אפרת ברזל: "היא הפכה להיות מה שהיא היתה בגלל מצוות. יש לך איפה להכניס את זה?"

בתחילה זה היה טפטוף של טלפון אחד והייתי די נחמדה אליו.

"שלום אפרת, זה זמן טוב עכשיו? אני רוצה לשאול אותך בבקשה כמה שאלות. תראי, אני ממכון", וכאן אני כבר לא זוכרת אם בשם הפורמלי היא אמרה שהיא מכון של דמוקרטיה, אריסטוקרטיה, בית ספר למנהיגות או מדברת מטעם רבעון כרומו של הגות.

אבל אחרי ההתחלה הזאת המשיכו פניות מגורמים אחרים. כל טלפון ניסח את שאלתו מעט אחרת, אבל כולם היו סביב אותה הכותרת: "אנחנו עושים מחקר על דמותה של הרבנית קנייבסקי, נוכל בבקשה לשאול אותך כמה שאלות?".

"מחקר על מה?".

"על הרבנית קנייבסקי. אוכל לשאול אותך כמה שאלות? אנחנו רוצים ללמוד אותה, אנחנו צריכים עזרה במידע כדי לכתוב עבודה מחקרית על דמותה".

"מה אתם מחקרית רוצים לדעת, בבקשה?".

"אנחנו רוצים להבין, זאת אומרת, שאלת המחקר תיסוב סביב, עוד אין לי ניסוח מדויק", ענתה לי אותה הפונה, "אנחנו רוצים להבין איך היא הפכה להיות דמות כזו של אישה מנהיגה שכולם נהרו אליה, אילו פעולות היא עשתה שהפכו אותה לכזו שעולים אליה לרגל, גם אנשים מחו"ל, מה הם התנאים, אלו פרמטרים הפכו אותה לרבנית קנייבסקי".

זה היה הרגע.

אני לא יודעת בדיוק איך להגדיר את הרגע הזה או מה זה היה.

זה מן רגע כזה שאת מתלבטת עם עצמך מה את עושה.

צוחקת?

בוכה?

"אתם עושים מחקר כמותי או איכותני?", שאלתי.

סתם שאלתי את זה כמובן, כאילו אני זוכרת משהו מקורס שיטות מחקר,

וההיא, אבוי, באמת התחילה לענות לי.

יש לי יצר הרע. אני מודה.

יש לי יצר הרע בלהגיד לאנשים הכי רחוקים, שאני מצטערת, אבל בדיוק עכשיו אני צריכה להתפלל תפילת מנחה, כי תיכף השמש תשקע. אני אוהבת לעשות את זה ולחכות לתגובה. אולי אני בודקת את הביטחון העצמי שלי ביהדות, אולי אני רוצה להניח ליד הפיל בחדר את העובדה שיש אנשים שעוצרים הכל כדי לדבר אליו בתפילה, שאין דבר שיזיז אותי ממנה. שזו אני, גם אם לכם זה מוזר ועכשיו תקבלו אותי.

"אני אחזור אליך אחר כך", אמרתי לה, ובאמת הלכתי להתפלל מנחה אבל רציתי גם להרוויח זמן מחשבה.

לעולם ילחיצו אותי כנראה כל מי שידבר גבוהה גבוהה, תמיד אני מרגישה מולם, איכשהו, הדוסית שצריכה לעשות את הכי טוב שלה.

 היא התקשרה מאוחר יותר, שוב.

"אז תוכלי לעזור לי ולענות על כמה שאלות? כמו מה היו האמצעים בהם השתמשה הרבנית כדי להפוך" ---

ועצרתי אותה.

"איפה את גרה?", שאלתי אותה, והיא ענתה.

"מאיזה מכון אמרת שאת?", והיא ענתה.

"שוב תזכירי לי בבקשה את שאלת המחקר, את נושא העבודה?".

"תראי, היא דמות מרתקת, זו עבודה רצינית, אנחנו ניתן מראי מקום כמובן להכל, בוק מארקס, את יודעת, יהיה אזכור לכל הספרים המקצועיים מהם ניקח את החומר, זה מחקר רציני, נצטט במדויק".

"אהה, אהה".

"אז תוכלי בבקשה לנסות להסביר לנו אילו מדדים, או אילו קוים גרמו לאישה הזו להיות מה שהיא הפכה להיות?".

"כן", עניתי, "תרשמי".

היא הפכה להיות מה שהיא הפכה להיות בגלל מצוות. מכירה את הפרמטר הזה, יש לך את זה כמראה מקום במחקר? יש לך איך לעשות מזה בוק מארק?

היא לקחה כל מצווה מהתורה, יש לך את הספר הזה, ברשימת המקורות? מופיע לך? יש את זה בספריה המרכזית שלכם בטוח. היא לקחה כל מצווה ועשתה אותה בשמחה, שראו לה את האור מהעיניים כשהיא עשתה אותה. מופיע לך? זה פרמטר שנראה לי שיתאים למחקר האיכותני.

 אחר כך למשל, תפתחי עוד תת פרק, כל אישה שבאה אליה, היא חיבקה, חייכה, הסתכלה לה בעיניים וראתה את הטוב שבה, היא ברכה אותה בכוונת הלב, וגם היתה שואלת אחרי כמה ימים, את יהודית או את מרים או את אילה, אם מישהו יודעת מה איתה. זה נראה לי שתכניסי במחקר הכמותי, כי זו היתה כמות מאסיבית מאוד של נשים, זה באמת תרם לדמותה. חוץ מזה, גם, רגע, את איתי?

חוץ מזה הבעל שלה תלמיד חכם גדול שיבדל לחיים טובים וארוכים, והיא כל חייה שירתה אותו, יש לך איפה להכניס את זה? זה הפך אותה למי שהיא. מלבד זאת, כל אדם שנזקק לעזרה והיא יכולה היתה לתת מעצמה, היא נתנה.

היא היתה צדיקה, ועליה ישבה, כמותית ואיכותית, ברכת ה' גדולה".

"הבנתי", היא ענתה לי,

"תודה".

איך כותבים בעברית את התנועה הזו שעושים עם שתי הידיים כשרוצים להגיד, "אבל מה אני אעשה"?

אני יודעת שאכזבתי אותה, את החוקרת, אבל מה אני אעשה? אין דרך להסביר כמות ואיכות של אישה יהודייה גדולה ומלאת אהבה. לא הצלחתי לשכנע אותה שאין איך לחקור, אבל גם ממש אין צורך.