פרשת וירא: מה עושה "צדיק בסדום" כדי למנוע את רוע הגזירה

נמשיך במסע חייו של אברהם אבינו, כשמטרה מרכזית לנגד עיננו - ללמוד מאברהם על מסע החיים שלנו, וכפי שכותב הרמב"ן, שכל מקרי האבות הם "כעין יצירה לזרעם, מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבוא להם" (רמב"ן בהקדמה לחומש שמות).

פרשת וירא עמוסה בהתרחשויות, וצריך להרחיב את הדיבור על כל אחת מהן בפני עצמה – הגעת שלושת המלאכים לאוהל אברהם, צחוקה של שרה, מהפכת סדום ועמורה, הצלת לוט ובנותיו, לידת יצחק, גירוש הגר וישמעאל, עקדת יצחק ועוד.

נתמקד בנקודה אחת.

אלוקים גילה לאברהם שהוא מתכנן להפוך את סדום (ועוד כמה כרכים. סדום היתה העיר החשובה מבין כולן, ולכן התורה מזכירה בעיקר את סדום – רש"י פסוק כ"ו): "והשם אָמָר, הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה"? (בראשית י"ח, י"ז). מידת החסד של אברהם לא הותירה אותו אדיש מול המידע, הוא התמלא רחמים ופנה אל אלוקים בתפילה נרגשת שלא ישחית את העיר: "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע? אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע... חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?", ואברהם ממשיך... "וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה, וַיֹּאמֶר: לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה" (בראשית י"ח, כ"ג-ל"ב).

רש"י שם מביא בשם המדרש: "ויגש אברהם – מצינו הגשה למלחמה... הגשה לפיוס... והגשה לתפילה, ולכל אלה נכנס אברהם – לדבר קשות ולפיוס ולתפילה" (רש"י י"ח, כ"ג).

אברהם אבינו יודע מה זה להיות "צדיק בסדום". אברהם יודע כיצד זה להיות יחיד מול כל העולם. הוא חושב, שלו היה עולה בגורלו לחיות בתוך אנשי סדום, הוא לא היה חוסך כל מאמץ מלשנות את פניה של החברה הקלוקלת והמושחתת. לכן הוא שואל את הבורא: האם אין בסדום צדיק אשר יכול לחולל שם מהפכה?

צדיק אמתי אינו מביט באפס מעשה באובדנם המוסרי של בני עירו. אין הוא מתבודד ואומר, אני אינני בתוך הטרגדיה, שלום עלי נפשי. ואם הוא אומר כך, באותו רגע הוא מפסיק להיות צדיק. הצדיק שאברהם מחפש בסדום, שבעבורו תינצל כל העיר, הוא צדיק במושגים של אברהם – צדיק שחי בתוך העיר! שהוא בקשר עם בני עירו ולבו ער למה שקורה סביבו.

אברהם מעתיר בתפילה עבור הצלת סדום ועמורה, והבורא מבטיח לו שאם יהיו חמישים צדיקים בתוך העיר - הוא לא ישחית את העיר. לאחר שאברהם ממשיך בתפילה, הבורא אומר לו שגם עשרה צדיקים אין בסדום.

אברהם "נלחם" עבור הצלת אנשי סדום, למרות היותם "רָעִים וְחַטָּאִים להשם מְאֹד" (י"ג, י"ג), ודווקא לאור מידות החסד והרחמים של אברהם שניכרות מפרשה זו, עולה וזועקת השאלה הבאה: מדוע אברהם אבינו לא יתחנן בפני אלוקים לבטל את עקדת יצחק? מדוע בעקדת יצחק התורה לא מזכירה שאברהם ניגש לפחות לתפילה עבור הצלת חיי בנו? עבור אנשי סדום אברהם ניגש למלחמה ועבור חיי בנו ממשיך דרכו - לא?

שאלה זו נשאלת על ידי רבים ממפרשי התורה.

אחת התשובות היא, שיש הבדל מהותי בין הפיכת סדום לעקדת יצחק. בהפיכת סדום אלוקים לא הורה לאברהם לעשות משהו, אלא הוא רק גילה בפניו את התכנית שלו. אברהם מבין – אם אלוקים מגלה לי את התכנית, סביר להניח שהוא מצפה ממני לנסות לעשות משהו, אחרת, בשביל מה הוא גילה לי? התורה כותבת: "והשם אָמָר, הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ השם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". לאברהם יש מסוגלות ללמד את האנשים צדקה ומשפט, כך שאולי אברהם יוכל לשנות את הגזירה.

לכן, כשאברהם שומע את תכנית הפיכת סדום הוא עושה הכל כדי לשנות את רוע הגזירה. אברהם מבין שאם לא היה לו מה לעשות עם המידע על הפיכת סדום, אלוקים לא היה מגלה לו אותה. לאברהם אין ספק שאלוקים מצפה ממנו לאיזו תגובה ולכן הוא ניגש לתפילה, לפיוס ואפילו למלחמה.

לעומת זאת – בעקדת יצחק אברהם קיבל הוראה אישית ברורה מאוד. הוראה מעשית שאיננה משתמעת לשתי פנים – "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כ"ב, ב'). מול הוראה אלוקית – אין להתווכח. אברהם יכול לשאול שאלות ולנסות להבין את משמעות הציווי ומה מטרתו, אולם הוא מחויב לעשות אותו גם אם הוא לא מבין, ואברהם עמד בניסיון הזה. סביר להניח ששאלות רבות ניקרו במוחו של אברהם, אולם השאלות והתמיהות לא מנעו ממנו מלצאת לדרך השכם בבוקר.

במובן מסוים, עצם הידיעה של אברהם אודות התכנית להפיכת סדום, הייתה עבורו מעין ניסיון, לראות האם הוא מתפלל עבור אנשי העיר ואפילו ניגש "למלחמה" כדי להצילם, למרות שהם מייצגים את ההיפך המוחלט מאמונתו, ואכן אברהם עמד גם בניסיון זה בגבורה.

הנביא כותב: "כֹּה אָמַר השם: אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי השם עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם השם" (ירמיהו ט', כ"ב-כ"ג). מדהים. במה השם חפץ? בחסד, משפט וצדקה בארץ. במידות אלו "הצטיין" אברהם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ השם לַעֲשׂוֹת "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", וכמובן גם במידת החסד שבאה לידי ביטוי בהכנסת אורחים המפורסמת של אברהם המופיעה בתחילת פרשתנו.

אלוקים קורא לנו לעשות חסד, צדקה ומשפט בארץ. הבה ניענה לקריאה.