הדילמה החינוכית הגדולה בדורנו - האם זה הויכוח בין אברהם לשרה?

ניתן לומר על דורנו שהוא שבע דילמות חינוכיות, וכמעט אין מי שלא מתלבט בהן. אבל הדילמה בה' הידיעה כאשר צריך להתמודד עם שאלת היחס לבן הסר מדרך אבות.

פעם קראו להם 'הבן החמישי', אחר כך 'נושרים' לאחר מכן 'מתמודדים', שינויי השמות מסמלים הכלה מסוימת, או רצון שלא לפגוע בילדים המתקשים להמשיך בדרך - וחלקם אף מקצינים, ונראה שהם בועטים בכל.

התופעה קיימת בכל המגזרים והיא מזמנת התמודדות ושאלה לא פשוטה ולא קלה: מה היחס לבן האובד, איך מקיימים שמאל דוחה וימין מקרבת, ובעיקר – האם ניתן להמשיך את שהייתו של בן או בת כאלו בבית – כאשר הם עלולים להוות דוגמה שלילית ומודל לחיקוי או ללמידה של הצעירים מהם?

כולם כבר יודעים שרק אהבה יכולה להחזיר אותם, לא כולם מצליחים לתת אותה, וזה בהחלט לא קל, אבל גם מי שאוהב ומסוגל לבטא אהבה – לא נפטר מהשאלה ומהאחריות לכאן או לכאן.

האם זהו הויכוח בין אברהם ושרה?

לכאורה, ואני מדגיש לכאורה – נראה שהדילמה הזו כבר עמדה בביתו של אברהם אבינו והיוותה נושא לויכוח בין אברהם ושרה, כשלבסוף הקב"ה מורה לאברהם לקבל את עמדתה של שרה. האמנם כן?

הויכוח בין אברהם ושרה מסתיים כאשר הקב"ה אומר לו 'שמע בקולה'. מדוע על אברהם לשמוע בקול שרה? חז"ל מפרשים 'שמע בקולה – בקול רוח הקודש שבה'.

האם רוח הקודש מכריעה שכך היא הדרך, להוציא את הבן הסוטה מן הדרך – לפחות במקרה שיש חשש להשפעה חינוכית מזיקה?!

לכאורה לכך לא צריך רוח הקודש אלא הכרעה של דעת תורה והבנה עמוקה בסיכונים ובסיכויים.

מהר"ל מגלה לנו שהרוח הקודש גילתה שישמעאל לא יחזור! רק רוח הקודש יכולה להכריע ולהודיע צפיה כזו.

אולם לולא זאת לא היו משלחים את ישמעאל אלא מנסים להחזירו בתשובה, זה מה שאברהם רצה, זו ההנהגה הרצויה, אלא אם כן הדבר חסר סיכוי, וכנראה להכריע על חוסר סיכוי יכולה (בדרך כלל) רק רוח הקודש.

נמצא אם כן שגם לא היה ויכוח עקרוני בין אברהם ושרה, וכאשר אברהם מקבל את המידע שרוח הקודש נתנה בפי שרה, גם הוא מסכים להחלטה, והוא אמנם כואב על בנו - לא רק על הסילוק אלא גם על התחזית.

אכן יש לשאול על דברי מהר"ל מן האמור בסוף פרשת חיי שרה 'ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו' (כ"ה ט') וכתב רש"י מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמרה באברהם', נמצא אם כן שעשה ישמעאל תשובה, ואיך נאמר שרוח הקודש קבעה שלא יעשה תשובה?!

ובמקום נוסף מצינו שאף נקרא צדיק, שם בהמשך הפרק (כ"ה י"ז) ואלה שני חיי ישמעאל ... ויגוע ויאסף אל עמיו. על כך כותב רש"י לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים.

כמו כן יש להעיר – שהודעה ברוח הקודש השוללת את אפשרות התשובה מאדם, סותרת לכאורה לחוק הבחירה.

ויתכן שרוח הקודש שללה רק את חזרתו בתשובה בטווח הקרוב באופן שימנע גם את הנזק החינוכי ליצחק, וכשזה נשלל כבר יש מקום לשילוח ישמעאל מפני סכנתו של יצחק - בהיות שמצבו העכשווי אינו בר סיכוי. אולם עדין הבחירה בידו וכפי שאכן קרה בעתיד הרחוק הוא חזר בתשובה.

לא באנו להכריע מתוך דברי מהר"ל הללו ולפסוק הנהגות מעשיות בשאלות המתעוררות במקרים כאלו. ברור ששאלה כזו צריכה להיות מונחת לפתחם של גדולי תורה היכולים להיכנס לעומקה של סוגיה ולפרטיו של המקרה, ועדיף שהשאלה תוצג בשיתוף גורם אובייקטיבי שאין לו מעורבות רגשית.

הסכמה הורית וזוגיות איכותית

בכל מקרה שההורים מגיעים להסכמה ומצמצמים את חילוקי הדעות ביניהם – בכך הם שוללים את אחד ממחוללי הסיכון המצויים הגורמים לנטישת דרך ההורים.

מצוי מאד – ותעיד על כך הסטטיסטיקה הידועה לכל מי שעוסק בתחום הנשירה בפרט ובחינוך בכלל, שחילוקי דעות בין הורים, ובפרט מקרים של זוגיות לא תקינה – הינם גורמי סיכון ממדרגה ראשונה לכישלון החינוך בכל הרמות, ומהוה באופן מיוחד גורם לחציית קוים גם על חשבון התנתקות מהבית.

הקרקע עליה מושתתת היציבות של נער או נערה – היא בית ההורים. כשהקרקע הזו איננה יציבה מתערערת היציבות הנפשית של ילדינו.

גם אם הגורמים לנטישת הדרך יהיו מסיבות אחרות וישנן רבות כאלו בדורנו למרבה הצער, תמיד הנער או הנערה צריכים לשקול את הכדאיות מול הפסד איכות הקשר עם ההורים, והפגיעה בהם.

ככל שהבית הוא יותר קן חמים ונעים, ככל שהיחסים עם ההורים ובין ההורים איכותיים יותר – כך הקשר לבית יהיה בעל יכולת להתגבר על נסיונות ופיתויים המושכים לכיוון השני.

אז יש עוד סיבה טובה להשקיע בבית, ובלי ספק התמורה משולמת בריבית גבוהה...