לונדון החרדית סוערת: למי העביר ראש הישיבה את כל זכויותיו, ומה קרה לאחר מכן?

"לרבים מבין תושבי העיר לונדון, הייתה דוגמה חיה בשבת שעברה, פרשת וירא, שהמחישה יותר מכל את הזכויות הרבות הנזקפות למי שבולם פיו בשעת מריבה, ושומע חרפתו ואינו משיב", מספר הגאון רבי מרדכי מלכא, רבה של העיר אלעד.

"לפני קצת יותר מ-9 חודשים, נכנס לבית המדרש של חסידי ויז'ניץ בלונדון יהודי, שבמר נפשו התפרץ בצעקות לעבר ראש ישיבת ויז'ניץ בלונדון, הגר"פ שנייבלג. במהלך העלבונות והצעקות ששפך, התברר כי אותו אדם ממורמר ופגוע מכך שראש הישיבה לא קיבל את בנו לישיבה.

"ראש הישיבה שמע את הצעקות. הבושה הנוראה מההתפרצות כיסתה את פניו, והוא קם ועזב את בית המדרש ללא אומר .השומעים, שנתקפו הלם ותדהמה, לא קמו לגונן ולהגן על ראש הישיבה.

"ההשפלה היתה עצומה. כל אותו הלילה לא יכול היה ראש הישיבה הרב שנייבלג לעצום עין. הבושות שספג לעיני תלמידיו בהתפרצות – חזרה וצפה לנגד עיניו בכל עת שניסה להירדם. אולם לאחר שעות ארוכות בהם לא יכול היה למצוא תנומה לעפעפיו - הבזיק בו רעיון.

הרב שנייבלג נזכר שבקהילה יש יהודי בשם גפנר, שנשוי 7 שנים, ועדיין לא זכה לילדים. הוא צלצל אליו, ואמר לו בהתרגשות את המילים הבאות: "אני מעביר לך את זכויותיי בשל העלבונות אותם ספג הלילה. אני מברך אותך שזכויות אלו יעמדו לך על מנת שייוושע בפרי בטן.

"9 חודשים עברו מאז, ובשבת פרשת וירא ערך הרב גפנר מלונדון קידוש, לרגל הולדת ביתו הראשונה", מסיים הרב מלכא את הסיפור המפתיע.

הגאון מוילנא כתב באיגרתו בשם המדרש: "על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו בעולם הזה-זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער". בגמרא מובאים דברי רבי אלעזר: "אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר: 'תולה ארץ על בלימה'".

מתי צריך לשתוק? ומהו הרווח העצום של השתיקה? הרב זמיר כהן:

שמעתם על האדם שהתמוטט תוך כדי וויכוח עם אשתו?