פרשת לך לך: כולם שורפים אנרגיה. השאלה היא על מה

אחד המדרשים המפורסמים אודות אברהם הוא המדרש הבא: "אמר רבי יצחק, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה (ארמון) אחת דולקת, אמר, תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו, אני הוא בעל הבירה! כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו, אני הוא בעל העולם" (בראשית רבה ל"ט, א').

מהו עומק המשל של "בירה דולקת"?

את המשמעות הפשוטה של משל זה נוכל אולי להבין על ידי משל נוסף: אנו הולכים לבקר מישהו אולם אנו לא בטוחים שהוא נמצא בביתו. דרך החלונות רואים אנו אורות דולקים ואנו מסיקים שמישהו נמצא בבית. דבר דומה הרגיש אברהם. העולם הוא בירה – ארמון ענק ויפה. השמש, הירח והכוכבים "דולקים" ומאירים בעוצמה, הסדר והחכמה המופלאים שבו, הביאו אותו להסיק שיש "מישהו בבית", יש אדון לבירה, והוא מקור כל התופעות והטבע שאנו עדים להם בעולם.

גם עולם המדע רואה את הבירה דולקת, והוא בהחלט מתפעל ממנה, אולם המדע מתעסק בשאלת ה"איך", איך הטבע פועל וכיצד ניתן להשתמש בו לטובת האדם, ואילו אברהם אבינו שואל את שאלת ה"למה". אברהם אבינו מבקש משמעות.

הסבר נוסף למשל ה"בירה דולקת" מופיע במפרשים רבים וביניהם הנצי"ב מוולאז'ין (בראשית י"א, ה', "הרחב דבר"). "דולקת" הכוונה כפשוטו - נשרפת. אברהם רואה שהעולם הזה מלא "בשריפות" ואף אחד לא דואג לכבות אותן. אברהם מבין שהעולם הולך בכיוון לא נכון ולאף אחד לא אכפת. אברהם דאג על המגמה המוטעית של אנשי העולם והוא שאל את עצמו היכן הבורא? היכן היוצר? איפה בעל הבית? בטוח שלבעל הבית אכפת מהבית שלו, היכן הוא? כשאלוקים ראה שאברהם מחפש את האדון, הוא התגלה בפניו ואמר לו אני הוא בעל הבירה, ואברהם לקח על עצמו את משימת הענק של גילוי הבורא בעולם.

ישנו פסוק מפורסם: "עֲ‍צַבֵּיהֶם (העבודה זרה שלהם) כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם" (תהלים קטו).

המילים "כסף" ו"זהב" הן בעלי משמעות רבה.

"כסף" הוא מלשון כיסופים ("כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ" – בראשית ל"א, ל', "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי" - תהלים פ"ד). מדוע? משום שכסף הוא אמצעי דרכו אדם משיג את מה שהוא כוסף. לכן שמו "כסף". כמה שהדבר הזה מבוקש ונכסף, כך ערכו עולה.

לגבי זהב, השאיפה לזהב היא שונה משאיפה לחפץ אחר, משום שבשונה מהרבה חפצים שאפשר לעשות בהם שימוש כלשהו, עם זהב אין מה לעשות חוץ מלהתענג על עצם התחושה שיש לך זהב. הרצון הזה טמון במילה "זהב", זה – הב. הב לי (תן לי) את זה. ברגע שאנשים יחליטו שלזהב אין ערך, באמת לא יהיה לו שום ערך.

אברהם אבינו רואה בירה "דולקת". אברהם רואה שהאנושות שורפת את זמנה ברדיפה בלתי פוסקת אחרי כסף, שהרי אדם תמיד כוסף עוד ועוד. אנשים רודפים אחרי זהב – שאין לו תכלית ממשית או שימוש נצרך. אדם אף פעם לא מרגיש שבע. יש לו מנה - רוצה מאתיים. באש אין הצטברויות, כל מה שאדם צובר ומכניס לאש, הכל הופך לאפר. אנשים צוברים עוד ועוד כסף אולם זה לא מספק אותם. הכל כביכול "נשרף" ואדם רוצה עוד ועוד.

כולם שורפים אנרגיה – השאלה על מה. זו השאלה הבסיסית של אברהם, והוא מגיע למסקנה שצריך לחפש את המשמעות של כל הדליקה הזו.