שנינו חיים יחד, אבל כל אחד לחוד

לחץ הוא מונח שמתייחס לתגובה הבלתי-ספציפית והאוטומטית של הגוף לסכנה. המתח שמוביל לתגובה זו למעשה מעורר בגופנו שינויים שמייצרים התנהגות ערנית יותר, המכינה אותנו להתמודדות עם סכנה. שינוי זה קורה כיוון שבעקבות אירועים מלחיצים נוצרת זרימה של הורמונים בגוף, בין היתר אנדרנלין וקורטיזול, אשר מאותתים לו כי הוא בסכנה. ההורמונים הללו מגבירים את הדופק ואת לחץ הדם, כדי לאפשר לנו לפעול באופן מהיר, ובכך הם מסייעים לנו להתמקד במקור הסכנה ומכינים את גופנו לתנועה.

חרדה היא תגובה פסיכולוגית ופיזיולוגית, שכוללת תחושת פחד, חשש ודאגה, הזעה מוגברת, דופק מהיר, חולשה ועוד מיני תסמינים. בניגוד לתגובת הלחץ, אשר קשורה בטריגר המעורר אותה, חרדה יכולה להתעורר גם מבלי שהתרחש אירוע מלחיץ בפועל.

תגובת חרדה עשויה להתרחש אפילו רק כתוצאה ממחשבה על הגורם המאיים / המפחיד, מבלי שהתרחש דבר במציאות החיצונית.

סטרס או לחץ הוא מנגנון הגנה הישרדותי, והוא מופעל בתגובה לסכנה או אירוע מלחיץ מידי וממשי. חרדה, לעומת זאת, היא ציפייה לאיום עתידי, והיא כוללת מצוקה רגשית בתגובה לסכנה פוטנציאלית, ולא תגובה מידית לאיום עצמו.

כמו כן, לחץ הוא בד"כ מצבי וקשור להווה, שכן אם נפחית את עומס הלחצים שעל האדם, לרוב הוא יוכל לחוות הקלה. אנחנו מרגישים סטרס כשאנחנו נענים לדרישות חיים שאינן מותאמות ליכולותינו ואינן מותירות לנו "מרווח נשימה".

לעומת זאת, חרדה אשר קשורה לעתיד ולמה שעשוי לקרות, לעתים לא תהיה קשורה להפחתה במערכת הלחצים המיידית והיום-יומית שעמה האדם מתמודד. במצבים בהם אדם סובל מחרדה לאורך זמן, ובמיוחד אם תגובת החרדה הולכת ומחריפה, יהיה צורך בפנייה לאיש טיפול שיוכל לסייע בהתמודדות.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * * 

אנחנו נשואים עשר שנים, ואני מרגישה שאנו חיים שנינו ביחד - אבל כל אחד לחוד... בעלי לא מפנה מזמנו אלי, אין לי עם מי לשוחח ואני חשה מחנק ובדידות נוראה. הוא אינו רואה את המצב כך, ואני נותרתי ללא מוצא. האם תוכלי לעזור לי?

אני אחדש לך, ש"שנינו ביחד וכל אחד לחוד" הוא מצב תקין, אשר נדרש בתחילת דרכה של המערכת הזוגית, ואם לא מצא את ביטויו אז - ניתן ליצור אותו גם כעת.

זוגיות נכונה ובריאה מתאפשרת כאשר כל אחד מהצדדים בנה את ה"לחוד" שלו תחילה, ולאחר שהתמלא מתוך עצמו - פנה לעסוק בנתינה לבן זוגו. רק כאשר אני מלא בתוכי, וממלא עצמי מתוך עצמי, אז אני יכול גם להעניק ולתת, ודווקא ההענקה ממלאת אותי. במקום הזה, כל אחד מהפרטים פועל לחוד. זוהי עבודה עצמית, המסייעת לי לבנות את הזוגיות הפנימית שלי עם עצמי.

ההנחה כי קיומו של בן הזוג לצדי נועד למלא צרכים נפשיים ורגשיים שלי, איננה נכונה, וודאי שלא תורמת להתפתחותה התקינה והבריאה של המערכת הזוגית.

כשתשכילי לבנות את ה"לחוד" שלך, למלא את יומך, ולא דרכו או באמצעותו, להרגיש "מלאה" מתוך עצמך, אז תוכלי לבנות את ה"ביחד", יחד איתו.

כי רק כשאני מלא, ולא חש מצוקה נפשית או חסר ערך, אני מסוגל להעניק לאחר, ולהרגיש עד כמה אני מתמלא מהנתינה - ולא מהקבלה, כפי שנעשה עד כה.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)