הנכדים משווים ביני לבין הסבתא השנייה

אני לא יודעת מדוע, אבל יש דבר אחד שמרגיז אותי מאד אצל נכדי. הם מרבים לומר לי מה עושה הסבתא השנייה.

הסבתא השנייה שלהם היא אישה מיוחדת. יש לה בית גדול במיוחד, וחצר ענקית, יש לה זמן בשפע והרבה מאוד נכדים נוספים. היא לא עובדת והיא גרה במרכז עיר סואנת, כך שכל המוזיאונים והחוויות נמצאים ממש לידה.

היא נוהגת, ולכן יכולה לקחת את הנכדים לכל מקום בלי בעיה, והיא בעצמה מחפשת ריגושים.

אני סבתא צעירה, יחסית, עדיין יש לי ילדים קטנים בבית, אני עובדת ולא מספיקה אפילו לגדל את הילדים שלי בשקט.

אני שמחה שהנכדים באים, אבל לא יכולה לתת להם שום דבר מכל מה שהסבתא ההיא נותנת.

כשהם אומרים לי שאני סבתא טובה פחות - אני מתכווצת ונעלבת.

הם מספרים לי בכל פעם מה עשו עם הסבתא השנייה, ואני מרגישה שאני מקנאה.

למה אני מקנאת בזה כל כך?

* * *

הקנאה שלך ברורה לגמרי. את מרגישה שאם היו לך התנאים של הסבתא השנייה – גם את היית סבתא מושלמת וטובה כל כך.

באמת, את צריכה להבין דבר בסיסי וחשוב עד מאוד, והוא שכל ההסתכלות שלך שגוייה.

אין כל תחרות בינך לבין הסבתא השנייה.

ילדים לא תמיד אוהבים מישהו לפי המתנות שנותן להם, לפי החוויות שחווים אתו ולפי הרעש והצלצולים שהוא עושה סביבו.

ילדים יכולים לאהוב סבתא שמלאה באהבה, שמגדלת משפחה שנעים להיכנס לביתה, שמתייחסת אליהם כמו ליתר הילדים במשפחה הזו, ושמבשלת את האוכל הפשוט שהם אוהבים.

במקום לחשוב על הסבתא השנייה כמתחרה שלך, חשבי על נכדיך ששמחים ללכת אליה, ולקבל חומריות שידך אינה משגת.

חשבי על כך שהם חווים שתי צורות של חיים. האחת של הסבתא האחרת, והאחת כאן אתך.

חשבי על כך שזה מקל עליך, כשאת יודעת שהם נהנים שם.

וחשבי על כך שזה עוזר להורים שלהם.

אני בטוחה שאחרי כל הדברים האלה, לא תצטערי בשל כך, אלא תשמחי.