להתמסכן - האם זה פשע? על מה שאתם מפסידים ולא ידעתם

"אוף, נגמרו המים החמים", "אוף, אני לא מוצא את הפלאפון שלי", "אוף, החולצה שרציתי ללבוש בכביסה", "אוף, יש מלא כלים לשטוף", "אוף, קר לי", "אוף, חם לי", וככה כל החיים הופכים ל"אוף" אחד גדול. נשמע לכם מוכר?

לאחר צאתם של בני ישראל ממצרים והליכתם במדבר אנו פוגשים כמה וכמה אזכורים לתלונותיהם של בני ישראל. אחד המקומות בהם אנו פוגשים את תלונות עם ישראל מופיע בפרשת בהעלותך: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר־בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" (במדבר י"א, א'), והרמב"ן כותב על פסוקים אלו: "כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון, היו מצטערים בעצמם לאמר: 'מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה, ואיך נסבול העמל והעינוי ומתי נצא ממנו', מלשון "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" (איכה ג', ל"ט), שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו... ואמר "כמתאוננים", כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים. והיה רע בעיני ה', שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על עניינם", וכן רבנו בחיי מבאר על פסוק זה: "כי היו כואבים ומצטערים בהיכנסם עתה במדבר, והתאוננות זה היה רע באזני השם לפי שלא היו הולכים שמחים אלא מוכרחים ודואגים".

בעת הליכתם של בני ישראל במדבר הקב"ה השפיע עליהם שפע וברכה. הם זכו לקבל מַן שהוא לחם פלאי שקיבל כל טעם בו חפצים, הם קיבלו מים טהורים מבארה של מרים, היו להם ענני כבוד שסיפקו להם הגנה וסללו את דרכם, והם גם זכו ללמוד את התורה הקדושה שקיבלו במעמד הר סיני. הם קיבלו כל טוב, אך עדיין נהגו בכפיות טובה והתלוננו על מצבם.

כפיות הטובה מופיעה לראשונה בתורתנו לאחר חטא אדם הראשון כאשר הקב"ה שואל את אדם הראשון: "וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ" (בראשית ג', י"א), ואדם הראשון משיב:  "וַיֹּאמֶר הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל". ורש"י מבאר על תשובתו של אדם הראשון: "כאן כפר בטובה". האישה ניתנה לעזר לאדם כפי שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו", ואדם הראשון כפר במתנתו של ה' ותלה בה את הקלקול (ע"פ מסכת עבודה זרה, דף ה, עמ' א').

כמה טובות אנחנו קיבלנו מהקב"ה? הרבה, גם אם לא הכול מושלם בחיינו. כשאנחנו מתלוננים אנחנו במילים אחרות אומרים "אנחנו לא מרוצים מהנהגת ה' איתנו", ולכן נרגנות וכפיות טובה היא כה חמורה. והנה דבריו של המלב"ים(בביאורו למשלי י"ח, ח'): "נרגן, שגדרו מי שמתלונן תמיד על ה' שבראו לרעתו ושהרעות בעולם הם רב מן הטובות, ושטוב לו שלא נברא, ובזה יתלונן תמיד על הנהגת ה' עמו כי עזבו אל המקרה. ודבריו כמתלהמים – כאילו ה' מכה אותו תמיד ועושה עמו רעות".

צפו בפרק מתוכנית הבוקר של הרב יצחק פנגר, "השראה יומית", ובפרק זה - מספיק להתלונן:

לראות רע או לראות טוב?

דפוס מחשבתי של ראיית הרע פוגע לא רק בעבודת השם שלנו, אלא גם מעכיר את מצב הרוח שלנו ושל הסובבים אותנו. אותו דפוס גורם לנו מבלי משים לראות ולמצוא את הרע בכל סיטואציה ובכל אדם. אנחנו נתפסים לבלגן שהילד עשה בבית, ולא זוכרים את כל הדברים הטובים שהוא עשה במהלך היום. הוא קם יפה לגן בלי בכיות, הוא התלבש לבד, הוא אכל את כל הצלחת, הוא שיחק עם הילדים ואולי גם עזר להם תוך כדי משחק, הוא נטל ידיים, ועוד מלא דברים קטנים וטובים שהוא עשה לאורך היום, אבל מה ההורה הנרגן רואה וזועק עליו? את הדבר השלילי היחידי שהוא עשה עכשיו – הבלגן בחדר שלו.

