למה כל מה שלמדתי לא עוזר מול החוצפות של הילדים שלי?

"תגיד לי", עצר אותי יוסי ברחוב. "אני לא מבין את זה. למדתי כל כך הרבה חומר בחינוך וגם בטיפול, ואני גם מכיר כל מיני שיטות. אז איך אני לא מצליח לעשות עם זה כלום?".

"כמה זמן למדת?", התעניינתי.

"שנה וחצי בערך", ענה.

"וכמה שעות ביום?", שאלתי.

"זה בערך 3 שעות בשבוע", ענה לי.

"אהה, אוקי. וכמה זמן התאמנת? להפנים ולחיות את הדברים? מול עצמך ומול אנשים?".

"האמת שלא היה לי כל כך זמן. אבל אני מבין את החומר מצוין, ואני יודע בדיוק מה להסביר לאנשים. אבל הם לא כל כך משתכנעים, וגם לא עושים מה שאני אומר להם...", אמר בתסכול. "כולל אשתי", הוסיף.

"ואתה מצליח ליישם את הדברים שאתה לומד? לפחות בבית שלך? עם הילדים?", שאלתי.

"האמת שלפעמים כן, אבל לרוב לא כל כך. יש אצלנו יותר מדי חוצפה וחוסר משמעת", ענה בייאוש.

"אתה מזכיר לי מה שקראתי בספר 'חכימא דיהודאי' על הרב שטיינמן.

"יום אחד, בחג הסוכות, היה בין הנכנסים אליו ראש כולל, תלמיד חכם מופלג, שהיה גם ידוע בכוח דיבורו המעולה.

"גדול הדור, רב אהרן-לייב, השרה אוירה של ענווה מאין כמותה, ולכן יכלו לשאול כל שאלה, כמו השאלה דלהלן: 'כיצד קורה הדבר, שדבריו של רבנו, ראש הישיבה, נשמעים ומתקבלים, אף על פי שאינו נואם מדופלם, ואילו אני, עם הכישורים הרטוריים שלי, דברי נשמעים פחות?'.

"שאלו רב אהרן-לייב בבת חיוך: 'כמה זמן לוקח לכם להכין שיעור בגמרא לאברכים?'.

"'בסוגיות ישיבתיות, כמה שעות, ובסוגיות נדירות - לפעמים יותר מזה'.

"'וכמה זמן לוקח לך להכין שמוע'ס?'.

"'גם כמה שעות', השיב ראש הכולל.

"'וכמה זמן לוקח לך להכין את האומר?", שאל רב אהרן-לייב, והגיע לתשובה: 'בזה הכל תלוי: בהכנת האומר. וכיוון שאני זקן יותר מכם, אז הכנתי את האומר יותר הרבה שנים מכם...'.

"עד כאן דברי הרב שטיינמן. ואני מוסיף לך, אנשים רבים רצים מקורס לקורס, ומספר חינוך אחד לשני, ואוגרים ידע ועוד ידע ועוד ידע... ובמקום שכל ידיעה תוסיף עוד התקדמות - לפעמים הם רואים שזה בדיוק הפוך. הם מתבלבלים, מסתבכים, ומעמיסים על מוחם עוד משהו שהם לא מצליחים ליישם.

"למה? כי הידע הוא הדבר המשני, והיצר הרע משתמש בו כדי לבלבל אותך, שתהיה לך הסחת דעת מהעבודה העיקרית.

"אתה צריך לקחת דבר אחד ממה שלמדת, משהו אחד, לוודא שהוא מתאים לך - ולעשות  אותו עד הסוף. עם כל הלב, עם כל הרגשות.

" שים לב, לא בקור רוח ובאטימות שכלתנית, אלא עם כל הלב והרגש.

"ואז אתה תפגוש את כל הכאב שמונע ממך ליישם אותו. שזה אומר שתפגוש רגשות לא נעימים... תפגוש פחדים, כעסים, ייאוש, תסכול או בושה, ואפילו חוסר אונים לפעמים. תפגוש מחשבות רעות – 'זה לא ילך', 'מסכן הילד', 'אני מתעלל בו' או 'בא לי ל*** אותו...', ולאט לאט תצליח ליישם, בלי שום בעיה.

"כל יישום מוצלח כזה הוא זה שיכין אותך גם להצליח בעצמך, וגם להעביר את הדברים לאחרים.

"יש מי שאומר ש'ידע הוא כוח'. ואכן, יש כוח בידע. אבל ידע שאינו מעשי, ידע שאינו מופנם, ידע שאתה לא חי אותו - לא רק שלא מועיל, הוא מבלבל אותך, וגם מעמיס לך על הלב ועל המוח, כי אתה לא מצליח להבין באמת מה לעשות בכל מצב.

"אולי גישת שפר? אולי הרב יעקובזון? אולי בכלל המנחה ההיא? רגע, אבל הרב הגדול ההוא אמר ש...? והשכנה שיש לה ילדים מחונכים אמרה ש...? ואולי בכלל ביירון קייטי? או בייס? והפסיכולוגית ההיא אמרה ש...?

"קח משהו אחד, למשל - תמתין 30 שניות לפני שאתה עונה לכל בקשה של הילד שלך, ותשים לב מה עובר עליך, איזה מחשבות רעות ואיזה בלבולים בשביל ליישם משהו קטן כזה.

"ברגע שתגיע למצב שתיישם את הכלי הזה בלי בעיה, מתוך נחת, שמחה ואווירה נעימה ואוהבת - הבית שלך יתהפך לחלוטין. הילדים שלך יפנימו סמכות בלי שום כוח, ואתה תרגיש בעל הבית כמו בחלומות שלך, ואז גם תוכל להעביר את זה לאחרים. כל עוד זה רק בשכל, זה רק אותיות ומספרים מעורבבים עם חומר אפור...".

בהצלחה!

הרב יוחנן ויוכי דנחי – תומכים רגשיים רב תחומיים ומנחי הורים, מומחים למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il