מיומנה של טלפנית: מה נתתי לה, שהיא הודתה לי כל כך?

ויולט היא תורמת שפנתה אלינו באחד הימים כדי לחדש הוראת קבע שהסתיימה. היה לה צורך לספר על עצמה ועל החיזוקים שהיא מקבלת מהערוץ. השיחה גלשה לחייה הפרטיים, בעלה וילדיה. משם השיחה קלחה על הא ועל דא. הקשבתי בסקרנות לתיאורים הדרמטיים שלה. בשלב מסוים כבר נפרדנו בברכות ואיחולים להמשך טוב יותר, אבל ברגע האחרון היא שאלה לשמי, ואמרה: "תדעי לך שעשית לי את היום. היה לי כל כך נעים לשוחח אתך, ושוב אשמח שתחזרי אלי, כי הצלחת לעודד אותי ולעשות לי טוב".

זה היה מחמיא מאוד, ואולי גם אחד הרגעים שבהם אני בטוחה בעובדה שרק בשביל תודות נרגשות אלה, שבאות מעומק הלב, כדאי הוא המקום הזה, כדאי הוא המוקד הזה שמשמש אוזן קשבת לסיפורים רבים ומגוונים, וכותל דמעות לפונים קשי יום.

כיוון שאני אוהבת לנתח את הסיטואציות העוברות עלי, חשבתי לעצמי, מה ראתה ומה שמעה ממני, שהודתה לי מאוד? מה עשיתי? כמעט שלא דברתי. היא פשוט ניהלה את השיח, כמעט את כולו, ואני מידי פעם אישרתי את הדברים במילה או שתים, רק כדי לתת לה הרגשה שיש פה אוזן שומעת. ברוב המקרים, ואולי בכולם, אנו נמצאות בקו החזית של הידברות, לשם מתנקזות השיחות שמועברות הלאה למחלקות השונות.

אולי רק הקשבתי, וזה בדיוק מה שהיה חסר לה. היא קבלה משהו שבשבילה היה ענק, אוזן קשבת. זה הסוד! זו המתנה הגדולה שהענקתי היום לאחת שאינני מכירה כלל, שזקוקה לה כאוויר לנשימה. זו מתנה נפלאה שתשמח כל אחת לקבל ממי שתעניק לה אותה.

כמה נפלא לתת דרור לסיפורים ששוכבים על הלב, לפרוק ולהניח את החבילה הכבדה על כתף נוספת, שנותנת ביטחון מלא שאכן היא נוטה שכם לחלוק את כובד המסע.

פתאום נפל לי האסימון, וקבלתי הארה ותשובה על חידה גדולה שניסיתי לפצח במשך החיים. מדובר על חברתי לשעבר, חברה שגרה צמוד אלי. הכרתי אותה כשילדינו גדלו באותה חצר ולמדו באותן כיתות בילדותם, עד שיום אחד אספה מטלטליה ועברה דירה לעיר אחרת. במהלך השנים הלך הקשר והתרופף, עד שפסק לחלוטין. חשתי בחסרונה ונשארתי עם משבצת ריקה שלא היה מי שימלא אותה. נכון שהיו לי חברות אחרות, אבל כמוה לא היתה, לי ועד היום אין לי. שנים רבות שאלתי את עצמי, מה יש בה, באותה חברה, שהצליחה לפצח את הסגירות שלי, ששלפה סודות כמוסים מחיי וגרמה לי לפרוס אותן לפניה ברצון רב. אהבתי לשפוך לפניה הרבה מקורות חיי היפים והיפים פחות, הצלחות ומשברים, שמחות ופישולים. מה היה הסוד? למה דווקא אצלה חיפשתי אוזן קשבת וכתף תומכת?

היו אחרות, חכמות ממנה, והיו ידעניות ממנה. בין אלה היו חברותיות יותר ויחצניות יותר. פגשתי  בבעלות כריזמה ובקרייריסטיות. אפילו באלה שלמדו להכיל ועסקו בהנחיית הורים ויועצות חנוכיות.

דבר אחד היה לה, ופחות אצל אחרות: אוזן קשבת במידה גדושה וברמה גבוהה. היא הקשיבה לי, וידעה לתת לי את תשומת הלב שהייתי זקוקה לו. ותמיד היא הייתה שם בשבילי. כל זה בזמן שהייתה מטופלת בילדים רכים ובבעיות חינוך שנמצאות בכל בית.

מעולם היא לא שפטה אותי ולא חתכה אותי באמצע כי נזכרה בסיטואציה אחרת. היא נזהרה לא לתת עצות. ורק התפעלה על העמידות שלי לכל מיני מצבים. ידעה מתי לשתוק ומתי לא להגיב.

היא הייתה מקצועית בלשמוע ולהאזין לשני, וכל זה בלי תעודות ודיפלומות.

לאחר כל שיחה אתה, חשתי הקלה משמעותית וחיים נראו יפים יותר. לאחר כל מפגש אתה, הרהרתי בעובדה שאני היא זו שדברתי. היא שימשה רק הד שחוזר מן ההר, שהיה נחוץ לי מאוד.

גם לה היו קשיים, אבל ידעה איך לשתף אותי בלי לקחת לשני את המקום.

התורמת ויולט היקרה. הזכרת לי ש"עשיתי לך את היום". בזכותך עוד אמצא את החברה מהעבר, ואלמד ממך לתת תודה ולומר לה ש"עשתה לי הרבה מאוד ימים טובים". והכל בגלל מתנה ענקית שלא קונים אותה בכסף. אוזן קשבת!