האם חשבתם פעם מה פירוש המילה "תפילה"?

העובדה שאברהם ויצחק זכו לילדים רק אחרי המתנה ממושכת ותפילות – מעוררת שימת לב מיוחדת, בעצם זה ממש לא היה אמור להיות כך, מכיון שההמשך שלהם אינו רק אישי אלא בעיקר המשך האומה הישראלית, וכי ישנה אפשרות שזה לא יהיה?!

חכמינו מגלים את התשובה על כך ואומרים מפורשות שאמנם הם היו עקרים, אולם לא העקרות גרמה את התפילה, אלא התפילה גרמה את העקרות.

וכך נאמר במסכת יבמות דף ס"ד א"ר יצחק: "מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. א"ר יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר? מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקדוש ברוך הוא ממדת רגזנות למדת רחמנות".

עדיין אנו מבקשים להבין: וכי הצדיקים לא מתפללים בלא שהם עקורים, או בלא שיש להם ענין מיוחד שמציק להם? אדרבה!

יתר על כן, בספרות ההגות התורנית מופיעה שאלה: מה צורך ותועלת בתפילה, הרי הקב"ה יודע מה הם צרכיו, ואם צריך לקבל - יקבל. ויש הסבורים שהתפילה נועדה להחדיר באדם אמונה שהכל ממנו יתברך.

אולם גישה זו תמוהה, מלבד שלאור הבנה זו נמצא כביכול שהתפילה אין בה ממש כשלעצמה, וכאילו היא רק אמצעי פסיכולוגי להחדרת מסרים.

גם קשה למה הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים? הרי אדרבה, הם אינם זקוקים לזה כדי להחדיר אמונה בליבם!

דווקא להם לא נצרכת התפילה להחדרת האמונה, וכי אברהם אבינו ראש המאמינים היה זקוק לחיזוקים אלו באמונה?! וכי אברהם ויצחק והאמהות הק' - היו זקוקים לעקרות כדי להפנים את אדנות השם?!

האם חשבתם פעם מה פירוש המילה תפילה?

ישנם כמה פירושים על כך והקרוב ביותר לומר ששורש תפילה הוא מלשון 'נפתולי אלקים נפתלתי' שפירש שם רש"י לשון חיבור כמו צמיד פתיל, וכן כתב הרשב"א ועוד פשטנים.

ונמצא ש'תפילה' לשון חיבור, וכמו שיתבאר להלן מיסודו של מהר"ל. וזה הקרוב ביותר לענין הקרבנות שהם משורש 'התקרבות'. התפילה היא התקרבות לבורא עולם וחיבור של תלות!

לפי מה שנראה בשיטת המהר"ל תכלית התפילה ועיקר עניינה - יצירת תלות בין הנברא לבוראו, כאשר הבורא חפץ להעניק והנברא מצפה אליו ומייחל להטבתו.

כאשר האדם מכיר שאין לו מעצמו כלום והוא זקוק לחסדי הבורא החפץ מאד להיטיב עמו הוא יוצר רגש של תלות, תלות מקרבת ומחברת. תלות של אהבה!

המהר"ל כותב שזה סוג קשר של בני זוג, ואותו מסמלים הכרובים.

לפי זה מובן שהקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים, כי הוא חפץ במיוחד בדבקות והתקרבות הצדיקים אליו על ידי התלות בו.

לכן הוא עשה אותם עקרים. כי באמת כמעט אין לצדיקים מה לבקש באופן של תלות. כי כל רצונם הוא לעשות רצונו, ומה שניתן להם הם מקבלים בשמחה וגם את מה שלא... כל מותרות צרכי העולם אינם חשובים מאומה, ומאידך לגבי עבודת ה' העיקר היא עבודת האדם ו'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' (ואף שגם בזה שייכת תפילה כמו שהוכיח החזו"א ממאמר ה' למשה 'היה לך לומר תן אתה' מ"מ אין זה עיקר).

יוצאת מן הכלל בקשת בנים, זו בקשה בדבר שאינו תלוי באדם מעבר להשתדלותו, הוא צורך נפשי קיומי וגם נצרך לו לקיום מצות ה', ובדבר זה יכול הצדיק ליצור ציפיה ותלות בה' יתברך!

תפילה בעת צרה

כך גם נוכל להבין את שיטת הרמב"ן שחובת תפילה מדאורייתא היא רק בעת צרה. לכאורה בעת צרה אדם רוצה להתפלל, ואם כבר לצוות על תפילה – אז בזמן רגיל כשאינו עת צרה?!

אכן מאחר ועצם התפילה היא הרגשת תלות, ולא בכל מצב אדם מרגיש חסר הגורם לו לתלות, לכן כאשר הוא בעת צרה אומרת התורה – הנה ההזדמנות! עכשיו תוכל לקיים את המצוה! קום עשה!

הצרה היא הזדמנות לתפילה אמיתית!

באמת המגמה היא שאדם ירגיש שגם כאשר יש לו את הכל – זה רק ממנו יתברך והוא צריך להרגיש תלות וציפיה ותקוה שגם מחר יהיה לו. אבל לא כל אחד נמצא במצב הזה, ולכן לא תמיד ניתן לקיים תפילה אמיתית, אבל בעת צרה צריך פשוט 'לקפוץ' על ההזדמנות ולזכות לתפילה אמיתית.

ועוד פירוש על המילה 'תפילה'

בפסוק בפרשת ויחי 'ראות פניך לא פיללתי' – המשמעות של המילה 'פיללתי' היא במובן של ציפיה ותקוה, לא ציפיתי ולא קיויתי שעוד אראה אותך... התפילה בנויה על ציפיה ותקוה, האדם תולה את תקותו בבורא ומאמין ומצפה שיעזור לו, רק כך יכולה להווצר תלות וכך יווצר חיבור שהיא המשמעות הנוספת של המילה תפילה.

ולכל מי שמרגיש עכשיו עת צרה, כי הוא נכווה מהגזירות הכלכליות וגם מהרוע המייצר אותן, אז הנה הזדמנות לתלות יהבנו באבינו שבשמים ולהפנות אליו את הדאגה וגם את הכאב, הוא יכול והוא רוצה לעזור לכל אחד מאתנו.