סיון רהב מאיר: בסוף, מה שאנחנו זקוקים לו הכי הרבה, זה שיזכרו אותנו

סטופ. התורה הפסיקה בשבוע שעבר לספר על כל האירועים הדרמטיים, מבריאת העולם דרך המבול, רק כדי לתאר בפירוט אירוע קטנטן: איך אדם אחד מכניס אורחים לאוהל שלו. איך אברהם אבינו רודף אחרי שלושה אנשים זרים כדי לבדוק מה שלומם ולתת להם לאכול ולשתות.

פרשנים רבים כותבים שיש פה אמירה, שהמטרה היא ללמד אותנו שזה העיקר. התורה אינה ספר מדע או היסטוריה. תורה – מלשון הוראה – מטרתה להורות, להדריך, לחנך. לכן היא כמעט לא מספרת כלום על כל העמים והממלכות שקמו ונפלו באותה תקופה, אבל כן עוצרת ומרחיבה בפסוקים רבים כשמדובר בהכנסת אורחים.

אלפי שנים מתוארות לפעמים רק בכמה פסוקים, אבל כשיש לקח אנושי חשוב – צריך לעצור וללמוד ולהסיק מסקנות.

כל המעשים ה"קטנים" האלה בחיינו, שאף חוקר או עיתונאי לא היה מתעכב עליהם, כל ההחלטות הטובות הזעירות, שהן לכאורה לא-דרמטיות, כל אלה יכולים להיות בסוף הדברים המשמעותיים והמשפיעים ביותר. ואולי רגע כזה מחכה לנו ממש עכשיו.

מה השאלה ששאלו את הרב זקס הכי הרבה?

השבוע מלאה שנה לפטירת הפרופסור, הלורד והנואם הבינלאומי המוערך הרב יונתן זקס. יש לי הרבה זיכרונות אישיים, ויש גם הרבה דברי חוכמה לצטט ממנו. אבל הרב זלמן וישצקי שיתף אותי בסיפור שלדעתי הוא חשוב יותר מכל אלה: הרב יונתן זקס אמר פעם שהוא נואם מאות פעמים בשנה, פוגש אלפי אנשים בכל חודש ומדבר כל הזמן עם דמויות מכל הסוגים ומכל רחבי העולם. ומהי השאלה ששואלים אותו הכי הרבה?

אתם יכולים לנסות ולנחש: האם שאלו אותו על תורה ומדע? על היהדות בעידן המודרני? על ההלכה מול הניו-מדיה? הרב זקס חייך ואמר: ובכן, השאלה ששואלים אותי הכי הרבה היא: הרב זקס, דו יו ריממבר מי? הרב זקס, האם אתה זוכר אותי?

הסיפור הקטן הזה מדהים בעיני: אנחנו מתעניינים בהרבה תחומי ידע, אנחנו לומדים ושומעים הרצאות וקוראים ספרים, אבל בסוף, מה שכולנו זקוקים לו הוא שיזכרו אותנו, שיראו אותנו, שנהיה חשובים עבור מישהו.

לזכרו.

בנימין איש הכותל ז"ל

בנימין איש הכותל נפטר. רחלי חדד, מנהלת ההדרכה בכותל המערבי, כתבה לי כך: "כבר 18 שנים אני מדריכה בכותל, ואת בנימין זאב ורצברגר הכרתי ביום הראשון. אין מדריך ואין מבקר שלא שמע את הסיפור שלו: בשואה הוא נשלח למחנה מטהאוזן, שם מדי יום קצין האס.אס היה מעיר את הנערים לעבודת פרך, בעודו צועק עליהם: 'אתם חולמים על ירושלים? לא תזכו להגיע לירושלים, אתם תראו אותה רק דרך הארובות של תאי הגזים!'.

"המילים האלה נכנסו ללבו של בנימין. הוא ניצל, עלה לארץ, הקים משפחה, וכשיצא לפנסיה הגשים את חלומו, להיות כל היום בכותל. הוא עבר דירה לירושלים והחל לעבוד בכותל כ... עובד ניקיון. הוא עשה זאת מתוך בחירה, רצון, התרגשות והכרה יום יומית בזכות העצומה.

"מדי בוקר לבש את בגדי הניקיון בחרדת קודש, כאילו הוא זוכה לעבוד בארמון המלך. לאבני הכותל הוא התייחס באהבה מיוחדת. הוא הסביר שבכל פעם שהוא מנקה אותן, הוא מרגיש שהוא נוקם באותו קצין נאצי. הוא נהג לצטט את הפסוק 'וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָ‍ִים', וראה בכך ציווי: לנסות לראות תמיד את הטוב.

