סיפור לשבת: האדמו"ר מזוויעהל

ביתו של רב העיירה, שהיה גם אדמו"ר לאלפי חסידים – רבי גדליה משה מזוויעהל - היה הבית. בין האורחים הרבים שנכנסו ויצאו מהבית, היו גם כמה ממרגלי השלטון הקומוניסטי. הם באו כדי לבדוק את ה"מחתרת" שמנהל הרב.

החוק ברוסיה של אז אסר ללמד יהדות, ורבי גדליה משה, שידע היטב את זהותם של אותם מרגלים ומלשינים, לא נמנע מלארחם בסבר פנים יפות, כאילו שהיו יהודים. עם זאת, הוא לא הפסיק לרגע בפעולותיו כרב העיירה וכרבי לחסידיו, ובהפצת התורה והיהדות במסירות נפש אדירה.

העונש הצפוי לא איחר להגיע. גזר הדין הנורא על ה"עוון המסוכן" של הפצת תורה ודת: שנות מאסר בלתי קצובות מראש בסיביר!

בתת תנאים הוחזק שם הרבי הקדוש והנערץ. ביום שיברו את גופו בעבודות פרך, ובלילה הוא חלק חדר חשוך ורטוב עם אסירים רבים אחרים שנדחקו זה לצד זה. אם לא די בדוחק האנושי ששרר שם, ברעב הנורא ובקור שהיו מנת חלקם, דאגו הקומוניסטים לשכן איתם בחדר אורחים לא שגרתיים: עכברים וחולדות שטיפסו על בגדיהם, טרדו את מנוחתם והפיצו לא מעט מחלות מהן מתו המוני אסירים "מסוכנים" לכל מה שסימל הקומוניזם.

סוף סוף הגיע הקץ לסבלו של רבי גדליה משה, ולאחר שבע שנות מאסר של סבל אנושי בלתי נתפס, הודיעו לו שהוא עומד להשתחרר. ארז רבי גדליה משה את תיק הטלית ותפילין שלו, מעט מן המעט מן המטלטלים שהורשה לשאת עימו ניתנו לו בחזרה ממפקדת מחנה המאסר, וכך הובא בעיצומו של יום השבת אל מפקד המחנה יחד עם יהודי נוסף שהגיע הקץ לצרותיו. המפקד הורה להם לחתום בתחתית הטופס שהוצג לפניהם ואז ישוחררו לדרכם.

רבי גדליה משה שהיה הראשון בתור – סירב. "שבת היום", הודיע בפשטות, "אינני חותם". המפקד התרגז: "אתה עדיין ממשיך בעקשנותך הדתית? לא הועילו שבע השנים הרעות הללו כדי לשבור אותך?! דע לך שאם לא תחתום עד צאת השבת – תישאר פה ללא אפשרות שחרור עד יום מותך!"...

רבי גדליה משה שהיה מוכן למסור נפש עבור כל מצוה – ולו הקלה ביותר – לא התרגש כלל. "אשאר פה ולא אחתום", הצהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

המפקד פנה ליהודי שעמד אחריו: "בוא, תחתום אתה ותצא". היהודי, שבמצב רגיל מסתבר שהיה חותם, התרגש ממסירות נפשו של הרבי והכריז בגאון: "שבת היום ואינני חותם". עצביו של הקצין חישבו להתפקע, אך טרם הספיק להוציא הגה ניגש הרבי מזוויעהל לדלפק וביקש את העט: "אני אחתום עבורו אם זה בסדר..."

הקצין חשב שדעתו של הרבי נטרפה עליו. עיניו השואלות גרמו לרבי להסביר: "עבורו זהו פיקוח נפש להישאר כאן, אני אחתום עבורו - פיקוח נפש דוחה שבת. אני יכול להישאר כאן ולא אחלל שבת עבורי!"

ההצהרה הנרגשת הזו ומסירות נפשו של הצדיק היהודי למען שמירת השבת, עשתה את הבלתי ייאמן לליבו הקפוא של הקצין הרוסי. ללא חתימה, שני היהודים שוחררו לביתם.