פרשת תולדות: בלי עשיו הרשע, איך אפשר להיות יעקב?

כמה נחמד היה לחלום השבוע שעה נוספת... מזל שסוף סוף בא החורף!

רק חבל שבעוד תחומים בחיים לא ניתן בכזאת קלות "להזיז" מצבים.

תחשבו שיכולנו כעת ללחוץ על כפתור ולשנות סטטוס מאדם לחתול. כך יכולנו לזכות במענק החתולים השמנמן שמעניק משרד האוצר, ואז שוב באותה קלות ללחוץ על הכפתור ולחזור להיות אברך מן המניין שכבר לא חושש מגזירת המעונות.

אבל מה לעשות? החיים הם לא שעון חורף, ובשביל להצליח צריך להשקיע ולהתאמץ.

בפרט בחינוך הילדים.

תחשבו על זה, שהורים מבלים בשמונה-עשרה החודשים הראשונים של הילד בניסיון לגרום לו לעמוד ולדבר - ובשמונה-עשר השנים הבאות בניסיון לגרום לו לשבת ולהקשיב...

אבל להורים שנחושים להשקיע וחמושים בסבלנות ואהבה, נכונה הצלחה כבירה רוויית עסיס של נחת עתיר מתיקות.

כי לא תמיד "הבן של..." זה המתכון לנחת.

ופרשתנו תוכיח.

* * *

ישנן דעות חלוקות באיזה גיל נישאה רבקה ליצחק (בגיל 3, 12 או 14. ראה יבמות סא ע"ב, ובתוס' שם ד"ה וכך). לאחר נישואיהם חוותה רבקה 20 שנות עקרות (פרקי דר"א, פל"א), ורק לאחר מכן זכתה להיפקד בהיריון קשה ומטלטל.

אללי, יש לה שייגעץ בבטן!

ג'ינג'י שעיר שמפרכס לצאת בכל פעם שהיא עוברת ליד בתי עבודה זרה (בראשית רבה ס"ג, ו').

סוערת ונסערת היא רצה לבית שם ועבר, לברר מה זה ועל מה זה, ומכאן ההמשך ידוע.

הצדיק ר' יהושע מבעלז זצ"ל שואל שאלה חזקה.

מילא אם רבקה הייתה רצה למחלקת רווחה כדי לברר על אופן מסירה לאימוץ חוקי, ניתן היה להבין אותה. מסכנה, להיות אמא של עבריין מגיל אפס, לא כל אחת מסוגלת.

אבל בשביל מה היא רצה לבית המדרש?!

נכון, יש לה בן צדיק ובן רשע! מה הבעיה? הרי אז זה לא היה חידוש, הרי היו: קין והבל, שם וחם, יצחק וישמעאל, לבן ורבקה. היו משפחות שנולד בהן בן צדיק ובין מעיק, אז בשביל מה התרוצצה רבקה כעת לבית המדרש? מה בקשה היא לשמוע בנבואה?

שאלה עצומה, ותשובתה עצומה שבעתיים.

נחוצה היא לנו לא רק בשביל חינוך ילדינו, אלא בעיקר בשביל חינוך הילד המרדן שבקרבנו.

* * *

אל העיר "הורנוסטייפל" הגיע רשם במטרה לגייס תלמידים לישיבה. כבר אז בלטה שקדנותו המופלאה של הבחור יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, שלימים כונה "הסטייפלער" על שם עירו, והרשם הוקסם מהתמדתו.

יעקב ישראל הצעיר רצה ללכת לישיבה, אולם נדרשה לכך הסכמת אמו.

גם האם חפצה בכך, אולם התנתה את הסכמתה בשאלה: "האם יהיה לו שם לחם לשובע?".

לשמע השאלה צחק הרשם ואמר: "לחם?! מי מדבר על לחם? יש חדר אוכל ענק עם ערימה של כיכרות לחם ועם שתי חביות: אחת מלאה בחמאה והשנייה בריבה. כל בחור יכול לקחת לעצמו כמה שהוא רוצה, ללא שום הגבלה".

בימים של עוני, סיפור כזה הוא ממש בשורה.

"קח אותו לישיבה!", אמרה האם בשמחה, "אצלנו בבית אין כזה שפע...".

