מיומנה של טלפנית: "אני עדיין לא נשואה. אבל תכתבי כבר 'לזרע של קיימא'"

"הגעתי למוקד התפילות?", שאלה הפונה באחד מהימים בו ערכה הידברות תפילות לישועות.

"ודאי", עניתי.

"אז קחי את השם שלי, לילך בת קלודין, לזרע של קיימא בבקשה. בנוסף אני רוצה לתרום לכם".

לקחתי את שמה של קלודין והעברתי דרך המחשב למוקד התפילות. שאלתי אותה דרך אגב: "את רוצה למסור גם את שמו של בעלך?".

"לא, עדיין אני לא נשואה. בעזרת ה' בקרוב אני אתחתן".

"אם כך, נהוג לכתוב קודם זיווג הגון, וכשתינשאי בעזרת ה', תפני שוב לתת את השם שלך לזרע של קיימא".

"לא, תרשמי כמו שאמרתי לך – לזרע של קיימא. מקסימום תוסיפי גם לזיווג".

"אבל...".

"חשוב יותר זרע של קיימא, כי אם אתחתן ולא יהיו לי ילדים - לא שווה לי כלום", כך קבעה.

התחלתי לנבור מעט, מה עובר בראש של זו שמאחורי הקו. התברר שהיא רווקה בת 52, ויש לה כבר מועמד לנישואין, רק שהבעיה "הקטנה", לדבריה, היא שהוא לא מוכן להתחתן. הצעתי לה שאולי נוסיף לברכות "מציאת חן". מתוך דבריה הבנתי שהיא חולמת על ילדים, ועם השנים שחלפו, אמונתה רק גדלה והתעצמה. היא עוד תביא ילדים לעולם. לפני שהדבקתי לה תווית של אישה תמהונית ולא מאוזנת, הבנתי שהיא יונקת את האמונה שלה מהתורה.

"למה זה נראה לך מוזר? כמו שה' עשה לשרה אימנו נס להביא ילד בגיל 99, אז מה זה בשבילו לתת גם לי בגילי הצעיר, 52 פלוס", כך הוסיפה. "גם החתונה זה לא עניין של יהיה או לא, אלא מתי. ברור לי שזה יהיה בקרוב. אני עוד אשכנע אותו".

לא היתה לי תשובה על זה. כי אם מדובר בניסים, אני פורשת מהרמה של ראית הטבע. מי אני שמבינה בניסים.

"לילך היקרה, אני מאחלת לך זיווג במהרה וגם זרע של קיימא מכל הלב", סיימתי, ופניתי מיד לעוד פונים רבים, כשבראשי הרהורים על כך שאולי כדאי לה לאזן את החלומות למשהו יותר מציאותי.

מתוך סקרנות הרמתי אליה טלפון נוסף לאחר מספר חודשים.

"מה שלומך, לילך?",

"אה, זו את מהידברות. נהדר שהתקשרת. רציתי לבשר לך שאני מאורסת ועומדת להתחתן".

"איזו בשורה טובה. עם אותו בחור שהזכרת?".

"ברור. אמרתי לך שזה יקרה. ברוך ה'".

שמחתי בשבילה מאוד וקיוויתי ששמחת הנישואין תרגיע את נשמתה הסוערת ואת רצונה להגשים את חלומה הגדול. ואולי עוד תזכה, מי יודע, להביא ילדים לעולם – וחלומה יתגשם. הפעם פקפקתי שיקרה לה נס, ורק קיוויתי שהיא תחיה באושר ולא תתאכזב. כגודל הצפייה - כך גודל האכזבה. יחד עם זה הבנתי שעומדת פה אישה עקשנית ובעלת אמונה ובטחון ראויים לפרסום.

בשיחות הבאות שלנו סיפרה שהם עוברים בדיקות רבות. הרופאים הרימו ידיים וקבעו שלא תוכל ללדת, כי איחרה את המועד. הבשורה המאכזבת לא נגעה בה, אלא הצליחה להוריד את בעלה מהציפיות. כשהוא מנסה להרים ידיים, היא נמצאת שם  ודוחפת לו אנרגיות של אמונה. היא החליטה להילחם, והם משחרים לפתחם של רבנים גדולים ומקבלים על עצמם קבלות רוחניות. יחד עם זה הם בטיפולי פוריות. מבחינתה יש רק אפשרות אחת, והיא להביא ילדים לעולם. איחלתי לה שבפעם הבאה שנשוחח, זה כבר יהיה עם בשורה טובה, ושתזכה לחבוק את בנה במהרה.

"מה, את מבטיחה לי רק ילד אחד?".

"אני מאחלת לך יותר מאחד, אבל אני גם מציאותית. הלוואי שתזכי לניסים".

"גם אני מביטה למציאות בעיניים, אבל כשהקב"ה מלווה אותך - הכל יכול להיות אחרת".

נשארתי משתוממת מהחוזקה שלה.

לאחר שנה קרה הנס המטלטל, והיא ילדה בן בריא ושלם, כשלידו עומדים ודומעים אבא, ואמא שבקשה נס כמו שהיה על שרה ואברהם. מאז נתתי לה את הנייד האישי שלי, כי היה לה המון מה לספר, ואני רותקתי למקרה שצמרר אותי בכל פעם מחדש. אין ספק שהיא לימדה אותי פרק באמונה. חשבתי על האישה העוצמתית הזו, ששברה את כללי הטבע. ואולי ה' מפנק אותה כמו את כל בעלי האמונה התמימה.

*

לאחר שנתיים.

"שלום לך, לילך, מה שלום הנסיך הקטן?".

"ברוך ה', מדהים. אין לך מושג כמה אני מאושרת אתו ולא מפסיקה להודות לה'".

"ובעלך?".

"בעלי לצערי לא נשאר איתי, אנו פרודים. אבל לא נורא, את יודעת שאני עוד אחזיר אותו אלי. כרגע הוא לא מעוניין לחזור, אבל את יודעת שאני חולמת על בן נוסף. אני רוצה שיהיו לי לפחות 2 ילדים".

"מה?", נדהמתי ממנה בפעם המי יודע כמה. אבל מהר הבנתי שלאישה הזו יש מערכת כללים שונה מהמקובל.

"לילך, אין לי מה להוסיף. את מצליחה איפה שאחרים הרימו ידיים. את עקשנית ובעלת אמונה מעוררת הערצה. אני יודעת שהקב"ה מלווה אותך תמיד, והוא ייתן כמו שנתן לך עד היום".

ומה אתם חושבים היה ההמשך?

חזרתי אליה מתוך סקרנות לאחר שנים ספורות, כשהייתה בת 56, והתברר שהיא מצפה לילד נוסף, והיא ממש לפני לידה. וכמעט שכחתי, גם בעלה חי לצידה.

נזכרתי בסיפור של חוני המעגל ששח עם ה' והציב לו תנאים שיוריד גשם ולא, הוא לא זז מהמעגל. אז החליטו החכמים לעשות עליו חרם על החוצפה, כביכול, מול בורא עולם. לבסוף ירדו מזה, כי יש בנים שנוהגים איתם בהנהגה רגילה, ויש בנים המתרפקים על ה' "כגמול עלי אמו", והם בטוחים שאבא ייתן, כי אין מצב שלא. אולי לילך היא אחת מהם.