתוב וסגנון הכתיבה היו שיחות, הסברים, התנגשויות ופשרות ושינויים עד שהגענו לאיזון המושלם.
כיוונונים היו לאורך כל הדרך – "כאן זה פתוח מדי, וכאן זה שבלוני מדי, כאן זה מדבר גבוה מדי, וכאן זה לא ברור מספיק".
זה חייב להיות מושלם, ולא פחות מזה. זה היה ברור לכולם.

תוסיפו לזה את מימד לחץ הזמן להוציא את הפרויקט כמה שיותר מהר, ואתם יכולים כבר לקבל תמונה מה עבר עלינו לאורך בניית הפרויקט.

לפעמים שכחנו לאכול. לפעמים שכחנו לשתות (חוץ מכוסות קפה שהיו כמובן הכרחיים באותה תקופה, והודיתי לה' על ההמצאה הגאונית הזאת שנקראת פולי קפה). לפעמים זה היה נראה שהולחמנו לכיסא העבודה. היה ים של עבודה, וזה היה צריך להיות מדויק וכמה שיותר מהר. ככה זה כשזה מגיע להצלת נפשות, צריך לעשות את המקסימום.

המחשבה שליוותה אותי לאורך העבודה היא על אותם יהודים רחוקים שעלולים לחיות חיים שלמים מבלי להכיר את בוראם, מבלי לדעת יהדות מהי, מבלי להבין לשם מה הם הגיעו לעולם. הרי אם נודה על האמת, רובו של הציבור הרחוק לא זכה לקבל ידע בסיסי ביהדות. בבתי הספר הממלכתיים דואגים לצייר את היהדות כפולקלור תרבותי ותו לא, ובימינו אפילו פחות מזה. לשכנע אותם ללכת לסמינר (אופציה מעולה ומומלצת מאוד בפני עצמה, שלא יובן אחרת) זה בהרבה מן המקרים חסר סיכוי. זה מצטייר להם כמאיים, כשטיפת מוח. הם לא מרגישים מחוברים או בעלי זיקה נרחבת מדי עד כדי החלטה להגיע לסמינר ולקבל תשובות מהותיות על עצם החיים שלהם. בדיוק בשבילם קם הפרויקט הזה שמביא את הסמינר עד אליהם לבית, ולפעמים אפילו בצורה עוד יותר נרחבת ומעמיקה מהסמינרים הפיזיים שמוגבלים בפרק זמן של כשלושה ימים ומספר מסוים של שיעורים ביממה. באמצעות הסמינר הדיגיטלי כל אחד ואחת מאתנו יכול במספר מילים לשכנע יהודי רחוק לקבל הצצה לעולם היהדות, ולקבל תשובות לשאלות שאף פעם הוא לא קיבל עליהם מענה. רק הוא בזמן הפרטי והנוח לו.

אנו מאמינים שהסמינר "70 שאלות קשות ביהדות" הוא הפתרון האידיאלי לקירוב רחוקים בימים אלו, וכי הוא הולך לחולל מהפכה בחייהם של רבים.

אז מה יש בכל שאלה קשה? התשובה מורכבת מכמה חלקים. קודם כל, ישנו מאמר מרכזי ואיכותי שכבר נותן מענה ראשוני מספק. זאת לצד חמש עובדות מעניינות ומעשירות. בנוסף, ישנו את אזור הסרטונים שמורכב מהסרטונים הכי מדויקים וחזקים, שנבחרו בקפידה מרחבי הרשת. גם הפניות למאמרים נוספים שמרחיבים את היריעה מופיעים שם. לצד כל זה הבאנו סיפור אמיתי מהחיים שמציג פן מסוים של המענה לשאלה. ואם זה לא מספיק אז יש גם שיחת וואטסאפ מדליקה שמביאה מענה לשאלה מזווית פחות שגרתית.

מקוריות ויצירת עניין לצד מענה איכותי ורציני היא הכותרת של הפרויקט.

אז לאחר עבודה ארוכה ומאומצת בה הושקעו משאבים רבים, המסע של צוות האתר תם. וכעת מתחיל מסעם האישי של המונים מעמנו, שיזכו לגלות מחוזות חדשים בעולמם ובחייהם.

כולנו בתפילה שה' יסייע דרכם ויאיר את ליבותיהם באורות התשובה.

הקליקו כאן וכנסו לסמינר הדיגיטלי הראשון בעולם - 70 שאלות קשות ביהדות