אם תדבר על מה שאתה צריך, זה אמור לפגוע בה?

חיים: כמה שאני משקיע בה...

ברכה (עם פרצוף נרגז): הוא כל הזמן אומר את זה. אני לא יכולה איתו. אני עובדת משרה מלאה, חיים מובטל. הילדים, עלי. הבישולים, עלי. הניקיון והסדר, גם עלי. הכל עלי! מה שנשאר לחיים זה רק לקום מהמיטה בבוקר וליהנות מארוחת הבוקר המושקעת שהוא דורש שאכין לו.

חיים: לא ייגמר הוויכוח הזה לעולם. אני משקיע, נקודה. את לא חייבת לזלזל בי בשביל שאעריך אותך.

ברכה: אני לא מצפה להערכה מצידך. זה יותר מידי... לפחות אל תקטין אותי. אתה בכל הזדמנות מזלזל ומעליב. "לא עושים ככה, את שכחת את זה, לא טיפלת בהוא, את לא מודעת לעצמך, את אוכלת יותר מדי... את כל המשפטים האלה אתה יודע טוב מאוד לומר. אבל פרגון? אתה לא יודע בכלל מה זו המילה הזו בעברית...

מטפל: אז את כן מדברת על הערכה.

חיים: אני דווקא מבין אותה. מולך היא רוצה לצאת חזקה וקדושה מעונה ש"לא מצפה להערכה", אבל ברור שהיא כן רוצה.

ותדע לך, הוסיף חיים, שאין יום שאני לא אומר לה כמה שהיא אשה נפלאה וכמה אני מעריך את כל מה שהיא עושה. יותר מזה, אם לא הייתי מעריך, אין מצב שהיא היתה ממשיכה לעשות את מה שהיא עושה.

מטפל: אם בראייתך, חיים, אתה אכן מעריך, אז מה אתה כן שומע מהתלונה של ברכה?

חיים: האמת שאני חושב שזה לא הסיפור בכלל...

ברכה: כן. חיים צודק.

מטפל (מבולבל כהוגן): אתם רוצים להסביר לי? אני לא נביא ולא אדע אם לא תאמרו.

חיים (מנמיך את קולו, חושש שהזבוב על הקיר ישמע): האמת שיש לנו ממש בעיה.

המטפל שותק ומקשיב בדריכות.

אין לנו אהבה. אתה מבין? פשוט כבה הניצוץ. אנחנו נשואים כבר חמש עשרה שנה, ודי. כמה אפשר להיות דלוקים? משעמם לנו ביחד, לא מחכים לשום דבר שיקרה, פשוט חיים זה לצד זו, ואין שום ריגוש.

חיים דיבר בקול רועד. היה ניכר היטב שהנושא ממש כואב לו עד דמעות, ואלה אכן זלגו מעיניה של ברכה.

"אתה לא תבין אותי" אמרה ברכה. "כשחיים הולך לישון כל ערב במשך חצי השנה האחרונה בלי לתת לי יחס, אני מרגישה שבא לי למות. דיברתי איתו על זה, והוא מנסה לחפות על זה עם כל מיני סיבובים ומריחות. הוא לא מפסיק לפרגן לי מול כולם ולא מפסיק לקנות לי מתנות. אבל הוא לא באמת אוהב אותי. כשזה רק שנינו ואין מצלמות ואין כלום, הוא פשוט הולך לישון עם הגב לקיר וזהו", התייפחה ברכה.

מטפל: ואיך אתה מסביר את זה?

חיים: תראה, אני באמת מעריך את ברכה. מכל הלב. אני חושב שהיא אמא מדהימה, אישה מסורה, נותנת מעל ומעבר. אבל מה אני אגיד לך? אהבה וריגוש זו לא רשימת מכולת. כנראה שצריך משהו אחר בשביל שזה יקרה. באמת שהייתי מאוד רוצה להעניק לה חום ואהבה. אני אדם שכל כולו נתינה ואתה מוזמן לברר עלי בשכונה. אבל פתאום כאן, אני פשוט לא מסוגל. בא לי להקיא כשאני חושב על לתת לה ולהיות שם בהצגה בשבילה.

