"היא מושלמת, זה רק אני שבעייתי...". באמת?

שאלה לי אליכם: הרגשתם פעם כעס וטינה כלפי בן/בת הזוג, אבל לא ידעתם להצביע על שום נקודה ספציפית שמכעיסה אתכם? אולי אף אמרתם "הוא/היא כאלה מושלמים, אבל בכל זאת משהו לא טוב"?

וכעת לשאלה נוספת: נפגשתם בחייכם בסיטואציה בה הדודה/סבתא/חבר או סתם מישהו בא לפרגן לכם על בן/בת הזוג, עד כמה הוא מדהים וכמה שזכיתם וכו', ואמנם חייכתם בנימוס והצגתם שהתפרגנתם אמנם, אבל בפועל זה קומם אתכם וחשבתם "מה הוא יודע..."?

יתכן שתענו על שתי שאלות אלו בשלילה. אבל את התופעה שמסבירה את המניע לשאלות הללו ודאי תכירו.

זוהי תופעה בולטת, בעיקר אצל בני זוג של ידוענים או סתם אנשים מוצלחים מאוד בתחומם, ואפילו רבנים גדולים. בן/בת הזוג מרגישים שהם קצת חיים בצל. תמיד זה יהיה: "אה, את אשתו של...? אתה בעלה של...? תקשיבי, אין על בעלך. זכית! אשתך אישה מדהימה. אתה צריך להעריך מה שיש לך ביד", וכו' וכו'.

בעצם, הצד המוצלח של הזוגיות מאפיל ומקטין את אישיותו של הצד השני, וגורר התקוממות שלעיתים סתם מקוממת ולעיתים אף גורמת לנסות בכל הכוח למצוא חסרונות ופגמים בצד השני, ולנסות להוכיח לו שגם הוא לא כזה מושלם, ובעצם על ידי כך לזכות בתחושה שיש לכם לגיטימיות להיות נשואים לו.

אבל כל זה אצל ידוענים וכדומה. מה אם אתם אנשים "רגילים"?

כאן התופעה נרחבת הרבה יותר, אלא שהיא מקבלת גוון אחר, ובאה ממקום קצת שונה.

בכל מערכת יחסים בין שני אנשים ישנה חלוקת תפקידים מסודרת. אמנם בני הזוג אף פעם לא דיברו עליה והסכימו עליה, אך עדיין היא ברורה לשני הצדדים.

תמיד ישנו הצד התומך יותר וזה שנתמך יותר. תמיד ישנו זה שמתלונן וזה שמתנצל יותר.

ותמיד ישנו זה שמושלם יותר, וזה שפחות!

שוב, זה לא משהו שדובר במילים, או איזושהי "תעודת מושלם" שקיבל אחד הצדדים מגורם כלשהו, אלא בינו לבינה כך התקבע המצב והתפיסה, כי צד אחד מסור מאוד וכל כולו נתינה ואהבה עם ידים פרושות, והצד השני הא זה שמעורר את הבעיות, הוא זה שקשה לו והוא זה ש - לוּ רק היה מטפל בעצמו, הכל היה הופך לטוב יותר.

המעניין הוא שעל אף שהצד ה"בעייתי" מתרעם כל חייו על מיליוני פרטים אצל הצד ה"מושלם", הוא ממשיך את המשחק ולא באמת מנפץ את אשליית השלמות בה חי הצד שכנגד.

בעלים רבים מתלוננים בקליניקה על תחושות לא נעימות שמלוות אותם ועל צרכים לא ממומשים בחייהם שבת זוגם אינה נענית להם ולא מנסה לפחות למלא להם, אך בד בבד הם תמיד מקנחים במשפט בסגנון: "אבל זה אני הבעיה. היא באמת מושלמת. היא מסורה ועושה כל מה שאני מבקש. אני כנראה צריך איזה טיפול אישי להעלאת הערך העצמי ותחושת האושר בחיי" (הדברים אמורים כלפי גברים ונשים כאחד ומנוסחים בלשון 'בעל לאשה' מטעמי נוחות).

ה"קינוח" הזה אמנם בא לגונן על בת הזוג ולנסות לא לפגוע ולהעליב, אך הוא הרסני ממש, משתי סיבות:

1. בת הזוג לא באמת הבינה את התלונות שלך, כי אתה לא הפנית אותן כלפיה, ונתת לה "תעודה" כי היא לא צריכה לעבוד ולשנות כלום.

2.  אתה ממשיך את המעגל בו אתה חי, אשר בסופו של דבר מנציח את זה שאתה בעייתי. אם אין לך אמון בעצמך, ואף על פי שיש לך תלונות ספציפיות כלפיה, אתה מעדיף לא לשבור את האמונה הזו שאשתך היא אדם מושלם, בסופו של יום זה פוגע בך, כי אתה כביכול לוקח אחריות יתר על דברים שבהם לו רק היית יכול להראות לבת הזוג את חלקה בתחושותיך היית מקבל תחושת לגיטימיות, והיית הופך לאדם שלם יותר בעצמך. בעצם, אתה לא באמת לוקח אחריות, מה שגורם לתלונות שלך רק להעצים ולתפוח עם הזמן.

באופן טבעי, כשאדם מרגיש תחושות אשם וחוסר לגיטימציה להתלונן ולהעלות תחושות לא טובות, זה גורם לו להיות ממורמר יותר, תומך פחות ומקשיב פחות. בת הזוג שלך היא הנפגעת הראשית מההסכם הזה שהיא מושלמת.