הסטייפלער מעולם לא ידע על קיומם של אותם כיכרות וחביות ריבה וחמאה, שכן היה שקוע כולו בתלמודו, ואת האוכל היו מביאים לו עד בית המדרש, שחלילה לא יתבטל מלימודו.

אולם רבי יעקב גלינסקי זצ"ל סיפר, שכשהוא הגיע לאותה ישיבה, כבר לא היה זכר לאותן ערימות כיכרות וחביות מתבלים.

בזמנו רעבו ללחם, כפשוטו. אפילו די עצים להסקה לא היה. במקום זה העמידו במרכז בית המדרש דוד ענק מלא במים חמים - בלי תמצית ובלי סוכר, רק כוס חמין! - בכדי להפיג במעט את הקור והרעב לכל דורש.

פעם התאונן אחד החברים באוזני הרב גלינסקי: "האח, אילו היו המים לפחות קצת ממותקים... א'ביסלה מתיקות, משהו".

השיבו הרב: "בידנו להמתיק את המים!".

"כיצד?", הסתקרן הבחור.

הסביר הרב: "שלמה המלך אומר: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (משלי ט', י"ז). הוי אומר, שכאשר המים אסורים, הם נעשים מתוקים לשותה אותם. אשר על כן, אם הנהלת הישיבה תאסור עלינו את שתיית המים, הם יהיו לנו ממותקים!"...

אם נערוך סקר עולמי, נגלה נתון מדהים.

מתוך מניפת המדינות, מדינת שוויץ מתייחדת בגווני השלווה והמרגוע שבהם ניחנה.

לאור זאת, ההיגיון טוען שמדינה שכזו - שאין בה מלחמות או אירועים טרגיים בולטים - אחת דינה להוביל בהישגיה על פני כל מדינות העולם; הפסטורליה השוויצרית מקור להשראה, והשראה הינה כר פורה לפיתוח.

ובכל זאת, לכשנבחן את ההישגים השוויצרים נגלה, שמלבד השוקולד המשובח - ברוב התחומים נעלמת היא באבק שהותירו לפניה המדינות המאותגרות.

מפתיע לגלות, שדווקא המדינות שנתונות לאתגרים הניבו הצלחות רבות עשרת מונים מאשר המדינה השלווה והקסומה. ישראל תוכיח, שעל אף רדיפותיה הרבות מובילה בתחומים רבים על פני יתר מדינות העולם.

ויש לכך הסבר ברור מאוד.

התנגדות מכריחה למצוינות!

בכל אדם קיים יצר תחרותי שמורעל להתמודד עם אתגרים ולמרוד בכוחות מגבילים.

יהודים רבים ידעו לספר, שבימי בחרותם התרפו מלימוד התורה, אולם כאשר פרצה השואה האיומה ולימוד התורה נעשה עבורם אתגר, הם מסרו את נפשם על לימודה. 

הוא אשר אמרנו, התנגדות מכריחה למצוינות!

* * *

מסביר רבי יהושע מבעלז זצ"ל, שרבקה הפנתה שאלה לפני שם ועבר.

אכן, במשפחות רבות ההיריון הוליד בן רשע, אולם הריונה היה שונה משלהם, שכן היא הייתה עקרה, ורק בזכות תפילותיה ותפילות בעלה היא נפקדה (ראה רבנו בחיי, דברים י"א, י"ג). אם כן, תמהה רבקה, כיצד יתכן שתפילתי לבן צדיק הצמיחה היריון שיוליד גם בן רשע?

על כך השיבוה בנבואה: "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (בראשית כ"ה, כ"ג) - "כשזה קם זה נופל" (רש"י, שם).

דהיינו, דווקא משום שרבקה השתוקקה לזכות בבן צדיק "אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹֽהָלִֽים", מוכרח היה שייוולד עמו עשיו הרשע - שיהווה לו התנגדות! רק כך, מתוך הסתייגותו של יעקב מהשפעתו הקלוקלת של אחיו הרשע, יוכרח הוא להצטיין במעשיו ולהיות מושלם.

ומה נאים הדברים לימינו.

הננו מוקפים בעשיו-ניקים שדרכם מנוגדת לדרכנו ומעשיהם מאתגרים את אמונתנו.

נעמוד באתגרים כדרכו של יעקב אבינו, נדבק בתורה ונצטיין במצוותיה.