(צילום: shutterstock)

אותו הדבר קורה לנו עם בני הזוג, עם שאר הסובבים ואפילו עם עצמנו. אנחנו יכולים לזכור את הדבר היחידי שרצינו לעשות היום ולא הספקנו או את הטעות/עבירה שעשינו היום, ולתת לה את המקום הכי מרכזי ודומיננטי של היום שלנו, וזאת למרות כל הדברים הנהדרים שעשינו במהלך היום. ומפה קצרה הדרך למצב רוח ירוד והלקאה עצמית.

אדם נרגן עלול לפרש כל התנהגות לא רצויה של השני כאילו והאחר עשה זו בכוונה כנגדו או כזלזול בו, וזאת למרות שאין זו הייתה כלל כוונתו של האחר לפגוע. ראייה פסימית מפרשת את אירועי החיים באופן של קפדנות ודנה לכף חובה, והנה דבריו של רבנו יונה (בביאורו למשלי י"ח, ח'): "נרגן הוא בעל התלונה שמתלונן תמיד על רעיו ויתפשם בדבריהם ובמעשיהם, וידון בהם כי נתכוונו לקלונו ולנזקו ומתרעם עליהם, והוא מלשון 'ותרגנו באהליכם' (דברים א', כ"ז) .והנה מתראים [=מראים את עצמם], כאלו הם נעלבים ונרדפים והלומים, והם ירדו חדרי בטן".

במילים אחרות, נרגנות בין היתר מקלקלת את יחסינו עם האחר, מעכירה את האווירה וגורמת לנו להאמין שהאחר מזלזל בנו או התכוון במכוון לפגוע בנו.

מתחילים לקבל מתנות שמים

כאשר אדם מתלונן ורואה בחייו כרעים, משיבים לו משמים: "כעת אתה חושב שחייך הם רעים ומלאי חיסרון? בוא תראה עכשיו מה זה חיסרון אמיתי", ואז מגדילים חלילה את צרותיו. לעומת זאת, כאשר אדם לא רואה בחסרונות שיש לו כצרות אמיתיות, אלא מודה על כל הטוב שקיים בחייו, משיבים לו משמים: "לזה אתה קורא טובות? בוא תראה עכשיו מה זה טובות", ואז משפיעים עליו חסדים, ברכות וישועות. על ידי ההודיה וראיית הטוב האדם מושך על עצמו את חסדי השם.

והנה לשון הזוהר הקדוש (בתרגום): "בוא וראה: העולם התחתון עומד למולו תמיד, והוא נקרא אבן טובה. והעולם העליון לא נותן לו, אלא כמו שהוא עומד. אם הוא עומד בהארת פנים מלמטה - כמו כך מאירים לו מלמעלה.ואם הוא עומד בעצבות - נותנים לו דינים למולו. כמו שכתוב: 'עבדו את השם בשמחה'. כלומר, שמחה שהאדם שמח מושכת אליו שמחה אחרת עליונה" (הזוהר חלק ב', דף קפ"ד, ב').

המצב בו האדם נמצא יוצר השפעה תואמת היורדת מהעולם העליון אל תוך חיינו: אם קיימת באדם עצבות פה למטה, בעולם הזה, והוא הולך לו עם פנים נפולות – מהעולם העליון יורדים עליו דינים. ואם קיימת באדם שמחה פה למטה – מהעולם העליון מאירים לו ומורידים אל תוך חייו סיבות נוספות שיביאו אותו לשמחה.

האם אתם מעריכים את החיים שלכם? קמתם בבוקר ואמרתם תודה? הרב יגאל כהן בקטע שיגרום לכם להפסיק להתלונן:

רוצים חיים טובים? תפסיקו להתלונן! הרב יצחק פנגר בקטע קצר: