להתמקד לא רק בהווה, אלא גם בעתיד. כתבה שישית בסדרה

לא פעם, מציעים לאנשים שסובלים ממצב רוח ירוד, לרשום חמישה דברים טובים שיש להם בחיים, ולקרוא את הרשימה בכל ערב לפני השינה, או מיד כשהם קמים בבוקר.

העצה הזו נשמעת על פניה חיובית, והיא גם עשויה לעזור לאדם לייקר את מה שיש לו בהווה, מה שבהחלט עשוי להשפיע לטובה על מצב הרוח שלו. ובכל זאת, לפעמים, העצה הזו עלולה לגרום נזק בטווח הארוך!

מדוע? פשוט מאד: תחושת הסיפוק של האדם, מבוססת על שני רבדים: ברובד האחד – על האדם להעריך את מה שיש לו בהווה, אולם ברובד האחר, שמשלים את הראשון – עליו לשאוף ליותר מכפי שיש לו, לשאוף להתפתח, לחצות את גבולות הפחד בתהליך הדרגתי ומחושב, ולפרוץ את תקרת הזכוכית.

אדם שמתמקד רק בהעצמת הצדדים החיוביים בחייו, מרגיל את המוח שלו להסתפק במועט, לא לשאוף ליותר, ולא להתקדם לשום מקום. הוא בעצם מאמץ תפיסה של הסתפקות בעבר, במקום השאיפה להתקדמות בעתיד. בטווח הקצר, התפיסה הזו מעניקה רוגע, שלוה ומצב רוח טוב... אולם במבט רחב יותר, האדם אינו יכול לשאוב סיפוק רק מהרובד הזה. בכדי לחוש תחושת סיפוק מתמשכת, לאורך זמן – עליו להשיג הישגים ולהתקדם!

לכן, בהחלט יהיה זה רעיון טוב לכתוב חמשה דברים טובים בחיינו, אולם במקביל – יש להוסיף לרשימה חמשה דברים שהיינו רוצים להשיג בעתיד הקרוב, הנראה לעין. חמשה יעדים שהיינו רוצים לכבוש, חמשה הישגים שהיינו רוצים להגיע אליהם. כך, נוכל מחד – להנות מהסיפוק בשל מה שכבר השגנו, אולם במקביל – נוכל להמשיך בתהליך ההתקדמות והחתירה אל עבר יעדים שנמצאים מעבר להווה המוגבל שלנו כעת.

אדם שיתמקד רק במה שכבר יש לו – ימצא את עצמו נשאב בסופו של דבר לאדישות שתוביל אותו לנסיגה. לעומת זאת, מי שיתמקד רק בשאיפות לעתיד – יסבול קרוב לוודאי מעודף מתחים, ומחוסר יכולת להנות מחוויות ההווה מתוך מנוחת הדעת. לפיכך, בתחום זה, כמו בתחומים רבים נוספים, איזון הוא שם המשחק: ככל שנצליח להגיע לאיזון בין הסיפוק מההווה לבין השאיפה ביחס לעתיד – כך נוכל לחיות חיים פעילים, יצירתיים, מתוך מנוחת הדעת ושלווה.

לכתבות הקודמות:

מהו אומץ, ומה מרוויחים ממנו?

בהעדר אומץ: ממה אנחנו מפחדים?

זה מה שאתה צריך לעשות כדי לאזור אומץ

זה מה שקורה כשהאומץ עומד מול הפחד

ניסיון של אחרים – לא תמיד חיובי!

אם נשים לב, על היסוד הזה בנויה גם התפילה שלנו. אנו מתחילים את התפילה ב"הודו לה' כי טוב", כלומר: בהודאה על הקיים. אולם אנחנו לא מסתפקים בכך... לאחר ההודאה – מגיעה תפילה שמונה עשרה, בה אנו מביאים לידי ביטוי את השאיפות לעתיד טוב יותר, לחיים משופרים יותר, תוך שאנו לא מסתפקים בקיים – אלא חותרים ומצפים לפרוץ את גבולות ההווה בעתיד.

אם נצליח למצוא את האיזון הזה, נמצא את עצמנו מייקרים את מה שיש לנו כעת, ובמקביל – ממשיכים לחפש הזדמנויות להתפתח יותר ויותר: להיות חכמים יותר, נעימים יותר, בעלי מידות טובות יותר, יעילים יותר, אפקטיביים יותר, זריזים יותר, וכן הלאה. אנו לא נסתפק בהתרפקות על העבר, אולם לא נהיה אובססיביים ביחס לעתיד, אלא נייקר את שני צידי המטבע במקביל, ונרתום את הכוחות שנשאב מכך לטובת צמיחה והתפתחות אישית.

כיצד מפתחים אומץ?

כפי שכבר הבנו, האומץ החיובי – מהווה תכונה נפלאה שיכולה לסייע לנו רבות להתקדמות וצמיחה אישית. נשאלת השאלה: כיצד נוכל לאמץ את התכונה הזו ולהוסיף אותה לארגז הכלים הפרטי שלנו?

מחקר מעניין שהתפרס על פני שנים רבות, בחן את ההקשר בין הבעת רגשות ובין תכונת האומץ והבטחון העצמי. במסגרת המחקר, סווגו אלפי נערים ונערות כ"מביעי רגש" – וכ"לא מביעי רגש", ולאחר שנים, בחנו את התפתחותם והתקדמותם של אותם נערים. התברר, שאותם נערים ונערות שהוגדרו כ"מביעי רגש" – צמחו לאנשים בעלי בטחון רב יותר, אומץ רב יותר, ויכולת רבה יותר להתגבר על פחדים וחששות.

הרציונל העומד מאחורי המסקנה הזו, ברור: אדם שמודע לרגשות שלו, אינו מפחד להתמודד איתם ולכן הוא מסוגל "להסתכן" ולפרוץ קדימה – מבלי לחשוש מפני כשלון. לעומת זאת, אדם שאינו מכיר ברגשותיו ואינו לומד לזהות אותם – יחוש פחד וחשש מפני התנסויות שעשויות לעמת אותו מול מטען רגשי כבד, מה שימנע מהם להתקדם ולפרוץ קדימה.

זאת ועוד. יצירתיות, מהוה כלי נפלא באמצעותו ניתן לקנות את תכונת האומץ. אנשים יצירתיים, אינם נרתעים מפני הפחד, ואינם מוגבלים מכוחו. באמצעות יצירתיות, הם מוצאים בעצמם את היכולת לפתור את הבעיה, ולצפות מעבר לקושי הזמני והחולף. לפיכך, ככל שנפתח את היצירתיות שלנו, כך נוכל להיות אמיצים יותר ולהימנע מלאפשר לפחדים שלנו לבלום את התפתחותנו האישית.

הבה נאמץ אפוא מעתה ואילך את תכונת האומץ. נאמין ביכולתנו להתגבר על הפחד, להשתחרר מלפיתתו של ההווה, ולחתור במלוא המרץ אל עתיד טוב יותר. כך, נוכל לצמוח ולגדול, לכבוש פסגות, ולהגיע אל כל היעדים שאנו שואפים להשיג בחיינו.