2 חיוכים משמיים באמצע לימוד ה"דף היומי"

כל לומדי הדף היומי עמדו נפעמים השבוע, ולא בפעם הראשונה, בראותם שהסוגיות הנלמדות, נוגעות באופן ישיר בפסוקי פרשת השבוע.

אין ספק, זה דבר שיכול לקרות. פסוקים רבים בתורה שבכתב, וסוגיות רבות בתורה שבע״פ, ומן הסתם, אך טבעי שמפעם לפעם ייתקלו הלומדים בהשתלבות יחד של כמה סוגי לימוד.

אך עדיין, ברור הדבר שמספר המפגשים הללו, הם הרבה יותר מהמצופה לפי כל סטטיסטיקה. מי שטיפה מקשיב בין השורות, משתכנע שוודאי אין זה מקרי שהפסוק "וה' פקד את שרה" מתוך הפרשה, והדיון החשוב מתי בישרו להם המלאכים על לידת יצחק, נלמד בדיוק ביום רביעי השבוע בדף היומי (ראש השנה יא ע"א).

כאמור, אפשר להאריך רבות על העובדה המעניינת הזו ושכמותה, ועל הזדמנויות רבות שלימודים ומסכתות שונים, "יוצאים" הרבה פעמים בדיוק בחגים ה"מתאימים". אך לא כאן המקום, וודאי מי שזוכה ללמוד "דף היומי", יכול להיות עד נאמן על עשרות ומאות "מפגשים" שכאלה.

הדברים נקשרים לשמועה ידועה בשמו של הגאון מווילנא, בדבר מי ששני לימודים שונים שלו נכרכים זה בזה, אשר הדבר אות וסימן כי לימודו של אותו אדם, לשם שמים הוא.

אולם הסיפור הבא אותו שמעתי השבוע מכלי ראשון יכול ללמדנו, שגם מי שמחליט להצטרף ללימוד הדף היומי באמצע הדרך, גם הוא ראוי לזכות לאותות וסימנים שכאלו.

בעל המעשה, יהודי ירא שמים שמשתדל לקבוע עיתים לתורה, נפשו איוותה מזה שנים להצטרף ולהיות חלק מלומדי הדף היומי, אך עיסוקיו הרבים, טרדות החגים וטרדות החיים, היו חלק מה"תירוצים" שהעניק לו השטן כדי לדחות את ההצטרפות המיוחלת.

• • •

בשבוע שעבר, עת התחיל העולם כולו את מסכת ראש השנה, הוא הבטיח לעצמו שהפעם זה קורה. הוא קנה גמרות מיוחדות וקבע חברותא עם יהודי תלמיד חכם שגר בשכנות אליו. הוא ידע ש"אחרי החגים" כבר פה, ועל סמך זה כמעט נדר, שביום שני ה' בחשון הוא מתחיל מסכת ראש השנה - כמו כולם - בכל הכוח.

רבות מחשבות בלב איש, והיצר כמובן לא יעמוד מנגד, טרדות מיוחדות הזדמנו לו "פתאום", ודחו את המפגש המיוחל עם החברותא. והרצון האמיתי להתחיל ברגל ימין בדף ב' עם כולם, השתבש לגמרי.

הוא התקשר עוד באותו ערב לחברותא המיועד, נבוך ומתוסכל: ״רציתי, אתה בעצמך יודע כמה רציתי, אבל כנראה שיש מישהו שרוצה הפוך, השטן פשוט חוסם ומקטרג, משבש את כל התכניות״, מירר.

החברותא, תלמיד חכם מכובד, ניחם שדווקא בגלל שהתוכניות משתבשות, זהו אות וסימן כמה יקר הלימוד שלו בעיני השם, אותו בדברי נועם, וכמה צריך להמשיך להתעקש עליו, ולהילחם.

״אני מסכים לגמרי״, אמר גיבור סיפורנו, ״הבעיה היא שאני רואה שלא רק היום, אלא כל השבוע יש לי כמה טרדות ועומסים, קפצו עלי בבת אחת כמה דברים דחופים, ואני לא רואה רגע פנוי לפחות עד סוף השבוע״.

השכן המיוחד, החברותא המיוחל, לא התייאש ולא נרתע: "אל דאגה, קח את הזמן. תמיד יש עיסוקים, ואנחנו נצטרך יחד למצוא את הדרך לקבוע זמן קבוע, לצד העיסוקים, ולעמוד בו בכל הכוח".

