"בני שנפטר הגיע אלי בחלום וסיפר לי מי הוא היה בגלגול הקודם"

המחנך הידוע הרב אברהם מרדכי סגל סיפר את הסיפור הבא מפי איש החסד הנודע הרב חיים טובי זצ"ל, וכך הרב אברהם מרדכי סגל מספר: "בצרפת, מרחק נסיעה שעה מפריז, ישנו כפר קטן שם גרים יהודים נדיבי לב. פעם הזדמן לי לשבות בכפר הזה בשבת קודש. בשבת בבוקר התארחתי אצל רב היישוב, הרב חיים טובי, והנה אני מבחין במשהו מוזר. מאחורי הווילון ישנו מרובע סתום בלבנים המשולבות בקיר. 'מה הם הלבנים האלו?', שאלתי את מארחי היקר, והרב התרגש מהשאלה.

"בתחילה הוא לא יכל לדבר מרוב התרגשות, ורק אחרי שנרגע קצת הוא התחיל לספר: 'גרתי בישראל כמה שנים, והגעתי לכאן במטרה לקרב יהודים לאביהם שבשמים. הכפר היפה והפורח הזה היה שומם אז, לא היה כאן כלום – לא בית כנסת, לא מוסדות חינוך, שממה רוחנית ממש. לאט לאט, בסיעתא דשמיא יסדנו בית כנסת, נפתחו מוסדות לימוד ושם שמים נישא על שפתיים.

"'לצד כל ההתפתחות היה בולט מאד חסרונו של מקווה. הדבר הקשה מאד על חיי התושבים, שבכל פעם שנזקקו למקווה היו צריכים לנסוע שעה הלוך ושעה חזור לעיר פריז. משראיתי שזה המצב, החלטתי לבנות מקווה. איפה? בחצר הבית שלנו, ומי ישלם? אנחנו. הלבנים שאתה רואה כאן סותמים את החלון שפונה לכיוון החצר, שם בנוי המקווה. במשך שלוש שנים וחצי עמלתי על בנית המקווה. רציתי שהכל יהיה מושלם ומהודר בתכלית הכשרות. בכל שלבי הבניה הזמנתי לכאן רבנים שיבדקו כי אכן הכל נעשה כהלכה, כשבכל נושא הלכנו לפי הדעה הכי מחמירה, ובסופו של דבר זכינו לברך על המוגמר. המקווה החל לפעול, ואנשי הישוב החלו להקפיד הרבה יותר על קדושה וטהרה.

"'כיון שהמקווה ממוקם בחצר הבית שלנו, הקפדנו מאד מאד שדלת המקווה תהיה סגורה, וילדים לא יוכלו להיכנס לשם מחשש סכנה. השמירה היתה מעולה וברוך השם אף אחד לא ניזוק, חוץ מפעם אחת ויחידה, ועל הפעם הזאת אני רוצה לספר לך.

"'עד לבניית המקווה זכינו בתשעה בנים בחסדי השם. ציפינו מאד לבת, והנה הקב"ה שלח לנו בחסדיו בן עשירי, ושמו נקרא בישראל שלמה. מאז שהוא נולד הרגשתי כלפיו אהבה גדולה, מעבר לאהבה רגילה של הורים. אני ואשתי היינו קשורים אליו מאד.

"'באחת השבתות אחרי הצהריים אמא מחפשת את שלמהל'ה שלה, והוא לא נמצא. היא קוראת לו והוא אינו עונה. היא בודקת בכל המקומות בבית, ואחר כך יוצאת לחצר ומגלה לחרדתה את דלת המקווה פתוחה. שלמהל'ה ז"ל ירד לטבול במקווה וכך עלה השמימה...

"'אתה מבין מה עבר עלינו? זה הילד הכי יקר שהיה לנו, אליו נקשרנו בקשר בל יתואר, וכאב האובדן היה קשה מנשוא. לא גמרתי לבכות עליו, על הבן האהוב שהאיר את חיי באור פלאי. אבל אל האבל נוספה גם תמיהה גדולה שהציקה והכאיבה לי עד עמקי נשמתי. למה? למה נגזר על שלמהל'ה להיפטר מן העולם דווקא באופן הזה?