חיים דיבר, ומכל מילה נטף דם מהלב שלו. זה היה רגע בו כל אדם אחר היה מעדיף לא להיות נוכח בחדר. אוי לו מיצרו ואוי לו מיוצרו. חיים נמצא במצב רגשי נפיץ וכאוב, וברכה, לעומתו, פגועה עד עמקי נשמתה. כל מילה כאן יכולה לדקור לה את הלב עם חרבות...

המטפל נשאר שליו.

הוא שם לב לפרט קריטי מאוד.

"תגיד, חיים, אתה דיברת עכשיו בכנות על כך שכל כולך נתינה והיית מאוד רוצה לתת לברכה את צרכיה הרגשיים. ואני תוהה לעצמי, מה איתך? אתה היית רוצה גם לקבל משהו מכל הדבר הזה של "להיות נשוי לברכה"?

חיים התבלבל קצת, אבל התעשת מיד. "ברור שאני מקבל. אמרתי לך כבר שאין יום שאני לא מבטא הערכה כלפיה. זכיתי באמת ובתמים באשה צדקנית שעושה ונותנת מעל ומעבר. היא אמא נפלאה ומסורה לילדים שלי. באמת. יש בה המון מעלות".

מטפל: אבל לטפל בילדים ולנקות את הבית ולבשל, יכולה לעשות גם משרתת שתשכור בכסף. יכול להיות גם שברכה עושה את כל זה מתוך שהיא חונכה על הערכים הללו של להיות "עזר כנגדו", ולהשקיע בילדים וכו', אבל עדיין חסר לך משהו שאתה תקבל. אולי המשהו הזה לא ברור לך כל כך".

ברכה: מה עוד בעל יכול לקבל? אני באמת ובתמים עושה ונותנת לו הכל. זו סתם תחושה שלו, ואני לא חושבת שיש לי חלק בסיפור הזה.

חיים: באמת, ברכה, את אישה מדהימה. זו כנראה שריטה שלי.

מטפל: חיים, מה שעשית עכשיו נקרא לגונן. זיהית שברכה פגועה, זיהית שהיא מנסה "לצאת טוב", ופשוט באת לקראתה ו"קיבלת על עצמך" את תפקיד ה"בעיה אצלי". אם לא היית רוצה כל כך לגונן עליה, גם אזה היית אומר שזו "שריטה" שלך?

חיים: תגיד, אתה בכוח רוצה לכסח בינינו? אני בא לא לפגוע בה, ואתה מנסה בכוח להוציא אותה רעה? אני ממש מתנגד.

מטפל: מדוע אתה חושב שאם תדבר על מה שאתה צריך לקבל רגשית במערכת הזוגית, זו פגיעה בה? אם היא עד היום לא הבינה מה אתה צריך, זה פשוט כי אולי ניסית לגונן עליה מתוך כוונה טובה, אבל בפועל מה שנוצר מההתנהלות הזו זה המצב העכשווי שבגללו אתם כאן. ברכה תשמח לקבל ממך מידע על מה שמתרחש לך בתוך הבטן. אולי כי זה פשוט הפתרון היחידי שלכם.

ואני חושב עוד, הוסיף המטפל, שלברכה יש גם כן כל מיני דברים שהיא היתה שמחה שתבין, ואולי עד היום היא היתה עסוקה בלשרת את התפקיד של האישה המושלמת, כפי שהתוו לה אי שם בחייה, ולא רצתה "חס ושלום" להטריח את בעלה עם רגשותיה, אולי גם כן מתוך תחושה שהיא מגוננת בזה עליך, שח"ו לא תיפגע... ובדרך פספסתם קצת אחד את השניה...

הם שתקו.

הם בהו.

הם ניסו לעכל.

זמן המפגש תם, ואני לא בדיוק יודע לנבא מה יעלה בשבוע הבא. מה שבטוח הוא שהיום הם התחילו תהליך.

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.Cpini41133@gmail.com