"בוא נקבע ביום שני הבא", המשיך החברותא בעצה נכונה. "עד אז תסיים את עיסוקך בנחת, ואז נתחיל בכל העוצמה. ובעזרת ה' אחרי שנתחיל, יהיה לנו הרבה יותר קל״.

• • •

יום שני השבוע. י"ב חשון. השעה 7:00 בערב. החברותא וגם הוא יוצאים כל אחד מביתו, וצועדים יחדיו לכיוון בית המדרש הסמוך בשמחה והתרגשות. ״חשבתי שכדאי שבתחילת הלימוד, נעבור קצת על הפרשה עם רש״י, כל יום נלמד עלייה אחת. ואח"כ נתחיל בלימוד הגמרא״, הציע התלמיד-חכם מורה הדרך, בהסבירו שעם כל-הכבוד לתקנת הדף היומי החשובה והמבורכת, ישנה תקנה ישנה וקדומה הרבה יותר, המובאת בשלחן ערוך (סי׳ רפ"ה סעיף ב'), והיא לימוד הפרשה עם רש״י, ולכן בטרם נתחיל בלימוד הגמרא, נשתדל להקפיד על הבסיס״.

ואכן, כעבור כמה דקות של "חימום" ע"י לימוד רש"י על הפרשה, הם פתחו בהתרגשות רבתי את מסכת ראש השנה, והחלו ללמוד מההתחלה. הם הבינו שכדי להדביק את הקצב של הדף היומי, הם יצטרכו בימים הראשונים ללמוד קצת יותר מדף, עד שיגיעו לדף שכל עם ישראל לומדים באותו יום.

כעבור מחצית השעה של לימוד מתוק ורציף, הם הגיעו לדף ג, ושם, בתחילתו, הם פגשו את דברי ריש לקיש הידועים: "כי - משמש בארבע לשונות...״, עם הסבר ארוך ומורחב של רש״י. הם הביטו אחד על השני בחיוך מתוק, ולא יכלו לכבוש את השמחה וההתפעלות.

הנה ההסבר להתרגשות המיוחדת: בדיוק לפני חצי שעה, כשהם התחילו את הלימוד עם חומש על הפרשה, הם ראו שרש"י הביא בדיוק את דברי הגמ' הללו ממסכת ראש השנה: "כי - משמש בארבע לשונות", על הפסוק הראשון של אותו יום (שני) ״לא צחקתי, כי יראה...  לא כי צחקת" (בראשית י"ח, טו). כן זו בדיוק אותה גמרא אותה הם התחילו - במסירות נפש - היום.

• • •

מה זה אומר? כל אחד יוכל לראות בסיפור אמיתי זה, שהתרחש השבוע בבית-מדרשנו, מה שהוא רוצה. אולי "חתימה" על מוסד הדף היומי, שכדאי להצטרף אליו, גם באיחור-מה, או שלל רעיונות מוסריים אחרים. אבל אני ראיתי בזה סוג של הוכחה על אמיתות התורה, ועל אמיתית מאמר רבותינו בפרקי אבות על 'שנים שעוסקים בדברי תורה', שהקב״ה יושב ומקשיב להם, ומשגר להם לעיתים גם חיוכים של שמחה ונחת מלמעלה.

הקב״ה מקשיב ושומע, ואם צריך שולח גם טפיחת עידוד על השכם. הקב״ה מקשיב, וכשהוא רואה מישהו שקצת מתקשה או מתמהמה מלקבוע לו זמן, מפזר לו ׳חיוכים׳ ודחיפה באמצע הדרך, ומזמין אותו בעין יפה לשכון ולקבוע מושבו בבית המדרש. 

• • •

ידע כל אדם, כל לומד - כל לימוד שיהיה - שהקב"ה צמא לו, לשמוע קולו. יחזיק וישקוד בכל כוחו, הגם שמפריעים עומדים לו בדרכו, כי "לפום צערא אגרא", וכגודל הקושי - כך גם השמחה שיש למעלה, והשפע שיורד בכל העולמות. 

• • •

מוקדש לציון יום הזיכרון לרבי מאיר שפירא מלובלין, מייסד ה"דף היומי", יוזמה עצומה שהחלה לפני כמה עשרות שנים, ומאז קיבלה עשרות אישורים "חיוכים" ו"חותמות" מבורא עולם.