לא מספיק שהמנתח איחר, גם אין לו זמן להסביר מה קרה בניתוח?!

"זאת פשוט שערורייה!", מלמל מייק לעצמו בפעם המי יודע כמה.

בנו, ג'ון, חלה ועמד לפני ניתוח מורכב. הוא קיבל המלצות רבות על ד"ר פיליפ, מנתח בחסד עליון, והפעיל קשרים רבים על מנת לשבץ את בנו בין המנותחים על ידו. מאמציו נשאו פרי.

נקבע לג'ון מועד לניתוח בשעה 10 בבוקר. 

התאריך הגיע. מייק ובנו הגיעו לבית החולים שעתיים לפני הזמן, עברו את תהליך ההכנה לניתוח והמתינו לבואו של המנתח.

השעון הורה על השעה 13:00 בצהריים, ואפילו צל צלו של המנתח המהולל טרם נצפה בקצה המסדרון.

מייק כסס את ציפורני ידיו בעצבנות והחל לרקום מזימות בראשו כיצד להתנקם במנתח חסר האחריות על עיכובו השערורייתי, וכמובן בבית החולים שמעז להעסיק רשלן שכזה.

כעבור חצי שעה מורטת עצבים נראתה דמותו של המנתח מתקדמת לעבר חדר הניתוח, מלווה בשני עוזרים רציני מבע.

"אתה לא מתבייש?", קרא מייק לעבר המנתח, "הילד ממתין לניתוח, ולך יש זמן לאחר?".

"אני מבין את כאבך", השיב המנתח, "אבל תאמין לי שלא שיחקתי בזמן הזה. הבה נזדרז כעת, חבל על סבלו של בנך".

אולם דברי המנתח רק הבעירו יותר את כעסו של מייק.

"מעניין, אם הבן שלך היה ממתין לניתוח, אם גם כן היית מאחר ככה?", קרא מייק בזעם ועיניו ירקו זיקים.

עוזרי המנתח הביטו זה אל זה, ושניהם הביטו במנתח. נראה היה כי הם רוצים לומר משהו, אולם לבסוף החרישו, כנראה מטעמים של יחסי ציבור.

המנתח התאמץ לשמור על קור רוח, ואמר: "אני מבין שהזמן שחלף מכעיס אותך, אולם כעת אתה מבזבז זמן מיותר על וויכוחי סרק. הנח לנו כעת לנתח את בנך, בבקשה".

מייק קמץ את שפתיו, לא לפני שהבטיח תביעה עסיסית לבית החולים ופיטורין למנתח ולצוות עוזריו.

* * *

כעבור שעתיים נפתחה הדלת של חדר הניתוח, והמנתח יצא משם מזיע כולו. תוך כדי שהוא משפשף את ידיו עם חומר חיטוי, הוא אמר למייק: "נראה שהניתוח הצליח, אבל אני ממהר מעט, אז תפנה לאחות והיא תסביר לך את כל מה שאתה צריך לדעת", ופנה ללכת.

מייק הרגיש שחום אוזניו שורף את קצוות שערותיו. "חוצפן", הרהר בזעם, "לא די שהוא איחר, עכשיו גם אין לו זמן בשבילי?!".

מייק קמץ את אגרופו ורץ לעבר המנתח, אלא שאז הסתערו עליו רופא ואח שעמדו בקרבת מקום וקראו לעזרת האבטחה.

"תעזבו אותי", צרח מייק והשתולל בזעם, "למנתח הזה אין ערך לחיי אדם! בני מורדם אחרי ניתוח, אינני יודע אם הוא חי או מת, והוא הולך לו?! חוצפן אחד. האם לבנו הוא גם כן היה מתנהג ככה?".

"תירגע", השתיק אותו הרופא, "המנתח קצת ממהר היום".

"ממהר?!", העצים מייק את שאגותיו, "לאן הוא ממהר? לשחק עם הילד שלו? הבן שלי מורדם, והוא ממהר לו לדרכו?!".

"הוא ממהר להלוויה של הבן שלו!", אמר האח, ומייק השתתק מיד.

האח מחה דמעה וסיפר: "היום בשעה 09:45 נפגע בנו של המנתח בתאונת דרכים קשה. במשך שעתיים נלחמו כאן על חייו, אך לבסוף נאלצו לקבוע את מותו. ההכנות להלוויה נערכו, ובמהלכם הודיע המנתח כי ההלוויה תידחה כיוון שיש לו ניתוח דחוף לבצע - הניתוח של בנך!

"כעת הוא סיים את הניתוח, והוא בדרכו להלוויה של בנו"...

* * *

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, אלא הקדם לדונו לכף זכות.