טורים נשיים
איך את היית מציגה את הדמויות הללו?
איך נכון יהיה להציג דמויות כאלה? מאיזה שבח היית מתחילה לתאר אותן? אולי לפי שם המשפחה ממנה הגיעו? אולי מהתואר שלהן? אולי מהדרגה שלהן בקריירה? אולי מהקשר שלהן לדמויות מובילות אחרות?
- מעדנים מעדן
- פורסם כ"ז חשון התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)תארי לך שתי נשים שהן מנהיגות העם, חכמות בצורה יוצאת דופן, בעלות ייחוס משפחתי מפואר, נשואות למנהיגי האומה ו"בין היתר" הן גם מגדלות ילדים. איך נכון יהיה להציג דמויות כאלה? מאיזה שבח היית מתחילה לתאר אותן?
אולי לפי שם המשפחה ממנה הגיעו (כהן, לוי, סיומת של "מן"/"סקי")? אולי מהתואר שלהן (ד"ר, רו"ח, עו"ד...)? אולי מהדרגה שלהן בקריירה (סא"ל במיל' / שופטת בדימוס / שרת ה...)? אולי מהקשר שלהן לדמויות מובילות אחרות (אשת ראש הממשלה)?
מה שבטוח הוא שלא חשבת להציג אותן תחילה מהיותן מגדלות ילדים! זה הרי שגרתי כל כך, בנאלי, משעמם, אפור, נטול תהילה, חסר זוהר, נעדר chic... אם כך, טוב שיש לנו התורה הקדושה שמכוונת אותנו להתבונן נכון על הדברים, שמדריכה אותה לאזן את תחומי החיים הרבים שלנו לפי המדד הנכון. כך כתוב בתורה: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה" (חומש שמות, פרשת שמות פרק א' פסוק ט"ו).
מפרש רש"י: "שפרה - זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד.פועה - זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה".
התורה הקדושה מציגה שתי דמויות אדירות, לא בשמות שלהן אלא בכינויים שלהן. הכינויים ניתנו לדמויות האלה על בסיס מעשים טובים שאותן דמויות עושות, אשר התורה מוצאת לנכון לציין. נדייק ונשים לב שלא מדובר בעניינים רוחניים, מופשטים, נשגבים מעם, כמו השתטחות על קברי צדיקים, סגולות של קריאת כתבי קודש 40 יום ברצף, סליחות באמצע הלילה וכדומה. מדובר בדברים מוחשיים, יומיומיים, גשמיים, שנשים זוכות לעשות בעצם היותן נשים.
יוֹכֶבֶד היא הנכדה של יעקב אבינו, "בחיר האבות", הבת של לוי, שהוא השבט הנבחר לעבודת הקודש. היא רעייתו של עמרם, שהוא מנהיג הדור אותה עת. מִרְיָם היא הבת של יוכבד, וממילא של מנהיג הדור אותה עת. היא משבט לוי המיוחס, אחת משבע הנביאות שעמדו לישראל (היא זו שניבאה שאמה תלד בן שיגאל את עם ישראל ממצרים), נישאה לנשיא שבט יהודה, הנהיגה את הנשים ביציאת מצרים ("שירת מרים", שם נעשה שימוש ב"תוף מרים"). הנכד שלה, בצלאל, היה האמן והאדריכל הראשי בבניית המשכן במדבר.
כלומר: לשתיהן ייחוס מובחר, תפקיד נעלה וקשר הדוק עם דמויות מובילות אחרות. עם כל זאת, יוכבד ומרים מוצגות בתורה בכינויים שניתנו להן בגין פעולותיהן עם ילדים.
יוכבד=שפרה - משפרת את הוולד. איך? מנקה ומייפה את הוולד לאחר לידתו. כלומר דואגת לצרכי גופו החיצוניים, שהם למעשה צורך נפשי, רגשי ורוחני עבור הוולד. רחיצת הקטנטן, מסאז', גזירת ציפורניים, החתלה, סירוק עדין, הלבשת הפצפון בבגדים יפים בנעימות. כל אלה מעשים אדירים בפני בורא עולם!
מרים=פועה - משמיעה קולות ומדברת עם הוולד (קוקו, לי לה לי, שששש... מממממממ...). כבר מרגע הלידה היא מפטפטת עם הפצפון, מתייחסת לצד הרוחני הגבוה שבו, ל"רוח ממללא" שלו, אף על פי שהוא עדיין לא יודע לדבר. היא לא ממתינה שיגיע לגיל בר מצווה, ואז היא תוכל לנהל איתו שיח בוגר של דברי תורה נשגבים, אלא כעת, ברמה שלו, שרה שירים, מדברת בחרוזים, מסבירה. הגם שהיא הייתה נביאה(!), הדבר הראשון שמסופר לגביה הוא לא נבואותיה, אלא עבודתה הנשית עם ילדים שהם ה"קהל" שלה. אין זה למטה ממעלתה הרמה.
על שתיהן צוין בהמשך: "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שם, פסוק י"ז). רש"י: "מספקות להם מים ומזון". גם את מאכילה ומשקה את ילדיך: שולחת כריך למסגרת הלימודים ובקבוק מים (שלא ישתו מהקולר, חלילה...), מטגנת שניצל לארוחת הצהריים, חותכת פירות אחר הצהריים, מגוונת באופן הגשת הביצים בארוחת הערב, קוצצת להם סלט לשבת. את מספקת את צרכיהם, מגדלת אותם ומחיה את הילדים!
בתפקידן כמיילדות הראשיות של הנשים העבריות באימפריית מצרים, יוכבד ומרים עשו פעולותיהן כלפי תינוקות של נשים אחרות, כך שהן לא היו "מצוות ועושות". ואילו אנחנו זוכות, ובע"ה עוד נזכה גם הלאה, לטפל בילדים שלנו. ברור אם כן ששכרנו גדול לאין ערוך, זאת בהתאם לכלל ההלכתי הידוע, "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה" - לפיו מי שמקיים מצווה שהוא חייב בה, גדול ממי שמקיים מצווה זו אף שהוא פטור ממנה.
כמה מעודד! גידול ילדים זו החייאה עבורם, וזו פסגת העשייה שלנו, הנשים!
אשמח לקרוא תגובתך לדברים.