נערים ונערות בהתמודדות - הטור הזה מיועד אליכם

1. תתפלאו, לא המצאתם שום דבר. אולי זה ישמע קצת מפתיע, אבל גם סבא שלכם היה נער. יכול להיות שהוא אפילו קצת מרד בהוריו וחשב שהם "לא מבינים שהיום זה כבר שנות השישים, לא שנות הארבעים שבהן לאף אחד לא היה טרנזיסטור". אבל עולם כמנהגו נוהג. כל מי שמגיע לגיל הנעורים מגלה את העולם, לפעמים גם רוצה לטרוף את העולם, ובעיקר חושב שהוא מבין את החיים טוב יותר מההורים שלו. אז זהו, שלא.

זו, למעשה, הסכנה המרכזית. לכאורה, מבחינה חיצונית, אתם נראים כמו ההורים שלכם. אותו גובה, אותו גודל, וזה מוביל למחשבה ש"אני מבין לא פחות מההורים". זו בדיוק הטעות. גיל הוא לא חיסרון – הוא דווקא יתרון. כמו שאתם חכמים היום יותר מאשר בגיל 11, כך גם ההורים שלכם, בדרך כלל בגיל 40-50, חכמים מכם הרבה יותר. הם רוצים שלא תיפלו לבורות שהם נפלו אליהם בעבר. הם מכירים את העולם הרבה יותר לעומק. הם אולי נראים קצת פחות "מגניבים" מכם, לא מכירים כל טרנד-רשת שנולד לפני דקה וחצי וימות בעוד חמש דקות, אבל יש להם נכס הרבה יותר חשוב: ניסיון חיים. וזה שווה הרבה יותר ממה שנדמה לכם.

2. אל תרדפו אחרי בועות סבון. זוכרים שרק לפני כמה שנים, בילדותכם, הייתם רואים בועות סבון ורודפים אחריהן בעודכם מוקסמים? אז תתפלאו, גם היום חלקכם רודפים אחרי בועות סבון, רק שהן מגולמות בשמות אחרים: לייקים, עוקבים, מותגים, הנאות רגעיות ועוד. כל אחד לפי כבודו ומעלתו.

ולמה דווקא השוואה לבועות סבון? כי כמו בועות הסבון מהילדות, גם אלה לא שווים יותר מדי. כמות הלייקים שיש לכם היום לא תעניין אתכם בעוד דקה וחצי, ועם עוקבים לא הולכים למכולת או לחנות המותגים. בערך עכבר שרץ בתוך חבית ולא מגיע לשום מקום. הוא רק מבזבז אנרגיה.

3. "לכולם יש" או "כולם עושים את זה" – זו לא סיבה משכנעת. בנעורי למדתי בתיכון חילוני למהדרין. כלפי חוץ, הייתי כמו כולם. כלפי פנים, ידעתי שיש לי עקרונות שאותם אני לא עובר. למשל, שמירת שבת. בנוסף לכך, כשכל הכיתה עשתה טסט על אופנוע – ידעתי שזה פשוט מסוכן; שלא לדבר על עישון או שתייה, שדחיתי בצורה אבסולוטית כי ידעתי לאן זה עלול להוביל. לא ניסיתי מעולם, ולא ניסיתי לשכנע את עצמי ש"כולם עושים את זה". זה אפילו מביך לטעון שאני עושה שטויות כי "כולם עושים ככה". ומה עם האמת שלך? יש לך בכלל אמת כלשהי?

גם אם אתם מוקפים בחברים קלי דעת, זה לא אומר שחובה ללכת אחריהם כמו עיוורים, ולעשות שטויות שיהיה קשה להיפטר מהן בהמשך.

4. זהירות, כאן בונים. תפנימו: בימים אלה אתם בונים את העתיד שלכם. יצא שדווקא הגיל הכי מבולבל, עם הכי הרבה פיתויים – הוא גם הגיל שבו אתם בונים את עצמכם. אם בחור חושב שלא רע לנסות סיגריות (כולל סיגריה אלקטרונית, שהיא לא פחות מזיקה) – יש מצב שיתמכר, יבזבז הון תועפות כדי להתמכר עוד ועוד לניקוטין, ועוד לא דיברנו על מחלות סופניות; אם תתעקשו על סמארטפון פרוץ, אין ספק שזה יגרום להתמכרות, ירחיק אתכם מהיהדות ומהקב"ה וישרוף זמן יקר וחיוני; ואם תזלזלו בלימודים – תמצאו את עצמכם בהמשך החיים בעבודה קשה עם משכורת עלובה. תסתכלו סביב, העולם מלא בעובדי כפיים שבוכים על התקופה שבה לא למדו והשקיעו את הזמן בבועות סבון למיניהן (כל דור ובועות הסבון שלו). אז למה לחזור על הטעויות שלהם?

5. אפשר ליהנות גם בדרך כשרה. אני מדמיין חלק מהקוראים הצעירים, המתמודדים, מטיחים את ראשם בעלון ואומרים "מה הוא רוצה מאיתנו? כל היום לשבת ללמוד, להתפלל, לעשות רק דברים רציניים? ועוד בזמן שכל העולם מלא בהנאות ובהזדמנויות? יאללה, ניהנה ואחר כך נראה מה יהיה. העולם הבא זה בעוד הרבה זמן".

אז קבלו אזעקת הרגעה. אף אחד לא רוצה לחנוק אתכם, ואני לא מדבר כרגע על העולם הבא אלא דווקא על העולם הזה. אף אחד לא אומר שאסור גם ליהנות, לצחוק, לבלות. החיים נפלאים והם מלאים כל טוב. אבל זה רק בתנאי שבניתם אותם בצורה נכונה. אם תתרחקו מהקב"ה – איך תוכלו לצפות לשפע גשמי ורוחני? אם תתחילו עם חומרים אסורים – אתם עצמכם תפגעו לעצמכם בחיים עם התמכרויות, חרדות, הוצאות כספיות וכן הלאה; אם תכניסו לחיים סמארטפון – תכניסו את עצמכם ללופ אינסופי של בזבוז זמן, התמכרות וסכנה רוחנית איומה.

אתם רוצים ליהנות בחיים באמת? תבנו את החיים שלכם בצורה בריאה וחכמה. אל תסתנוורו מבועות סבון. הן מתפוצצות מהר מדי, ובניגוד לבועות הסבון האמיתיות – הן לא משאירות מאחוריהן רק רטיבות קלה, אלא עלולות לאכול לכם את הראש במשך לא מעט שנים.