איך אפשר להסתדר בחיים בלי אור?! דיבור לפרשת ויצא

כל פנסי העיר כבו באחת, וחושך עב השתרר על העיר הגדולה. קולותיהם המבוהלים של הבריות, יחד עם יללות חתולים ורוחות שורקות, התמזגו בערבוביה מבעיתה. כשהכל חשוך, לא ברור מה עץ ומה אבן. דמויות בלתי מזוהות הסתובבו ברחוב. כל מהמורה קטנה במדרכה הפכה לאבן נגף מכשילה. היא ניסתה להיאחז במשהו. עמוד חשמל, גדר. אט אט העיניים החלו להתרגל לחשיכה, ופנסי מכוניות רחוב האירו פה ושם. אבל עדיין הטשטוש כה רב. איך תצליח להגיע הביתה? היא החליטה להיעמד בצד הדרך ולהמתין. שיחזור האור. שיחזור.

בגשמיות, ברור לנו שאי אפשר להסתדר ללא אור. אנחנו חייבות אותו בשביל התפקוד הבסיסי שלנו. וברוחניות, מה נגיד? לא תמיד אנחנו מודעות לגנב הערמומי שדואג להחשיך לנו מבפנים. נדמה לנו שאנחנו רואות, שיש לנו עצות נכונות, אך בעצם הכל מטושטש והבלבול שולט. אנחנו צועדות בחושך רוחני, בלי עצה ובלי תבונה. מחשבות מחלישות תוקפות אותנו, דמיונות ובלבולים מסיתים אותנו. הכל מיירא ומטריד כל כך, הנפש כאובה וסובלת.

לבן הארמי, ראש לכל הרמאים, ביקש לעקור את הכול על ידי כוח הדמיון. "לבן זה בחינת כלל כל הרמאות והערמומיות... ועיקר כל הרמאות והערמומיות של הבעל דבר הוא על ידי כוח המדמה" (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ד').

הדמיון מוליך את הבריות שולל בארץ תעתועים, שאין בה בהירות, והספק שולט בה נחלה ללא מיצרים. כשאנחנו בארץ שלו, הוא רגוע. כך, בוודאי לא נצליח להשיג את התכלית לשמה הגענו לעולם. נכלה את ימינו ברדיפה אחר דברים נפסדים. נצעד במעגל שאין לו סוף, ואינו מוביל לשום מקום.

אך איננו לבד. יעקב אבינו, האיש התם, הולך לפנינו. "אחיו אני לו ברמאות" אמר, כי רק בכוח הרמאות דקדושא אפשר לגבור על כזה מן גנב. מי שתדבק בו, באבא יעקב, וביתר צדיקי האמת שבכל דור, צדיקים שזכו ל"בירור המדמה בשלמות", ויודעים כיצד להתעסק עם כזה מן גנב, תזכה בכוחם לבהירות, עצות נכונות, ודרך מיושבת. בתוך ים הבלבול שמציף את העולם בה' אלפים תשפ"ב תזריח לה אלומת אור. כל פעם מחדש היא תצליח להתגבר על החושך הרוחני ולהרגיש בהירות בחייה.

כי באמת, בהירות - זה כל מה שאנחנו צריכות. שמישהו יבוא ויפזר עננים מעל מפת חיינו. שנדע את העצה הנכונה בכל דבר. איך לדבר לילד הזה, מה מתאים להגיד ברגע הזה, ואיך להימנע מדברים שמיותרים לבריאות הנפש והגוף שלנו.  

תפקידנו לחפש את הצדיקים האלו. לא לוותר על ההדרכה שלהם שכתובה בספרים שהותירו לנו, ללכת לתלמידיהם שיסבירו לנו את הכתוב בם, ולהתפלל, כל יום, שנזכה להתקרב אליהם באמת.

שבת שלום!