"רבבות אנשים פגשו אותו פה לאורך השנים ושמעו את סיפורו. במפגש אחד מרגש במיוחד, בנימין, יליד הונגריה, פגש פה את ראש ממשלת הונגריה. הילד ההונגרי הצעיר שכמעט לא שרד, פוגש את נציג הונגריה, בירושלים. בתקופת הקורונה ערכנו סיור וירטואלי, ובנימין למד איך להשתמש בזום וסיפר כך את סיפורו.

"בשבוע שעבר חגג בנימין יום הולדת 95, והשבוע נפטר. הוא הובא הלילה למנוחות, בירושלים שכה אהב. בשבילי המפגש איתו בכל בוקר, בכניסה לעבודה, היה מפגש עם נצח ישראל".

לא רק לעשות וי

פעם מישהו ניגש לרב העיירה בערב פסח, ושאל אותו אם אפשר לערוך את ליל הסדר עם ארבע כוסות חלב במקום ארבע כוסות יין. הרב ענה שלא, ואז נתן לשואל סכום גדול מאוד של כסף לצדקה. שאלה אותו אשתו מדוע, הרי ארבע כוסות יין לא עולות כל כך הרבה, והוא ענה: "נתתי לו כסף בשביל כל סעודת החג. מתוך השאלה שלו, הבנתי שאין לו שום מצרכים לליל הסדר. הוא הרי לא ישתה חלב בסעודה בשרית".

הרב שלמה וולבה נהג לספר את הסיפור הזה כשעסק בפרשת השבוע: כשמישהו פונה אלינו לעזרה, אי אפשר להיות מצומצמים ואטומים. לא צריך להיות רובוטים של חסד, שעושים רק מה שביקשו מאיתנו. צריך לבדוק מה מסתתר מאחורי הבקשה הפשוטה, ולעשות מעל ומעבר, ביצירתיות.

רבקה פוגשת בפרשה את אליעזר, שיוצא לחפש כלה עבור יצחק. הוא מבקש לשתות, אבל היא מבינה שגם הגמלים שלו צמאים, ומשקה גם אותם בנדיבות. הוא מבקש להתארח ללילה אחד, אבל היא יודעת שהוא זקוק ליותר מזה ומציעה אירוח ארוך יותר בבית המשפחה. התכונה הזו, החסד המיוחד הזה, הם שהופכים את רבקה להיות רבקה אמנו.

הכלל הזה נכון בזוגיות, בחינוך ילדים, במקומות עבודה ובעצם בכל מקום: אם מישהו פונה אלינו עם מצוקה קטנה, אנחנו נוטים רק "לעשות וי", "לסתום את החור". אבל לפעמים הבקשה הראשונית שלו מסתירה צרכים אחרים לגמרי, שצריך להתאמץ כדי לגלות.

מה לומדים מהשידוך הראשון?

צוריאל גביזון, יזם "פרויקט 252" למחפשי זוגיות, כתב כמה כללים בנושא, מתוך פרשת השבוע, הפרשה שבה מוקם הבית של יצחק ורבקה:

* המרחק לא קובע. אברהם אומר: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי", ושולח את אליעזר רחוק, עד חרן, לחפש כלה מתאימה. הציעו לכם לפגוש מישהו, אבל המרחק הפיזי ביניכם גדול? אל תפסלו את הרעיון.

* "וַתֹּאמֶר: גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב!". אליעזר מבקש לשתות, ורבקה משקה גם את הגמלים. היא מעניקה הרבה יותר ממה שביקשו ממנה. אל תיכנסו לחשבונות ולפנקסנות של "מה אני עשיתי ומה הוא עשה". העניקו בלי לחשוב מה יוצא לכם מזה. תפתיעו לטובה.

* "וַיֹּאמֶר: בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹקי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ". אלוקים הוא השותף השלישי בקשר. אל תפסיקו להתפלל ולהודות על כל הזדמנות שנקרתה בדרככם. גם אם הדייט נכשל – תודו על כך, ונסו למצוא את הנקודה הטובה שלמדתם מהקשר. הרי כל דייט כושל מקדם אתכם לאדם הנכון.

* "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי". רש"י כותב על הפסוק הזה, שבזמן שאברהם דאג לשידוך של יצחק, גם יצחק דאג לשידוך לאברהם, אחרי פטירת שרה. רוצים זוגיות? תדאגו גם לזוגיות של אחרים.

* מסופר על רבקה: "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס..." צניעות מולידה אהבה. שימרו על פרטיות בקשר שלכם, תנו כבוד למה שאתם מנסים לבנות ביחד, אל תחצינו הכול כלפי חוץ ואל תשתפו אנשים זרים ברשתות החברתיות בכל שלב ובכל תהייה. אם אתם באמת אוהבים, אתם לא צריכים אישור של לייקים לאהבה שלכם.

בהצלחה.