"באים לתפילה במקום לצאת לבלות": מה מביא את בני הדור הצעיר לבית הכנסת?

במקומות רבים בארץ נרשמת עזיבה של צעירים את בתי הכנסת. הם מעדיפים להמשיך לישון בבוקר, יותר מעניין להם עם החברים, והישיבה מול הסידור לאורך שעות ארוכות, לצערנו, כבר לא מדברת אל ליבם. אך מסתבר כי המצב לא חייב להיות כך, וכי יש מי שהחליטו לקחת את הנושא לידיים, וגילו כי אפשר גם אחרת. הרב יורם אמגר מבית הכנסת 'דביר קדשו' מפנק את בני הדור הצעיר בשפע של צ'ופרים. בני בן דוד, גבאי בית הכנסת 'אור תורה', גילה את האירועים המיוחדים, בהם בני הנוער כבר מחכים לו בחוץ. הרב עמיחי שוקרון מבית הכנסת 'מרום נווה' דואג לתת לכל ילד קטן כבוד כמו למבוגר, והרב יעיש חנונה, מייסד בית המדרש 'בית כה לחי', סוחף מאות ילדים ובני נוער לפעילות ענפה. על הדרך, מספר גם הרב אליהו לברון מבית הכנסת 'יביע אומר' על הצעיר שפגש ברחוב, אשר גרם דווקא לו לעשות שינוי, ומסביר מדוע במניין שלהם מתפללים לאט. 

הרב יעיש חנונה בפעילות בטבע לילדי בית המדרש

בית הכנסת "דביר קדשו": אהבה חוזרת

בבית הכנסת "דביר קדשו" בנתניה, הפעילות הענפה לה זוכים הילדים היא לא דבר מובן מאליו. "יש לנו שיעורים בפרשת שבוע וחידונים לילדים, וכל ילד שמגיע לשיעור מקבל, בנוסף לממתק, גם 5 שקלים", אומר הרב יורם אמגר, רב בית הכנסת. "הילדים נוהרים אלינו בכמויות, ואלה שאינם ממשפחות דתיות מביאים אחריהם עם הזמן גם את ההורים". המקום, אשר מכיל כ-350 מתפללים בשבתות, וכמה עשרות בימי החול, מורכב מקהילה מגוונת. מגיעים אליו חרדים, דתיים לאומיים, מסורתיים וחילונים. "ויש אפילו אשכנזים שמגיעים אלינו, כי נעים להם כאן", אומר הרב בקריצה. 

בית הכנסת דביר קדשו בנתניה

שימת הדגש על בני הדור הצעיר במקום, לא פוסחת על אף גיל. "אנחנו מלמדים נערים רבים לקראת בר המצווה, והילדים נהנים כל כך, שכבר אפשר לראות שינוי משמעותי בבתי הספר החילוניים באזור, אשר האופנה אצלם עברה מטיול בחו"ל ללימוד בר מצווה. מדובר על ליווי של הנער למשך חצי שנה, פעמיים בשבוע, ללא תשלום, אבל עם הרבה הרבה אהבה. כ-10% מאותם ילדים ממשיכים להגיע גם אחרי בר המצווה, ומשפיעים על כל בני הבית. יש משפחה, למשל, בה ההורים אמרו לי 'שמענו על השמח שאתם עושים לילד והחלטנו לבוא'. לימדתי את הבן שלהם לא רק קריאה בתורה, אלא גם הרבה מעבר, והיום הוא ואבא שלו באים באופן קבוע לתפילה. משפחה נוספת, אשכנזית חילונית, שבנם החל ללמוד אצלנו, הפצירו בי ממש שאבוא להעביר שיעור קבוע לנשות השכונה בביתם. ומי שנכנס לי כל יום ללב הוא נער מבית רוסי רחוק מיהדות, אשר מקפיד לבוא באופן קבוע לבדו, למניין התפילה של 6 בבוקר".

אולם בזאת לא תם העסק. "ישנו האגוז היותר קשה לפיצוח, ואלה הנערים הבוגרים יותר, שיש להם כבר דעה משל עצמם. עבורם אנחנו משקיעים בכל מיני פעילויות שמקרבות אותם פנימה. כך למשל, כאשר מארגנים שבת קהילתית בבית מלון - בני הנוער יכולים לבוא בתשלום סמלי, ואף נהנים מטיול מוקדם ביום שישי. הם מצטרפים לאירועים נוספים במשך השנה, כמו סיור סליחות או מסיבת חנוכה, והאווירה הנעימה הזו, והאהבה שאנחנו מרעיפים עליהם, מחברים אותם אלינו בפרט, ולעולם היהדות בכלל".

הרב יורם אמגר

איך אתם מצליחים לממן את כל זה?

"הכסף מגיע מציבור המתפללים. הם רואים עד כמה אנחנו משקיעים, ופשוט רוצים לתרום. בכלל, יש כאן הרבה מאד אכפתיות ואחווה בין כולם, וזה יוצר עוצמה גדולה מאד. קהילת 'דביר קדשו' בנתניה היא ממש שם דבר, והאהבה הזו פשוט מורגשת באוויר. אפילו אורחים שמגיעים אלינו באים אליי לפעמים בסוף השבת ואומרים לי שהם מרגישים פה בבית. כך, אני יכול לפעמים להוציא 4,000 שקל על ממתקים ופרסים לילדים, ורגע אחר כך יתפוס אותי מישהו ברחוב, יוציא מכיסו ממש את אותו סכום, ויגיד לי 'כבר תקופה ארוכה שאני רוצה לתרום לכם, אז טוב שראיתי אותך'. זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים. בכלל, ברגע שיש שבמקום אווירה טובה של אהבה ושלום, אנשים באים ורוצים להתחבר, כי הניצוץ הזה דולק אצלם בנשמה".

באופן טבעי, בקהילה גדולה כל כך יש גם מחלוקות

"אנחנו כבר 15 שנה פה בקהילה, ואני יכול לספור על יד אחת את הוויכוחים והמחלוקות שהיו, וגם הם לא משהו גדול. עבדנו על זה הרבה, דרך שיעורי תורה ומוסר, וגם דרך דוגמא אישית. כשאני תופס מטאטא, למשל, ומתחיל לטאטא או לסדר כיסאות בבית הכנסת אחרי פעילות, אז אנשים רצים ומרגישים שכולם צריכים גם לתת. בנוסף, יש לנו ועד פעיל, ואנחנו משתדלים לא להשאיר משקעים. אם מישהו ממורמר, למשל, על כך שלא העלו אותו לתורה, או שנפגע מכל דבר אחר, אני וחלק מהוועד מגיעים אליו הביתה כדי לדבר איתו על כך, ואז ממילא הכל נפתר ברוח טובה. אגב, גם עם בני הנוער - אם אחד מהם לא הגיע לאורך תקופה, אנחנו נרים טלפון או נלך לבקר אותו בבית, לראות מה שלומו, ולשמוע למה הוא לא מגיע. היחס האישי והאהבה שלנו אליו לא חוזרים ריקם".

זו ממש עבודה בפני עצמה

"כן. לפני 17 שנה נפלתי מגובה של 4 קומות על הכביש, ומאז עשיתי שינוי בחיים והחלטתי להתנדב למען עם ישראל. הטלטלה הגדולה הזו שעברתי בחיים, לימדה אותי מה חשוב ומה טפל. מאז, כל עיסוקי הוא בפעילות כאן בקהילה, יחד עם שאר המתנדבים היקרים. הציבור פה הוא, כפי שאמרתי, מיוחד במינו, עם לב רחב. כאשר בנינו את מבנה בית הכנסת, למשל, היו חסרים לנו 800 אלף שקל. דיברתי על זה בבית הכנסת באחד מערבי השבתות, ותוך שבועיים נאסף הסכום במלואו רק מאנשי הקהילה".

עם הזמן, החלו להגיע למקום מתפללים נוספים. "זה קורה טיפין טיפין, מגיעים בכל פעם עוד אחד ועוד שניים. בתחילת הדרך היינו עם כ-20 מתפללים ש-60% מהם לא שומרים שבת, והיום 95% מהם שומרים. הם פשוט לא הכירו את העולם הזה, אבל ברגע שראו ששבת היא מעין עולם הבא, פשוט גן עדן, הם הצטרפו לתענוג. בשמחת תורה האחרון קיימנו סעודת חג עם מעל 500 משתתפים, 30% מהם אנשים שומרי מסורת. אנשים באים, מביאים גם את האורחים מהבית, ויש כאן שמחה עצומה, עם תחושה אמיתית של קרבה לקב"ה".

בית הכנסת "אור תורה": דלוקים על הרב שניר גואטה

בני בן-דוד הוא דור שלישי לגבאים בבית הכנסת "אור תורה" בקריית ים. "את כל חיי העברתי במקום הזה, וב-10 השנים האחרונות קיבלתי את תפקיד הגבאות אחרי אבי, שכבר בגר. קצת אחרי שקיבלתי לידיי את התפקיד, ראיתי שבני הדור הצעיר לא מגיעים לסליחות בשעות הבוקר המוקדמות, ולכן החלטתי לפתוח מניין נוסף בשעות הלילה. המניין שהחל עם 30 איש, והגיע לבין 400-500 בשנה האחרונה, כאשר 90% מהם לא מגדירים את עצמם דתיים. רב העיר והמועצה הדתית, שהתפעלו מהדרך בה אנחנו מצליחים למשוך אלינו את בני הדור הצעיר, הצטרפו גם הם לתמיכה בפעילות".

בית הכנסת אור תורה בקריית ים

למניין המבוקש מגיעים בני הנוער עוד לפני שהוא מתחיל. "הם יושבים לפטפט בחבורות סביב בית הכנסת ומחכים לי שאבוא. מגיעים בכל פעם בערך 60 צעירים - רוסים, אתיופים, צברים, ממש מכל הגוונים והעדות, ובדרך כלל מגיעות יותר בנות מבנים".

מה מביא בחורה לא דתיה להגיע ב-12 בלילה לסליחות?

"גם אני שאלתי את זה, ואפילו פניתי לבני הנוער כדי שיסבירו לי את התופעה. הם ענו לי שהאווירה במקום היא כיפית, שהם נהנים מהתפילות, ועל הדרך פוגשים את כל שאר החברים שלהם מסביב. זה גם נותן להם איזשהו קשר עם הדת, והאמת היא שהם רוצים אותו. אני אישית מרגיש שיש בתוכם ניצוץ יהודי שמבקש את הקרבה לקדושה, והוא עולה ומתעצם במיוחד סביב התקופה הזו של ראש השנה ויום הכיפורים".

בני בן דוד עם הרב שניר גואטה

לא מזמן פנה בחור בן 23 לבני, וסיפר לו כי בזכות אותן סליחות הוא לומד היום בישיבה. "הבחור הזה הגיע בפעם הראשונה בגיל 16, ומאז התחזק והחל לשמור מצוות", אומר בני בהתרגשות. "אבל גם עבור מי שלא מחליט ללכת עם זה עד הסוף, הפעילות הזו חשובה. בשנה שעברה, למשל, הגיע שוטר באמצע ההתפילה ואמר לי שבגלל הנחיות הקורונה צריך לפזר את כולם. עמדנו בחוץ, השתדלתי מאד לחלק את המשתתפים לקבוצות קטנות, אנשים היו עם מסכות, ובכל זאת - היה מדובר בציבור גדול. רגע לפני ההחלטה הסופית, הייתי חייב לשאול אותו שאלה. אמרתי לו 'מה אתה מעדיף, שהחבר'ה יסתובבו לך ברחובות עם פשע ואלכוהול, או שהם יהיו פה אצלי, שמורים, ויחזרו ב-2 בלילה ישר הביתה? אותו שוטר חשב לרגע, ואז ענה לי 'אתה צודק'. במקום לפזר את קבוצת המתפללים, הוא העדיף ללכת לדרכו".

בנוסף לסליחות, משתדל בני להביא רבנים שונים לשיעורים במקום. "חשוב לי להביא את הרבנים הכי מוכרים, שמושכים את הצעירים, ואני שואף להגיע לשיעור פעם בחודש, כדי לראות את בני הדור הצעיר כאן כל הזמן. רבני הידברות השונים היו פה כבר כמה פעמים, הרב שניר גואטה היה 4 פעמים בחצי השנה האחרונה, ובני הנוער מתלהבים ממנו מאד. הם אפילו צירפו אותי לקבוצת הווטסאפ שלהם, כדי שאודיע להם מתי יש שיעור, ואצל חלקם אפשר בהחלט לראות תהליך של התקרבות ליהדות".

מה נותן לך את הכוח לארגן את כל הפעילות הזו, בהתנדבות מלאה?

"לפני שהתחלתי להיות גבאי, ראיתי בחלומי את רבי דוד הלוי ממרוקו - הרב שעל שמו בית הכנסת נקרא. הוא אמר לי 'אני מאחוריך, תצליח', והחלום הזה נתן לי כוח לפעול. מאז, כל פרוייקט שנגענו בו הצליח, החל משיפוץ יסודי של בית הכנסת, וכלה בצירוף אנשים צעירים למניין. אם לפני 10 שנים רוב המתפללים פה היו מבוגרים, היום אפשר לראות פה מגוון רחב יותר, אשר מבטיח את המשך קיומן של התפילות במקום".

בית הכנסת "יביע אומר": מחפשים תורה ברחובות

בית הכנסת "יביע אומר" בחריש הוקם מלכתחילה בזכות בחור צעיר. "באחד הימים פנה אליי בחור ממוצא אתיופי, סתם כך באמצע גינה ציבורית, וביקש ממני כיפה", מספר הרב אליהו לברון, רב בית הכנסת. "אחרי שהגשתי לו אחת, הוא אמר לי, 'הרב, תגיד דבר תורה, משהו מפרשת השבוע'. הייתי המום - בחור שאינו נראה שומר מצוות, זה מה שהוא מחפש. מאוחר יותר חשבתי על כך והבנתי שהוא לא היחיד, וכי הרבה אנשים בעיר מחפשים כמוהו. זה הבעיר גם בתוכי את הניצוץ שכבר היה שם, והוביל אותי להקים בית כנסת, אשר יהווה מקום פתוח לכל מי שרוצה לבוא. אני אישית הגעתי מאלעד, לא הבנתי מה בכלל אני עושה בחריש, והבחור הזה נתן לי את התשובה".

הרב אליהו לברון

לגבי בני הדור הצעיר שמגיעים למקום, מסביר הרב: "הם מקבלים יחס אישי, הקשבה וכבוד, וגם יודעים שבכל הפעילויות שאנחנו מקיימים, פינת האוכל והמקרר במטבח תמיד פתוחים עבורם. דבר נוסף שאנחנו מקפידים עליו כאן הוא תפילה בקצב איטי, כדי שכל אחד שמגיע ומתוודע לראשונה למילים הכתובות בסידור, יצליח לעקוב. זה נותן לכולם את התחושה שרואים אותם, שיש קבלה אמיתית של המקום שלהם, ולכן הם באים".

בית הכנסת "מרום נווה": הקורא הצעיר בתורה

בבית הכנסת "מרום נווה" ברמת גן, ישנו גבאי מיוחד במינו, שתמיד נותן העדפה לבני הדור הצעיר. "אם יש ילד שהכין קטע בקריאת התורה או בפסוקי דזמרה, לא משנה כמה זמן ייקח לו לקרוא אותו, פיליפ הגבאי יעמוד מאחוריו", אומר הרב עמיחי שוקרון, רב בית הכנסת. "גם כשיש מתפללים שמתלוננים על כך, הוא מסביר להם ש'אם אין גדיים אין תיישים', ושצריך להיות סבלניים. ילד צריך זמן כדי ללמוד את מילות התפילה, ואנחנו מזכירים למתפללים שאף אחד לא התחיל ממאה, ושהוא לומד לאט לאט. מעבר לכך, פיליפ גם צוחק עם בני הנוער, 'מסתחבק' איתם, וממש עושה איתם חבורה. הוא תמיד שואל אותם מה שלומם ופנוי להקשיב להם".

הודעה מפיליפ הגבאי בבית הכנסת מרום נווה

הכבוד אותו רוחשים לילדים במקום, לא מסתיים שם. "היו תקופות שהתפללנו מחוץ למבנה, רק כדי שבני הנוער - שלא היו מחוסנים, יוכלו להצטרף אלינו למניין. מעבר לכך, אנחנו משתדלים למצוא להם תפקידים בתוך התפילה, כמו קריאה של קטעים מסוימים או עליות לתורה, ולפעמים גם מצ'פרים אותם על כך. האמת היא שהפרס הגדול ביותר עבורם הוא המילה הטובה. כשאומרים לילד 'תשמע, איך קראת יפה', זה שווה לו יותר מהכל. יש אצלנו, למשל, בחור ממשפחה לא מאד תורנית, שלמד אצלי את קריאת התורה לקראת בר המצווה שלו. הוא לא קרא בהתחלה ברמה טובה כל כך, אבל נתנו לו להמשיך לקרוא קטע בתורה מידי שבת, ובכל פעם שיבחתי אותו על כך שהוא קורא טוב יותר. לפעמים נתתי גם הערה קטנה לשיפור, אבל בעיקר הרבה חיזוקים, והיום הנער הזה קורא בתורה באופן קבוע באחד המניינים. אגב, הכבוד הזה לצעירים משפיע גם על המתפללים עצמם. בשמחת תורה האחרון למשל, אנשים קנו את חתני התורה, אבל כיבדו בעליות את בני הנוער". 

יש גם בני נוער חילונים לחלוטין שמגיעים?

"יש כמה כאלה, והם מגיעים לבד - בלי ההורים שלהם, אינני יודע למה. יש, למשל, נער שמגיע באופן קבוע מגיל 13, ולפעמים מביא איתו חבר או אח. אני מתעניין בכל פעם בשלומו, ואם הוא מחסיר שבת אחת, אני מדגיש בפניו עד כמה הוא חסר לי. יש גם בנות שמגיעות לבדן, ואת זה אני אפילו עוד יותר לא מבין, כי בצד של הנשים אין מי שדואגת לתת לכל אחת יחס אישי. הן כנראה מרגישות את האווירה ונהנות לבוא".

הרב עמיחי שוקרון

דבר נוסף אותו מעודד הרב עמיחי בבית הכנסת, הוא שיחות אחרי התפילה. "שם נוצר הגיבוש בין כל חבורת המתפללים, ולכן אנחנו משקיעים מידי פעם גם בקידושים וטיולים. לקראת טיול האחרון שלנו, שהיה סיור סליחות, הרמתי טלפון כדי להזמין אליו כמה נערים, והם באמת הגיעו. בכלל, את החיבור הקהילתי החזק הזה, אפשר להרגיש בסופו של דבר דרך המתפללים. יש זוג מסורתי, למשל, שהחליטו לעבור לדירה מרווחת יותר לרגל התרחבות המשפחה. הם כבר מצאו בית בהרצליה לשם כך ועשו לו שיפוץ. אלא שבסוף החליטו לא לעבור, רק בגלל החיבור לבית הכנסת ולקהילה. היה ברור להם שהם לא ימצאו מקום אחר, בו הילדים שלהם יהיו חלק מהתפילה, וזה היה משמעותי עבורם יותר מבית גדול".

בית המדרש "בית כה לחי": "אין חוזר בתשובה בעיר שלא עבר פה"

בבית המדרש "בית כל לחי" בקריית שמונה, אין בעל או בעלת תשובה שלא עברו. "המקום הזה מיועד לכל אדם, מגיל 0 ועד שיבה", אומר הרב יעיש חנונה, מייסד המקום. "כאשר אני חזרתי בתשובה לפני 40 שנה, לא היו בעלי תשובה בקריית שמונה, ובכלל מושג התשובה כמעט ולא היה קיים. פתחתי שיעור תהילים ל-10 ילדים קטנים, ולאט לאט זה הלך ותפח, עד שהגענו למסיבה עם 400 ילדים בבית הכנסת. משם התפתח גם המרכז הזה, שהיום הוא אימפריה של ממש. יש לנו כאן כולל, שיעורים לציבור הרחב, פעילות מותאמת לנוער בוגר, ושיעורי תורה ותהילים לילדים. עם הזמן נפתחו גם קבוצות לימוד ותהילים נוספות ברחבי העיר, כדי לאפשר נגישות גדולה יותר לילדים. המרכז פועל כבר כ-35 שנה, ואנשים שהגיעו אלינו עוד כילדים, כבר מלמדים היום במקום, וכמובן שולחים גם את הילדים שלהם".

הרב יעיש חנונה עם ראש העיר קריית שמונה

איך הרב מסביר את הנהירה הגדולה הזו אליכם?

"אני לא תמיד יודע איך זה עובד. ילד מגיע, נהנה, מקבל 5 שקלים לשיעור, ואז מביא איתו חבר. במהלך הזמן לא תמיד רואים אצלו שינוי במראה החיצוני, אבל הוא לומד הרבה, ועובר תהליך ארוך של שינוי פנימי. ההסבר מבחינתי הוא שכל אדם הוא טוב ולכל אחד יש נשמה גדולה, וברגע שנותנים לו יחס חם ואישי, הוא רוצה לבוא ולהתחבר. אנחנו פועלים בעדינות, חושבים היטב מה לומר לכל ילד ומה לא, עד שמגיעים לשלב המשמח בו הוא כבר לא זקוק לנו כדי לצמוח, ויכול להניע את עצמו. יש, למשל, בחור שהגיע אלינו ממשפחה חילונית, עם הזמן חזר בתשובה, ואף גרר אחריו את ההורים שלו ואת שאר המשפחה".

העצמה אישית היא נקודה משמעותית בעבודתו של הרב חנונה. "בשנה האחרונה עלה אצלנו לקריאת ההפטרה ילד בכיתה א', שלא מעז לדבר במקומות אחרים, וראיתי עד כמה הדבר הזה נתן לו ביטחון. בכלל, אנחנו לומדים עם הילדים תנ"ך ומשניות לפי סדר הגילאים, הם לומדים טקסטים כמעט בעל פה, וזה נותן להם חיבור עמוק לתורה ועמידה גאה ביכולות שלהם".

לימוד בבית כה לחי

גם עם בני הנוער חוזר הסיפור על עצמו. "פתחנו סניף שמקבץ חבר'ה מגיל 17 ועד 27, כאלה שעדיין מחפשים קצת את עצמם. אנחנו משקיעים בהם בלימוד, בהרבה מסיבות ופעילויות יחד, ובעיקר - נותנים להם אהבה. בלי הטפות על גן עדן וגיהנום, ובלי לשכנע לאיזה כיוון מסוים, כי זה לא עובד. רק יחס אישי שפותח את הלב. כאשר בחור מספר מה עובר עליו, אני קשוב אליו באמת. זה מבחינתי הסוד של הכל - אהבה, אהבה ואהבה".