אבל גם היא חושבת שהיא נהנית מהעמדה הזו. היא מצהירה תמיד בכל מפגש בקליניקה ובחיים בכלל עד כמה שהיא מוכנה לעשות הכל ולהקריב למענך, ועד כמה שהיא מסורה וצדיקה. היא טובה כל כך, שהיא גם מעוניינת מאוד לשמוע אם היא תוכל לשנות ולשפר.

אל תנסו את זה בבית, אבל אלו שמצהירים על עצמם הצהרות מסוג זה, הוכח קלינית כי כאשר מתברר שאכן נדרש שינוי עומק, הם אלו שמתקשים הרבה יותר לשנות, בניגוד מוחלט להצהרותיהם. הם הראשונים לעזוב את הטיפול ואת המטפל בתואנות שונות ומשונות. הם בורחים מאחריות אמיתית, בין השאר על ידי הצהרות.

הצהרות אלו באות לחפות על משהו. אין אדם שאין לו רגעים של תחושות תסכול וטענות כלפי הצד השני. אם היא בוחרת להשתיק את אותן טענות, ולא להביא אותן לידי ביטוי, זה אך משום שהיא מפחדת על המקום הזה של "מושלמת ומסורה", שאולי יאבד לה.

וכשיש מסיכות - אין דרך לשפר באמת. לא היא תקבל את מה שהיא היתה רוצה לתקן, ולא אתה.

זה מעורר תחושות תסכול קשות בבעל כשאין לו באמת למי לפנות בשביל להיעזר ולהיתמך. הרי אשתו ה"מושלמת" היא כבר כלילת השלימות, ואין לה מה לשפר כלל. אם כן, כשיש תסכול - הוא לא יכול לפנות אליה כי אין לה מה לשפר. התחושות הקשות הן באותה המידה אצל האישה המושלמת, כשיש לה דברים שמציקים ולא יכולים לקבל מענה, כי היא חסומה מלהשמיע טענות.

בעצם היא משמיעה טענות. אוהו... אבל בנוסח אחר.

"תקשיב, הוא צריך עזרה. הוא לא מסוגל לעזור לעצמו, ואני לוקחת את כל העול עלי, ואני לא יכולה יותר. הוא לא מתפקד, הוא בדיכאון, הוא והוא והוא...".

התלונות אף פעם לא יהיו ממקום שרואה בבעל אדם מן המניין, שאשתו שלידו זקוקה לתמיכתו כי היא לא מושלמת. תמיד זה ממקום של "אכפת לי עליו", "הוא צריך לעזור לעצמו, כי אני המושלמת נפגעת". אלו תלונות שמבטאות בדרך עקיפה מאוד מאוד את התחושות האמיתיות שלה. היא לא באה לעזור לעצמה, כביכול, אלא לו.

בקיצור, כולם נפגעים. מה שצריך זה לנפץ מסיכות ומחסומים.

אבל עד היום, הדרך לנסות לעשות את זה היתה "להוכיח" לבת הזוג כי היא לא מושלמת, "לתפוס" אותה בקטנות ולנסות להשיל מעליה את גלימת השלמות. זו דרך פוגענית, שמעמיקה את הקרע.

הדרך היחידה הטובה לבצע את זה היא אך ורק אצל האדם עצמו. אם אתה הצד ה"מושלם", זה שלא מתלונן ומרגיש תחושת צדיק בעל ייסורים בשתיקות שלך, ובכך שאתה אף פעם לא נותן לצד השני תחושה שאתה מאוכזב, תפסיק עם זה. תבין שהתנהלות זו פוגעת, ושכרך בעולם האמת יהיה גדול בהרבה דווקא כאשר סופסוף תביא את הטענות שלך אל אזני הצד השני (כמובן לא צריך להאשים, אלא לדבר על עצמי: "חסרה לי תחושה כזו וכזו, ואני מצפה ורוצה שתמלא לי את הצורך הזה והזה"). גם אם אתה אכן עסוק בלהעלות טענות, תפסיק לעשות את זה בצורה של "אני רוצה לעזור לך", ותעבור לצורה של "אני צריך אותך, שתעזור לי, כי אני לא מושלם".

אם אתה הצד הבעייתי, תפסיק לקנח כל משפט באמירה בוגרת-כביכול, "אבל אני הבעיה ואת מושלמת". די עם זה! תתחיל לחשוב איך אתה יכול באמת לעמוד מול הצד השני, ולהבהיר לו שאתה אדם שפוי ולא בעייתי, ושיש לך דברים שהיית רוצה לפתור, והיית מעוניין שהוא יתגייס אליהם ולא יתכרבל בשמיכת השלמות המזויפת הזו.

תפסיקו לגונן האחד על השנייה!

זה רק מזיק, ומשפיל!

הצד השני גדול ובוגר מספיק בשביל לשמוע את טענותיכם, ולא צריך לגנן עליו יתר על המידה.

להיפך, הוא ישמח סופסוף כשתשחררו אותו ממשחק התפקידים הזה, שכובל כל כך את שני הצדדים ומנציח את מצב חוסר ההתקדמות שלכם.

שוב, לא להאשים! לדבר על עצמכם והציפיות שלכם הלגיטימיות להשלמת החסרים.

המון הצלחה עם זה.

ואם בכל זאת אתם נתקעים, תמיד יש אופציה לפנות לייעוץ...

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.Cpini41133@gmail.com