אמא של הנכדים שלי לא רוצה שאומר את דעתי

נכדי אוהבים מאוד לבוא אלי. אני מקבלת אותם בשמחה ועושה אתם הרבה דברים שהם אוהבים.

לפעמים, תוך כדי שהם אצלי, אמא שלהם מתקשרת ומבקשת מהם ללכת לחנות בשבילה, או לגשת למספרה לשלם חוב.

אני רואה שבחוץ יורד גשם שוטף, ואני אומרת לה: "מסכנים הילדים, בחוץ קר מאוד, תשאירי, אני אעשה את זה".

ואז הילד שממנו ביקשה לוקח את הטלפון ומתווכח עם אמו.

במקרים כאלו היא כועסת עלי ואומרת לי שאני לא בסדר, כי אסור לי להתווכח אתה כשהיא אומרת מילה. "הילדים צריכים לדעת לשמוע בקולי", היא אומרת.

אני מסבירה לה שהיא מבקשת דברים לא הגיוניים, אבל היא רק כועסת.

כשהיא אומרת את זה לבעלה, הוא בני, הוא מתרגז עלי במקום עליה.

איך פותרים בעיה כזאת?

* * *

אסור בתכלית האיסור להתווכח עם הורים בנוכחות ילדיהם.

ויכוח של סבתא עם הורים, לפני הילדים, לא הביא מעולם לתוצאות ברוכות.

ויכוח כזה גורם לכך שניתנת לילד לגיטימציה למעשיו, לבכיינותו, למרדנותו ולסרבנותו.

הוא מתחיל להתווכח עם האם ולא פוסק, כי  דבר ראשון מאחוריו עומדת הסבתא הגדולה והמבינה.

ודבר שני, הוא פתאום מבין שהוא יכול לברוח מהדרישה של אמו.

איך פותרים בעיה כזו?

לא מתערבים! לא מתווכחים! לא אומרים דבר להורים!

מה כן?

אם את רואה, כפי שקרה אצלך, שמזג האוויר לא טוב ולא נעים, את יכולה לומר כדרך אגב לילד: "בדיוק אני צריכה לרדת לתופרת, היא גרה ליד החנות שעליך להגיע אליה, בוא ואקח אותך ברכב יחד אתי".

בצורה כזו, לא התווכחת עם אמו, ולא גרמת לו לזלזל בדבריה ולהתווכח אף הוא.

לא גרמת לו להיות תלוי בך ולבקש מעכשיו תמיד שתיקחי אותו במקום שילך.

לא גרמת לו להבין שהוא יכול לצאת מהדבר ולא לקיימו.

כך תרוויחי גם יחסים נאותים וטובים עם ההורים, וגם לא תקלקלי את היחסים של ההורים עם הילד.