"'הרי ידוע המעשה שמסופר בגמרא (יבמות דף קכ"א עמוד ב') על נחוניה שהיה חופר בורות מים לעולי רגלים, והבת שלו נפלה לתוך אחד הבורות. באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא, והוא אמר שהוא בטוח שהיא תחיה, באמרו כך: 'דבר שהצדיק מתעסק בו, יכשל בו זרעו?'. ואני הרי בניתי את המקווה בשביל כלל ישראל, במסירות נפש עצומה, השקעתי את גופי ונשמתי בדבר, נתתי את כל כולי, ויתרתי על נוחות ועל ממון לתכלית אחת ויחידה – להרבות קדושה וטהרה בעם ישראל, לעשות נחת רוח לבורא העולם. איך יתכן שלבסוף כך עלתה לי? שהבן שלי יטבע דווקא במקווה הזה? זו תורה וזו שכרה? נכנסתי לאחר האסון לגדולי ישראל בצרפת ובארץ הקודש. כולם השתתפו בצערי מאד, הרעיפו עלי דברי ניחומים אולם אני לא התנחמתי.

"'לילה אחד בעודי ישן הגיע אלי בחלומי אדם בעל פנים מאירות עם זקן לבן, והוא אומר לי – 'אבא, תירגע!'. שאלתי אותו 'מי אתה? הרי לפי מראך הנך יכול להיות סבא שלי'. אמר לי היהודי הזקן: 'אני שלמה שלך, ואספר לך מי אני באמת. אני אחד מבעלי התוספות, ונהרגתי בצרפת על קידוש ה'. עליתי לשמים ונכנסתי לכל מקום שאני רוצה, שהרי הנהרג על קידוש ה' מגיע לכל מקום, זאת מלבד המעלות אשר זכיתי לקנות בעולם הזה. ככה טיילתי בעולמות העליונים ונהניתי מזיו השכינה. עד שהגעתי למקום מסוים, שם לא רצו להכניס אותי. שם נאמר לי, כי הגם שעלתה נשמתי על קידוש ה', אבל אל ההיכל הזה נכנס רק מי שטבל במקווה טהרה לפני הקבורה. אני משום שנהרגתי על קידוש ה' קברו אותי בבגדי, בעודם מלוכלכים בדם, מבלי שטבלתי. אמרו לי בשמים שהעצה היחידה להיכנס להיכל הגבוה ההוא, היא לחזור לעולם ולטבול במקווה טהרה.

"'כעת ביררו לאיזה מקווה כדאי שארד. למי תהיה את הזכות שאחד מבעלי התוספות יחיה בביתו? הלכו וחיפשו, וכך עלה השם שלך – אבא יקר. אתה, שמסרת את נפשך על בנית המקווה, אצלך אני איוולד ואחיה את חיי הקצרים. ועכשיו, אחרי שכבר טבלתי במקווה, אני יכול לטייל בכל העולמות בלי שום מניעה'.

"'דע לך אב יקר', הוסיף שלמה ואמר, 'היה לי קשה מאוד לרדת כעת למטה כדי לנחם אותך, אבל משום שלושה דברים ירדתי. דבר ראשון – משום הכרת הטוב על שגידלת אותי, ובשמים עניין הכרת הטוב הוא חשוב מאד. דבר שני – כדי שתבין עד כמה גדול העניין של זיכוי הרבים. דבר שלישי – אנשים מסתובבים בעולם עם כל כך הרבה שאלות, ורציתי לבוא לחזק את כלל ישראל, שידעו שלכל דבר יש חשבון, וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד. לפעמים הצרה הכי גדולה זה משהו הכי טוב שיכול להיות, וזכות הכי גדולה.

"'יכול להיות שכאשר תקום תאמר לעצמך 'חלומות שוא ידברון', ולכן אני נותן לך שני סימנים שהחלום הזה אמיתי. דבר ראשון – אזכיר לך שבהיותי בגיל שמונה חודשים הגעתי למצב של סכנת חיים עקב קריסת מערכות. הרופאים לא הצליחו להשתלט על המצב, והנה יום אחד קמתי בריא ושלם בלי שום השתדלות של רופא. הסימן השני – תקפידו על מצות חלה ובקרוב תבורכו בבת'.

"'התעוררתי מהחלום והנה אני פוגש את הרבנית מרוגשת לגמרי. היא חלמה ששלמה שלה הגיע, ואמר לה שאם תקפיד על מצות חלה תהיה לנו בת".

"'הרב סיפר את סיפורו ועיניו לחות. ואז החווה באצבע על בתו בת הארבע ואמר – 'תראה, זאת הבת שנולדה לנו בחסדי שמים אחרי תשעת הבנים'".

מתוך גיליון "בהשגחה פרטית".