בתו של הרב שנהרג מקורקינט נפרדת: "אין לנו שאלות. אין עוד מלבדו"

האסון הכבד שהתרחש ביום שני לפני שבועיים זעזע כל שומע: הגאון הרב אברהם אריה אדרת זצ"ל, מרבני ישיבת 'נתיבות עולם', נפצע באורח קשה בגזע המוח, לאחר שנפגע מקורקינט חשמלי. היה זה כאשר הרב בן ה-70 ליווה את אשתו לעבודתה, עבר במעבר החציה, ונער שרכב על קורקינט חשמלי פגע בו והעיף אותו. מעוצמת המכה נגרם לרב שטף דם במוח, והוא הובהל לבית החולים כשמצבו מוגדר קשה. למרבה הכאב והתדהמה, הפגיעה הקשה הובילה למוות מוחי, ולמחרת בשעות הצהריים הובא הרב למנוחת עולמים בהר המנוחות שבירושלים.

רחל זיכרמן, שליחה מטעם ארגון "תורה מציון - מוסקבה", ביתו של הרב זצ"ל, נפרדת מאבא גדול, ומבקשת: "תיזהרו".

"בכל גיל צריך אבא. לא משנה בן כמה הוא בפטירתו. לעולם בת צריכה את אבא לצידה. נמרץ. בריא. יועץ. נוכח. מאמין. אוהב. מסור. איש סוד. מקובל אלוקי", פותחת זיכרמן את דבריה באתר "אש התורה".

"אין כמו עם ישראל. עם ישראל יפה. אוהב. תומך. עוזר. שולח אוכל. כותב אין סוף הודעות. מגיע לנחם. לא חוסך במילים טובות. מספר וחושף סיפורים אישיים על האבא האישי שלי.

"שעות ספורות לפני הלוויה נכנסו שני חוקרי משטרה ורצו לחקור את אמא. בעלה מוטל לפניה באבו כביר. הלוויה מתעכבת בשל בירוקרטיה שגרתית. והם – עושים את עבודתם נאמנה ומדברים על הגופה. לא על כבוד הרב, בעלך זכרונו לברכה או אפילו לא על הנפטר. והיא, בתעצומות נפש של לביאה – מכבדת. עונה ומשתפת פעולה. וחוזרת ואומרת – 'אנא מכם, אל תעמידו לדין את הילד המסכן. הוא את עונשו – קיבל. אין לנו כעס ולא טינה. לא קפידה ולא תרעומת'. לביאה, אשת אברהם אריה", מציינת זיכרמן בהתפעלות עצומה מאופן התגובה של האלמנה, שבעלה נפצע אנושות אל מול עיניה יממה אחת בלבד קדם לכן.

רהב מאיר: "למה ממשיכים למכור את הדבר הזה בכלל?" (קרדיט סרטון: חדשות 12)

"אבא, אבא היקר", ממשיכה הבת להיפרד, "שוב ושוב שמענו כי הוא הבין והרגיש גם את מה ששותקים. מה שלא נאמר. כמה הוא הקשיב. לכל נושא ולכולם. אם היינו פותחים גליון אקסל ומכניסים נתונים של 24/7, הדף היה עולה על גדותיו. בשבילי, הוא אבא. אבא יחיד ונתן תחושה שהוא רק שלי ובשבילי. לפני כל אירוע או שיעור חשוב הייתיי מתקשרת ומתייעצת מה לומר לבנות במוסקבה, איזה מסר להעביר. ובשיחה הבאה הוא התעניין איך עבר. חשבתי שרק אותי הוא שמע. מסתבר שכך התנהל עם שאר אחיי ואחיותיי. הביולוגיים ואת אלו שהוא אימץ. שוחח שעות עם בחורים, אנשי עסקים, אומנים, אנשי תרבות, נשות תקשורת, מרצות. את מה שהשמיעו – הוא שמע. הקשיב. לא שפט. הכיל. אהב. ובעיקר הבין – את מה שלא נאמר.

"פתאום, כל הודעת חדשות על פצוע או הרוג מקבלת משמעות אחרת בעיניי. טרגית", משתפת זיכרמן. "לא עוד ידיעה חדשותית. מאחורי כל נתונים סטטיסטיים של פגועים והרוגים בסוף רבעון או שנה עמדה הפעם דמות. ולידה משפחה. ואמא או בת. חבר או אחות. והכאב הוא אדיר ופוצע. החלל לא מתמלא מצקצוק בלשון ונר זיכרון. הבכי ממשיך ומלווה. בכל שיחת טלפון עם הבית, עם אמא. בכל הדלקת נרות, בכל סעודת שבת והוא ימשיך וילווה בכל חג.

"אני מדמיינת את הקול שלו, את השיחות איתו, את הביקורים שלנו בארץ ואת אהבתו לילדים שלנו, את עצותיו הנפלאות, את מקומו בבית. מקום פיזי – הוא לא תפס הרבה אבל כל החיים שלנו נסובו סביבו. למרות, ואולי בזכות, שהוא לא דרש כבוד ולא התערב בחיינו שלנו. אבל הוא נכח. והכאב הוא עמוק. הפצע מדמם.

"אבא לא השאיר צוואה. כי הוא צעיר. בריא. חסון. כדור אקמול הוא לא בלע בחייו. לא ראה רופא. אבל הנהגותיו ואמונתו בבורא עולם – צוואתו עבורנו. ואם השם הוא האלוקים, ואין עוד מלבדו – אז אין לנו שאלות.

"אין לנו שאלות, אבל יש לנו תובנות", ממשיכה הבת. "אבא יצא ללוות את אמא לעבודה בבוקר של יום שני יפה. הוא רצה לחצות את הכביש במעבר חציה ברחוב רגוע ושקט. התבונן ימינה לכיוון ממנו מגיעים רכבים בחד סטרי. הוריד רגל אחת לכביש ואז הוא הגיח. קורקינט חשמלי נגד כיוון התנועה. מכה חזקה וגזע המח נפגע. להגיד שזו תאונה מיותרת? אבא היה אומר שהכל מלמעלה. אבל בבקשה, בואו אנחנו ניזהר. אנחנו משחקים בשעות הפנאי בכלי שהורג. מתוך חמישה אנשים ששכבו בטיפול נמרץ נוירוכירוגי, שלושה מתוכם נפצעו קשה מקורקינט חשמלי. סעו. אבל בזהירות.

"וגם אם אין לנו קורקינט. אולי מילים שאנחנו מוציאים מהפה יכולות להרוג?", מבקשת הבת להוסיף. "אולי נשפר את היחס שלנו להורים כי אין לנו מושג כמה עוד נהיה איתם? אולי נוסיף זמן איכות ואהבה עם בן/בת הזוג? אולי נקדיש יותר תשומת לב לילדים שלנו? או לקופאית בסופר? אגב, כל הקופאיות בסופר מול הישיבה הכירו את אבא. תמיד בירך אותן לשלום במאור פנים.

"אבא, תודה על השנים שזכיתי. בוכה. מתגעגעת", מסיימת זיכרמן את דבריה הנוגעים.

איזו קבלה אתם מקבלים על עצמכם לעילוי נשמתו של הרב אברהם אריה אדרת זצ"ל?